לצחוק מתחת לשפם - של היטלר
לקראת יום השואה, מועדון הסרט המופרע מצדיע ליוצרים שהעזו להתבדח על חשבון השלטון הנאצי. חלקם יצאו מזה בשלום, אחרים שילמו על כך בחייהם. מוורנר פינק לדונלד דאק ובאגס באני - לוחמי מחתרת ההומור בימי מלחמת העולם השניה
היטלר ביקר בבית משוגעים. הוא ביקש לערוך מסדר. כולם הצדיעו לו חוץ מאיש אחד. שאל היטלר: "למה אתה לא מצדיע כמו כולם?' והאיש ענה: "מיין פיהרר, אני רק עובד פה... אני לא משוגע".
בשבת הקרובה בסינמטקים ת"א וירושלים ייערך מפגש יוצא דופן של "מועדון הסרט המופרע". הנושא – "הקומדיות שנלחמו בנאצים". בסיום ההרצאה תוקרן על מסך הקולנוע הקומדיה הראשונה שהעזה לטפל בנושא העדין הזה: "הדיקטטור הגדול" (1940) בכיכובו של צ'רלי צ'פלין.
הטריילר של "הדיקטטור הגדול"
מצחקקים מתחת לשפם
לנאצים לא היה הרבה מה לעשות נגד צ'פלין, אבל לתופעת הבדיחות כמו זו שסופרה קודם, היו כמה דרכי התמודדות. בהתחלה המפלגה הנאצית עודדה הומור. היטלר אפילו תמך בהוצאות ספר קריקטורות שעסק בו עצמו כדי להראות שהוא "פתוח לביקורת". הספר פורסם ב-1930, ושוב ב-1933, אולם אחרי מהדורת 1938 עורך הספר שינה את שמו וברח להולנד.
הנאצים אף ניסו להעסיק קריקטוריסטים כדי להראות שהם מקבלים סאטירה וביקורת. יחד עם זאת, כשהופיעה הכותרת: "Hitler Is A Peace Lover" ("היטלר אוהב שלום", נשמע גם כמו "היטלר אוהב שתן"). ומעליה קריקטורה שמסבירה את הבדיחה למי שלא הבין, היא נגנזה מיד.
היטלר והנהג שלו נוסעים בדרך, פתאום הם דורסים תרנגולת. היטלר אומר: "אני אלך לדבר עם החוואי". אחרי חמש דקות היטלר חוזר בריצה "הוא ממש עצבני עלי, בוא נברח". אחרי דקה של נסיעה הם דורסים חזיר. היטלר אומר לנהג: "הפעם אתה תלך לדבר עם החוואי. הנהג הולך וחוזר אחרי שעתיים שיכור מיין ובידיו מתנות. היטלר שואל: "אלוהים. מה אמרת לחוואי?", והנהג עונה: 'לא יודע, בסך הכל אמרתי הייל היטלר, החזיר מת".
יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, הבין שצריך לספק אלטרנטיבה לקומיקאים המושתקים ותמך בהקמת צמד קומי שיהיה התשובה הנאצית ללורל והארדי, מדובר בצמד בשם "טרן והלה". טרן הוא נודניק שכל הזמן מותח ביקורת משעשעת על השלטון הנאצי, והלה הוא שותפו הקומי, שמחזיר אותו לדרך הישר ולדרכי המפלגה.
טרן והלה בסרטון "Hamsterfragen"
47 סרטים קצרים הופקו ואף זכו לפופולריות בקרב הקהל עד שיום אחד גבלס ציווה על הפסקה מידית של הפקת הסדרה. זה קרה אחרי שהתגלה שהקהל בקולנועים מעריץ דווקא את טרן, זה שמורד בנאצים.
עם הקמת מחנות הריכוז הבדיחות ברחוב הגרמני השתנו בהתאם: איש אחד עומד בתחנת רכבת ומקלל את הרכבת: "לעזאזל עם קו 4" (ארבע בגרמנית מבטאים "פיר", שנשמע כמו "פיהרר" – כינויו של היטלר). כששמעו על כך השלטונות עצרו ולקחו אותו למחנה ריכוז. לפני שהרגו אותו שאלו אם יש לו משהו להגיד להגנתו, האיש ענה: "הייתי צריך לקחת את קו 5".
