ישראל תגשים את חזון הרובוטיקה של הודו?
הסכם כוונות שנחתם לאחרונה בין ארגון התעשייה ההודי לאיגוד הישראלי לרובוטיקה עשוי להקל על הפועלים במדינה האסייתית. על ההשלכות האפשריות והקשר לחזון של גנדי
הרעיון של הרובוט מיושם בדרכים רבות כל כך שקשה להגדיר את תחומיו. מה הוא בכלל? בדרך כלל מצמידים את המונח "רובוט" למערכות בעלות יכולת פעילות פיזית ותנועה, אשר לפחות חלק מההחלטות שלהן נלקחות באופן ממוחשב ואוטומטי. למשטרה יש רובוט שמנטרל מטענים ובבתי חרושת מפעילים רובוטים קווי יצור. למעשה, אם חושבים על זה, מזל"ט הוא רובוט וכך גם שואב האבק האופנתי שמטייל עצמאית בסלון ומנקה כשאבא ואמא בעבודה.
- לקריאת טורים נוספים של טל רשף
במעבדות של היום כבר מתוכננות המערכות של המחר: עזרים שמאפשרים לנכים להתהלך, דמויות שמשעשעות ומפעילות ילדים בבתי חולים, מערכות ביטחוניות שמקיימות סיור גבולות ותצפיות ואף רכבי חלל. המערכות הללו משלבות יחדיו טכנולוגיות שונות: זיהוי תמונה, בחירת אופני תגובה, תקשורת, הפעלת זרועות מכניות ועוד, ולישראל יש יתרון ברבות מהן.
ככלל טכנולוגיות הן תחום מפותח בישראל וכך גם הרובוטיקה, למרות ההיקפים הצנועים יחסית של ענף זה בישראל, יש בו קצב צמיחה גבוה והוא מפיק חידושים מרשימים בקנה מידה עולמי. הפיתוחים שתוארו לעיל אטרקטיביים למשל לדרום קוריאה, הניצבת מול משימות מורכבות ומסוכנות בגבולה הצפוני.
הם אטרקטיביים גם לשוק היפני שבו יש יותר ויותר זקנים הדורשים טיפול ופחות ופחות צעירים שיוכלו לעשות זאת, יפן גם יכולה להטיל על רובוטים משימות באזורים נגועי קרינה בסביבת פוקושימה, ושתי המדינות המשגשגות שהוזכרו כאן גם יכולות להרשות לעצמן את העלות של מערכות רובוטיות מתקדמות. טוב ויפה, אך איך כל זה מתחבר להודו שהוזכרה בתחילת הכתבה?
מוסר וחזון
ובכן, ובימים אלה ביקרה בישראל משלחת מטעם ה-CII, ארגון התעשייה ההודי, כדי ליצור חיבור בתחום זה עם ישראל. במסגרת הביקור נחתם הסכם כוונות על ידי מר דיפ קאפוריה, יו"ר הוועדה הלאומית לרובוטיקה ואוטומציה של CII, ופרופ' צבי שילר, יו"ר האיגוד הישראלי לרובוטיקה, הסכם כוונות שנועד לקדם את תחומי הרובוטיקה בהודו ובישראל, קידום התחרותיות, הגנה על אינטרסים עסקיים, וקידום הגישה לשוק של מוצרים, שירותים ופרויקטים, במלים אחרות: להכשיר את הקרקע למיזמים משותפים.דווקא הודו? אני שואל את ראש המשלחת ההודית. מפתיע אותי, הודו היא הרי מדינה בעלת תשתיות בעייתיות עתירת ידיים עובדות וזולות, למה להשקיע בטכנולוגיות יקרות שיעשו את מה שרג'יב וסנדיפ יכולים לעשות בתשלום לא גבוה לשעה? מר קאפוריה רואה את הדברים אחרת, והחזון שלו הוא ברוח משנתו של מהטמה גנדי.
בניגוד לראשי משלחות אחרים שמגיעים לישראל מהמזרח ומחפשים קודם כל החזר השקעה, אחוזי רווח ורמות צמיחה, הוא מדבר על מוסר ועל חזון. לתפיסתו הכלכלה והטכנולוגיה מיועדות קודם כל לקדם את האדם הפשוט ואת עולמו הפנימי. בחזונו הוא רואה עולם כלכלי בו ההודי, שהיום משמש כמכונת נשיאת משאות, הסובל מחום, זיעה, זבובים וכאבי גב, יקבל את תפקיד מפעיל המכונה שעושה את כל זאת. דבר זה יביא לכך שהאדם יפעיל את מחשבתו במקום את שריריו, ובכך יעלה למדרגה גבוהה יותר של קיום ושל התקיימות.
