הנסיכה הקסומה שלבשה שקית נייר

כשדרקון איום ונורא יורק אש שורף את הארמון של הנסיכה אליזבת וחוטף את הנסיך רונלד, החבר שלה, כדי לעשות ממנו ארוחת ערב - המלכה נשארת לבד, לובשת שקית נייר כי זה כל מה שיש, ומיד יוצאת לנסות ולהציל את אהובה מידי המפלצת הרשעה. כך מתחיל סיפורה של אליזבת ב"הנסיכה שלבשה שקית נייר" של סופר הילדים הקנדי האהוב והפופולרי רוברט מאנץ'.

הכי טום-בוי. הנסיכה אליזבת(איור: מייקל מרצ'נקו)

ואם לא די בהפתעה הזאת, בהמשך יש עוד. אליזבת מערימה על הדרקון במשחק שבו היא מציבה לו אתגרים: לעוף סביב העולם בעשר שניות, לשרוף עשרה יערות, וכיוצא באלה, עניינים שדרקונים-בנים חייבים לעשות כדי להרשים את סביבתם ואת עצמם. תוך כדי שהוא מפגין את יכולותיו העצומות הדרקון מתעייף - וכשעיניו נעצמות, זה הזמן לחדור בזהירות למאורתו ולהציל את רונלד. אבל הנסיך כפוי הטובה מעיף מבט אחד באליזבת, גוער בה על איך שהיא נראית ומציע לה לחזור בלבוש הולם לנסיכה.

הדרקון הנורא. רוצה שהיא תחזור בלבוש נסיכי

בגרסתו המקורית, מספר רוברט מאנץ' באחרית דבר להורים ולילדים גם יחד. האיור של מייקל מרצ'נקו בנקודה זאת כלל אגרוף (של אליזבת) שחובט בפניו של רונלד, אבל מסיבות מובנות הוחלט לוותר עליו. במקום האגרוף, בסוף הסיפור נשארים הקוראים הצעירים עם זיכרון מתוק של נסיכה עצמאית ורבת תושייה, שאינה דומה כלל וכלל לנסיכות המעפעפות והמצייצות שספרות הילדים, האגדות ומוצרי דיסני מלאים בהן.

מגנן לסופר

ברור שהסיפור הפוך בתכלית מאלה המקובלים והשגורים בתרבות המערבית. היפוך התפקידים המסורתיים של המינים חיבב את הספר על הורים נאורים עד כדי כך שיותר מ-3 מליון עותקים שלו נמכרו מאז ראה אור ב-1980. ילדים, כפי שגיליתי במהלך הקראה לחמישה מאזינים צעירים שעדיין לא יודעים לקרוא לבד, פשוט אוהבים את הסיפור. כל החמישה, בני שש ומטה, טענו בתוקף ש"אין שום דבר מיוחד בנסיכה שנלחמת בדרקון" וגם ש"נסיכות יכולות לעשות כל מה שנסיכים יכולים, אפילו ללבוש מכנסיים. אבל הן לא טובות בכדורגל".

נסיכות יכולות לעשות כל מה שנסיכים עושים

רוברט מאנץ' יודע היטב כיצד ילדים מגיבים לסיפור הזה, משום שהוא נולד במהלך הקריירה של המחבר כגנן בגן ילדים. כך הוא גילה שהוא מצליח להרגיע אותם בדרך לשנת הצהריים, באמצעות סיפורים שהוא ממציא. כיוון שמילדותו חיבר סיפורים וכתב שירים, ואיש בסביבתו ובין תשעת אחיו לא חשב שזה מיוחד, כלל לא עלה בדעתו לכתוב אותם או להוציא אותם לאור. הוא התחבט בשאלות קיומיות אחרות, שכן שבע שנים אחרי שהחל בלימודי כמורה הוא גילה שבעצם לא נועד לחיים של איש דת קתולי. מבחינה אקדמית, תמיד היה כישלון מהדהד ונחשב לאח הכי לא מוצלח במשפחה. הוא ידע רק שהוא אוהב להיות במחיצת ילדים קטנים ולספר להם סיפורים. בסופו של דבר המעסיקה שלו בגן הילדים הכריחה אותו לעשות יותר מזה, ולהעלות את סיפוריו על הכתב.