על צורר וקומיקאי סורר
אבל היו כמה שהצליחו להלך בין הטיפות ולהצחיק מבלי להיתפס - כמעט. כמו סיפורו המדהים של ורנר פינק – קומיקאי ושחקן קולנוע גרמני. פינק היה מתבל את הופעותיו בביקורת על השלטון הנאצי, הוא היה חד-לשון והפך לאגדה בתור הקומיקאי שהצליח להתבדח על חשבון השלטון מתחת לאף. הוא עשה זאת כי כתב מערכונים ותסריטים דו-משמעיים כך שהיה קשה מאוד לקבוע אם הוא צוחק על היטלר או מספר סיפור תמים.
לדוגמה: יום אחד עלה פינק לבמה עם תמונות של היטלר, גרינג וגבלס (שר התעמולה). הוא שאל את הקהל "Now, should I hang them, or line them up against the wall?’" (האם לתלות אותן או לסדר בשורה על הקיר?). הקהל שאג מצחוק. כשמדובר בתמונות זה נשמע הגיוני, אולם המשמעות הכפולה מתפרשת גם כהתייעצות אם לתלות את השלושה או להעמידם לקיר כנהוג בהוצאות להורג.
ורנר פינק בסרט "Der Choral von Leuthen" מ-1933
פינק הוזהר שאם ייתפס משמיץ את השלטון יופסקו הופעותיו. כתגובה, בהופעה אחרת, שלח שחקן אחר לבמה עם גרב תחובה בפה. אחרי חמש דקות עלה בעצמו לבמה, מחא כפיים ואמר: "עכשיו כשהחלק הפוליטי של המופע הסתיים, נעבור לבידור מסוג אחר".
הנאצים החליטו לעקוב אחרי הקומיקאי המתחכם, ובאחת מהופעותיו שם לב שבקהל יושב קצין גסטאפו עם מחברת ביד ומתאמץ להספיק לרשום כל מה שנאמר על הבמה. פינק הבין שמדובר בניסיון לתפוס אותו על חם ושאל את הקצין "האם אני מדבר מהר מדי? תרצה שאאט כדי שתספיק לכתוב הכל?". הקצין רשם גם את הבדיחה הזו. אולם עדיין, זה לא היה מפליל מספיק.
ב-1935 התיאטרון של פינק נסגר בהוראת גבלס ופינק נשלח למחנה ריכוז. שם רק הגביר את בוטות הופעותיו. הוא טען: "תמיד חששנו להופיע עם חומרים בוטים מדי שלא ישלחו אותנו למחנה ריכוז. עכשיו אנחנו בתוכו, אין מה לפחד".
כעבור שישה שבועות הוזמן למשפט, הגנרל/שופט ביקש ממנו לבצע את המערכון שבגללו נעצר. בסיום ההופעה קבע השופט המבולבל שאין הוכחה אמיתית שמדובר בהסתה. מספרים שהשופט היה מעריץ של פינק וכך ניצלו חייו של הקומיקאי הנועז.
מלחמת המצויירים
בינתיים, בצדו השני של העולם, הסרט "הדיקטטור הגדול" סולל דרך לקומדיות נוספות שעוסקות בנאצים. מיטב גיבורי התרבות גויסו לקרב: מדונלד דאק, שזכה באוסקר כשכיכב בסרט שצוחק על הנאצים (1943), דרך באגס באני, דאפי דאק, פורקי החזיר ופופאי המלח. בקטע הזה, למשל, באגס באני ניצוד לא על ידי הצייד הקבוע אלמר פאד, אלא על ידי הרמן גרינג, יד ימינו של היטלר. באגס עובד עליו כשהוא מבצע חיקוי לא רע בכלל של היטלר.
באגס באני מחקה את היטלר
סרטים אלו הרימו את המורל במערב. והנאצים, שחששו מתעמולת נגד, החלו ליצור סרטים מצוירים משלהם. אחד המפתיעים שבהם הוא סרט צרפתי פרו-נאצי שניסה להשניא את הגיבורים המצוירים על הקהל. בסרטון זה, שנוצר בצרפת הכבושה, רואים את דונלד דאק, מיקי מאוס, גופי ופופאי מגיעים במטוסי קרב כדי להפציץ את הצרפתים.
