חיים אוליאל: "לקחו את המימונה מהמרוקאים"

דווקא במה שאמור להיות היום השמח עבורו בשנה - חג המימונה - חיים אוליאל, מייסד להקת "שפתיים" ואחד היוצרים המוערכים בארץ, כועס. לטענתו, החג נשמט מידי המרוקאים, הפך לסמל למופלטה, איבד את הזהות האמיתית ובעיקר מדיר את האמנים שהחג הוא לחם חוקם והפרנסה העיקרית עבורם לאורך כל ימות השנה.

עוד על מוזיקה מזרחית  ב-ynet:

• תרבחו ותשמעו: אתי לוי שרה לכם במימונה
• קיסריה? לא תודה: צעירי המזרחית משנים כיוון
• חדש במזרחית: רינת בר מבטיחה, ישי לוי מקיים
  

"כל רכזי התרבות וקובעי המדיניות מבינים היום פחות את מהות החג והם עשו מזה חג ישראלי", אומר אוליאל. "אני גאה שהמימונה שלנו, המרוקאים, הפכה לסמל לישראליות אבל זה גם פגע בנו כי היום מביאים אמן מרוקאי לכמה דקות ומשלמים לו גרושים ובשאר הערב מזמינים אמנים מזרחיים שגורפים על היום הזה עשרות אלפי שקלים. אם היה לדוגמא יום קרנבל ברזיל היו דואגים לסמבה ומוזיקה פורטוגזית אבל במימונה כבר מוותרים על המוזיקה של העדה והפכו את זה לחג המופלטות. בקצב הזה עוד כמה שנים חג המימונה כבר לא יהיה קשור לעדה בכלל מלבד המופלטות שאותן ידאגו לשמר כי זה טעים להם.

"החג נהיה עוד פיקניק. תראה מה קורה עם האמנים המרוקאים שדוחקים אותם עם השנים מהופעות בחג ומביאים במקום זמרים מזרחיים. אפשר להביא זמר מזרחי אורח אם רוצים אבל לא שזה יהפוך לעיקר, אחרת מה ההבדל בין המימונה ליום העצמאות לדוגמא? אני למשל ירדתי בכמות ההופעות במימונות בגלל שמביאים במקום זמרים מזרחיים ובמקביל לא מזמינים אותי לאף הופעה ביום העצמאות. למה סרנגה יכול לשיר ביוונית ביום העצמאות ואני לא יכול לשיר במרוקאית ואת שאר הלהיטים שיש לי בעברית?".

אסור לפטור את דבריו של אוליאל בזלזול שכן הוא חתום על אחת המהפכות

המוזיקליות הגדולות ביותר שידעה התרבות הישראלית עם ייסודה של להקת "שפתיים" שהצליחה להחיות את התרבות המרוקאית ולהשריש אותה לדור שכבר נולד בארץ, שנים אחרי העלייה ארצה ממרוקו. שירים כמו "אהלן וסאלן", "מאמא דיילי", "דורביאה", "ללה פאטימה" ו"חביבי דיאלי" לא רק שהפכו לחלק מהפסקול הישראלי, הם הצליחו לחבר למקורות דור שלם שלא הכיר את מרקש ובכך שימרו את התרבות עד היום.

בשנה האחרונה אוליאל חבר לבנו ניב וביחד הם "האוליאלים" - לוקחים את הקלאסיקות המרוקאיות וצובעים אותן בעיבודי דאנס כשהמטרה היא להגיע גם לדור הצעיר, הילדים. השבוע הוא שיחרר גרסה חדשה ללהיט "טימפלי", המוכר כשיר החינה, שהאוליאלים הפכו ל"טיפה טיפה". "המבוגרים לא מתחברים לזה אבל הילדים והנוער חולים על הגרסאות האלו", אומר אוליאל, "ופתאום דרך השירים הם אפילו לומדים להבין את השפה המרוקאית שהם בכלל לא ידעו שהיא קיימת. גם כשקמה 'שפתיים' הדור המבוגר אמר שקלקלנו להם ובסוף הפכנו להצלחה עצומה. יצא שהמצאתי את עצמי מחדש בזכות הבן שלי ואני נותן לו יד חופשית ביצירה כי הוא מהדור הזה ובעניין יותר ממני".

שביזות יום א'  

לא עברה דקה מאז שעומר אדם הוציא את אלבומו השני והמאכזב - והנה הוא כבר מספק סינגל ראשון מאלבומו השלישי. מה החיפזון? התשובה כנראה נעוצה במעמדו המדרדר בז'אנר - וסימונו כלהיט של קיץ אחד ולא ככוכב שישאר לאורך זמן. הסיבות לכך נובעות הן מהגיוס לצבא, שבאופן טבעי פוגע בזמינות שלו להשקעה בקריירה - ובתחרות מצד הכוכב העולה מאור אדרי שרוכש לעצמו מעריצים רבים על חשבונו של אדם, כיוון שהשניים פועלים באותו קו מוזיקלי מזרחי כבד. בנוסף, אלבומו האחרון של אדם זכה לקיטונות של ביקורות שליליות במיוחד.

הסינגל "מאמי זה נגמר", הוא להיט כבד מהסוג שפעם היו אומרים עליו "לחתוך את הוורידים", שיר בוודאי יהפוך ללהיט בפלוגה של אדם שכנראה סבל משביזות יום א' כשהחליט להקליט אותו.

אחרי האזנה מרובה לשיר, אני יכול לומר שאדם דווקא עשה נכון כשהוציא אותו. בראש ובראשונה מדובר בשיר מזרחי לפנים, עם קצב מצוין בו הקול העמוק של אדם מתחבר באופן טוטאלי למילים ובעיקר מדובר בשיר שמתכתב עם החזרה למזרחית של פעם - לא זו של "לבדי" של אייל גולן שחזר לאייטיז אלא המזרחית של הבכי והייאוש, מהימים הזוהרים של משה כהן, יובל פרי המלך, אלון חסון, ראובן המלאך, צביקה אברהם ויוסי עדן מהניינטיז - וזה חברים, ז'אנר שחוזר בגדול.

שלום חבר

אפרופו ניינטיז ושירי דיכאון, שרון זריהן עדיין כאן וסופסוף מוציא את אחד מלהיטיו הגדולים, שיר שמוכר במועדונים הקשים של הז'אנר, שם אפילו המדור, מזרחי שלם שלא יהיו טעויות, לא עובר סלקציה. את "תספר לי איך למעלה" כתב והקליט זריהן לזכר חברו הטוב אילן אסקר ז"ל שנהרג בתאונת דרכים.

בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר לאחרונה זריהן בעצמו, ולאחר החלמה ממושכת בה נדדו מחשבותיו על חברו הטוב והגורל שהאכזרי שקטף אותו בכבישים בעוד שאת זריהן הציל, הוא החליט לראשונה להקליט את השיר ולהוציא אותו לרדיו הישראלי, לקראת יום הזיכרון השנתי. התוצאה היא שיר קינה יפה ונוגע בלב בו זריהן נחשף סופסוף כזמר מעניין ומרגש.