חמישים וארבעה ספרים מאוחר יותר, ואחרי יותר מארבעים מליוני עותקים, רוברט מאנץ' בן ה-67 הוא עדיין דמות יוצאת דופן בנוף הכותבים לילדים. הוא הסופר הקנדי הנמכר ביותר בעולם, וספרו "Love You For Ever" נכנס לרשימת עשרת ספרי הילדים הפופולריים ביותר של הניו יורק טיימס. עד לפני שנים אחדות, כששבץ מוחי הכריע אותו ונטל ממנו את יכולת הדיבור, נהג להופיע כמספר סיפורים בפסטיבלים שהוקדשו לילדים.

קולו המדהים והיכולות הדרמטיות שלו מרתקים גם קהל של אלפי זאטוטים. תוכלו לשמוע בעצמכם כשתקפצו לכאן ותמצאו את כל הסיפור בגרסת אודיו מפי המחבר. אין ספק, האיש ממש מבין בקולות של דרקונים. מה שהוא לא מספר לילדים אלא רק למבוגרים הוא, שמאחורי האיש המצחיק והמרתק כל כך, ניצב עוד אחד, שכל חייו בדרקונים עצומים ממנו: מאניה-דפרסיה והפרעת אישיות כפייתית, התמכרות לאלכוהול ולקוקאין ממנה כבר השתחרר, חיים שלמים בצילה של הפרעת מצב-רוח שאובחנה מאוחר מאוד, ושבגללה לא יכול היה מעולם לחוות את העונג שבהצלחה או בתהילה.

נסיכה חתרנית

יש לו אפילו ספר ילדים שמוקדש לדיכאון, ובו הגיבורה צובעת את כל גופה בצבעים מרהיבים של מארקר שלא אמור להימחק במים - אבל כשהצבע נמחק, למגינת לבה, היא הופכת לבלתי נראית. בסך הכל, אמר מאנץ' על הספר הזה לא מזמן בראיון לעיתון קנדי, היא רצתה למות - והיתה אנוסה לצייר את עצמה כמישהי אחרת.

כש"הנסיכה שלבשה שקית נייר" ראה אור ב-1980 הוא אומץ בחום על ידי התנועה הפמיניסטית בארצות הברית, שבדיוק באותה עת עסקה רבות בחינוך לשוויון מגדרי ולא מצאה חומרים ראויים בספרות הילדים. אם תשאלו את מאנץ', הוא יאמר שלא כתב ספר פמיניסטי, אלא סיפור שאשתו - אותה הכיר בעת החלפת חיתולים בגן בו עבדו יחד - הציעה לו שיספר סיפור קצת שונה על דרקון ונסיכה, וזה הכול.

כאמור, הוא יודע היטב שילדים לא מתלהבים מהערכים השוויוניים של הסיפור,

אלא מן העלילה עצמה, וזה בסדר גמור. הם לא אמורים לשאת על גבם את צלקות האפליה וההדרה של נשים בתולדות התרבות. לא מזמן קראתי עם בתי את מגילת אסתר, ובת העשר טענה בלהט שאחשוורוש הוא מלך מאוד לא מנומס, ושאסור היה לו לכעוס על ושתי שלא הסכימה להגיע לנשף כי "זכותה לא לבוא". ייתכן והיא כבר שייכת לדור שוויוני יותר, אבל זה לא מנע ממנה להתאהב באליזבת ובשקית הנייר שלה, ולשאול אם יש עוד הרפתקאות-אליזבת.

מאנץ' לא כתב ספר המשך, וחבל שכך. יחד עם האיורים המצחיקים והחמודים להפליא של מייקל מארצ'נקו, הספר הזה הוא פריט חובה קלאסי בכל ספריית ילדים. הוא אמנם תורגם לראשונה לפני כ-30 שנה בידי שלמה סבירסקי - אבל אזל לגמרי מן המדפים והספריות גם יחד. התרגום של רונית רוקאס שומר על המוזיקליות והקצביות שהם סימני ההיכר של מאנץ', ואליזבת שלו, כך נדמה לי, לעולם תשמור על מעמדה כנסיכה מצוינת, שיש לקוות כי מצאה לעצמה נסיך ראוי יותר. או שלא, אם בחרה שלא.

"הנסיכה שלבשה שקית ניר", מאת רוברט מאנץ'. איורים: מייקל מרצ'נקו. מאנגלית: רונית רוקאס. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד וספרי טל-מאי.