הצרפתים מחזירים מלחמה
מי שייכנס לדף היוטיוב של הסרטון ימצא בין השמצות שונות ומשונות תגובה אחת מעניינת במיוחד שמתייחסת ליוצר הסרט:
"ריימון ג'ינין הוא צרפתי, ולמעשה הוא סבי. הוא לא היה אנטישמי בכלל. הכריחו אותו ליצור את הסרט הזה אחרת הנאצים היו סוגרים את אולפן האנימציה הקטן שיצר בדם ויזע. הוא היה חצי עיוור כשיצר את הסרט הזה. יתכן שהיו הורגים את אשתו ובנותיו אם היה מסרב. יש סרט אחר ביוטיוב שאני ממליץ לכם לצפות בו, הוא אולי לא חשוב להיסטוריה כמו הסרט הזה אבל לפחות בו סבי היה גאה".
היטלר הרגיש שמספרים עליו יותר מידי בדיחות. חקירה מאומצת העלתה שיהודי בשם מוישה ממציא את כולן. היטלר הגיע לביתו של מוישה וסיפר את אחת הבדיחות. מוישה ענה בשמחה: "את זו אני המצאתי!". היטלר סיפר בדיחה נוספת ומוישה ענה בגאווה: "גם את זו אני המצאתי!". היטלר אמר: "אתה בכלל יודע מי אני?"
- מוישה: "מי?"
- היטלר: "אני דיקטטור של מליוני גרמנים"
- מוישה: "לבדיחה הזאת אני לא אחראי"
קומיקאים רבים שהעזו ליצור סרטים שהעבירו ביקורת על השלטון נרדפו על ידי הנאצים. גלישה אל העמודים שלהם שלהם באתר IMDB מובילה לדפים שבהם ניתן לראות עד כמה היו פעילים, ואת השנה שבה נקטעה הקריירה שלהם בגלל תעוזתם. לפניכם שתי דוגמאות:
פול מורגן – (לשעבר מורגנשטרן) קומיקאי, זמר וכותב יהודי, שיחק ביותר ממאה סרטים, כולל גיחה להוליווד בשנת 1930 כשחקן בגרסאות גרמניות לסרטים אמריקניים. לאחר השתלטות הנאצים חוסלה הקריירה הקולנועית שלו. הוא היגר מגרמניה ב-1933 אולם ב-1938, כמה ימים לאחר סיפוח אוסטריה, נשלח למחנה הריכוז דכאו ובאותה שנה מת. הסיבה הרשמית למותו היתה דלקת ריאות.
מחווה לפול מורגן
מקס ארליך, שחקן, כותב ובמאי מוערך שהתמחה בקומדיות. בשנת 1938, כשהוחמר מצבם של היהודים, ברח לאמסטרדם. במאי 1940 הולנד הנייטרלית נכבשה על ידי הנאצים, וארליך נעצר. ידוע שגם במחנות שבהם שהה המשיך ליצור מערכונים ולהופיע מול האסירים. ארליך סיים את חייו בתאי הגאזים של אושוויץ בשנת 1944.
מקס ארליך בקטע מ"Hab Ich Einmal Ein Mädel Geliebt"
איך מסיימים רשימה כזו? אולי ככה:
השטן הזמין את גבלס לסיור בעולם הבא. הסיור התחיל בגן העדן.
"איזה שיעמום פה", אמר גבלס, "אפשר להשתגע, תראה לי את הגהינום".
השטן לקח את גבלס לסיור בגהינום. "וואו, זה מקום נהדר, כל היום משחקים קלפים, משתכרים ונשים ערומות מגישות לך אוכל. אחרי שאמות קח אותי לכאן".
אחרי מותו, הגיע גבלס לגהינום כמו שביקש, אך להפתעתו מיד חטף מכות והושלך לתוך אמבטיה של זפת רותחת.
"אבל בביקור האחרון הראתם לי דברים אחרים לגמרי!" צרח גבלס.
"אה, זה", ענה השטן, "זו היתה תעמולה".
אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה על קומדיות ב"מועדון הסרט המופרע " ברחבי הארץ. בשבת, 21 באפריל, יוקדשו האירועים בסינמטק תל אביב ובמוצ"ש בסינמטק ירושלים לקומדיות שנלחמו בנאצים עם הקרנת הסרט "הדיקטטור הגדול". מפגש שיוקדש לקומדיות של ג'רי לואיס יערך בסינמטק שדרות ביום ראשון, 29 באפריל עם הקרנת הקומדיה "נער השליחויות". ערב שיוקדש לקומדיות של לואי דה פינס יערך באולם המופעים של קיבוץ מזרע ביום רביעי, 2 במאי עם הקרנת הסרט "האנגלים באים".