תחילתה של דרך ארוכה
הודו מתאפיינת ב"קפיצת צפרדע" בתחומים שונים, וכבר ראינו את היצירתיות הטכנולוגית שלה. בהחלט יש לה חזון, בשלב ההתפתחות בו שאר מדינות אסיה מתבססות על ייצור צעצועים ומגבות. היא מקימה היי טק וחולמת על רובוטיקה. עוף מוזר במזרח אסיה. זה לא הכל, בניגוד להו-צ'י-מין, מאו וקונפוציוס, מורים רוחניים של תרבויות אסיאתיות אחרות, אשר הטיפו לבניית האומה ליצירת הרמוניה בה, הודו יונקת מגנדי, הוגה דעות שהעמיד בראש סדר הקדימויות את האדם הפשוט ואת רוחו. הודו מפתיעה.ההסכם שנחתם הוא, כאמור, צעד ראשון בדרך ארוכה. מר קאפוריה מזהה כי ישראל, יותר מאשר ארה"ב למשל, רעבה למימוש טכנולוגי, הממשל שלה מעוניין לסייע ולשתף פעולה, ובנוסף לכך ישראל לא מתחרה בשוק ההודי ובכוח הייצור שלו.
פרופ' צבי שילר, יו"ר האגודה הישראלית לרובוטיקה, מזהה סינרגיה רבה בין תעשיות הרובוטיקה בישראל ובהודו, ומאמין כי החדשנות הישראלית יכולה לתת מענה הולם לצרכים הגדלים של השוק ההודי המתפתח. "שמחתי לגלות" הוא אומר לי. "שהתעשייה ההודית מתעניינת ברובוטיקה ואוטומציה למרות הנגישות לכוח אדם זול. הצרכים הם לא רק בתעשייה, אלא גם בתחומי הביטחון האזרחי והצבאי. ההיקפים הגדולים של השוק ההודי יוצרים כר נרחב להזדמנויות עסקיות בפיתוח טכנולוגי משותף, בהעברת טכנולוגיות, ובייצור מוצרים".
פרופ' שילר מביט קדימה, הוא נהנה לראות עצמו תורם מניסיונו המחקרי לפרויקט שיש לו משמעות מוסרית ולא רק כלכלית. כאדם הוא מתפעל מהאפשרות שרובוטים יוכלו לסייע למוכי גורל בהודו, וכציוני, אשר מתעצב לראות כיצד יכולות ייצור מישראל נודדות למזרח. הוא חולם על היום שבו פסי יצור רובוטיים בישראל ייצרו בזול וביעילות רבה יותר מאשר הידיים העובדות הזולות של המדינות המתפתחות. הוא גם מותח את החלום הלאה לעבר היום בו תייצא ישראל פסי יצור מוגמרים למזרח. ימים יגידו אם ביקור המשלחת ההודית וחתימת ההסכם היו הצעד הראשון בכיוון זה.
גנדי ביטא בשעתו את עיקרי משנתו במשפט המנוסח היטב: "עשיר צריך לחיות פשוט יותר כדי שהעני יוכל פשוט לחיות". במשך שנות ה-50 וה-60 הביא הדבר על הודו מדיניות סוציאליסטית ופרוטקציוניסטית שחסמה את התקדמותה הכלכלית. היום היא בוחרת בספינה אחרת על מנת להפליג לאותו נמל יעד, וחיוני להבין את ההשתלבות הזאת של טכנולוגיה רובוטית, התפתחות כלכלית והגות על מנת לצפות את פני העתיד של הודו, כי באסיה הדרך אל ההצלחה הכלכלית עוברת דרך ההבנה הבין-תרבותית.
טל רשף מנהל את פורום אסיה – ישראל לעסקים, יועץ לפיתוח עסקי ועסקים בהודו , מחבר הספר המדריך הישראלי לעסקים בסין . מרצה לתרבויות בחברות ובחוגי בית .
לפנייה לכתב/ת 
