נכנסתם לדיכאון? תתמודדו לבד מול הבוס

"לפני מספר שנים עברתי צרור משברים בזה אחר זה. הם לא היו קשורים למקום העבודה, אבל ברור שהלחץ במשרד לא הוסיף. היו לי חרדות אבל ידעתי שאני נכנס לדיכאון עמוק והבנתי שאני צריך ללכת לפסיכיאטר בשביל לקבל כדורים - מה גם שהפסיכולוג שלי אמר לי לעשות כך" - כך מספר דני (שם בדוי).

• 20% סובלים מדיכאון בחייהם: איך מזהים ומטפלים?
• תופעה: רופאי משפחה "מחלקים" תרופות דיכאון
• אם אישור המחלה מפוקפק ניתן לחייב את העובד בבדיקה
• בוקר אחד, פשוט לא מתחשק לך לקום לעבודה
  

דני לא לבד. העבודה היא מקום שאנחנו נמצאים בו חלק ניכר משעות היום, אבל מה לעשות שבלי שום קשר לעבודה, החיים לעתים גוררים אותנו לתהומות בהם עובד יכול למצוא עצמו שרוי בדיכאון עמוק או חרדות, כאלו שלא יאפשרו לו להגיע למקום עבודתו כמה ימים ולעתים אף שבועות.

מסתבר שלא רק סיבות אישיות יכולות לגרום לדיכאון. במחקר שנערך באנגליה, בהשתתפות 2,123 גברים ונשים, התברר כי שעות עבודה ארוכות מכפילות הסיכון לדיכאון. 11% מהנבדקים,

אחריהם עקבו חוקרים במשך כשש שנים, עבדו 11 שעות או יותר. החוקרים מצאו כי אלו שעבדו 11 שעות ויותר היו בסיכון גבוה פי 2.3 עד 2.5 ללקות בדיכאון עמוק, בהשוואה לאלה שעבדו שבע עד שמונה שעות.

משמע, אם לא די בכך שאנחנו לא יכולים להגיע לעבודה בגלל דיכאון או משבר שפוקד אותנו, לעתים האשמה היא במקום העבודה עצמו.

הדילמה הגדולה

דיכאון יכול להביא להיעדרות מהעבודה והדילמה היא האם עלינו להגיד את האמת למעסיק שלנו? הרי המחשבה היא שאם המעסיק יידע שאנחנו בדיכאון או חרדה או כל דבר דומה, הוא לא ממש יתעמק בבעיה, וגם אם החוק יגן עלינו מפני פיטורים, מי ירצה לקדם עובד במצב כזה? המחשבה תמיד תהיה שהוא יעדיף לקדם את העובד החרוץ שמגיע מדי יום לעבודה מוקדם ומבצע את מלאכתו לתפארתה, מבלי שהוא "נעלם" לשבועיים.

ואכן, מספר מנהלים עמם דיברנו, וסירבו לייחס את הדברים אליהם, אמרו כי היו מתקשים בקידומו של עובד שלקה בדיכאון קליני, התקפי חרדה או דומיהם. יתרה מזאת, טענו אותם מנהלים כי אם היו מקבלים אישורי מחלה שלא מפורטות בהם נסיבות ההיעדרות, הדבר היה מעורר בהם חשד.

מספר אנשים עמם שוחחנו סיפרו כי כשמצאו את עצמם במצב שכזה, לא רק שנמנעו מלספר למעסיק על המשבר, אלא אפילו שקלו בכלל התלבטו אם לספר על כך לרופא המשפחה. כדי לקבל את אישורי המחלה המיוחלים, שקלו אותם עובדים לשקר לרופא שלהם בנוגע למצבם הרפואי, או לחילופין לומר לרופא את האמת ולבקש ממנו לשקר בשבילם ולתת להם אישור מחלה פיקטיבי (דבר שכמובן נאסר עליו).

גם דני מספר על התמודדותו עם הדילמה - אם לספר או לא לספר על מצבו הרפואי. "לעבודה כמובן שלא יכולתי ללכת, אבל רופאת המשפחה אמרה שעדיף לי שיהיה לי אישור על מחלה אחרת, כי אין שום סיבה שהמעסיקים שלי ידעו שנקלעתי לכזו סיטואציה. כך גיליתי ש'הצוואר שלי תפוס' במשך עשרה ימים במהלכם לא הלכתי לעבודה והייתי בעיקר מטייל בשכונה ונח על הספה.

"לא הרגשתי בנוח עם השקר הזה, אבל מצד שני למה שאני אחסום לעצמי אפשרויות קידום בהמשך? לא ממש רציתי שידעו מה הוביל אותי לדיכאון הזה. זה לא עניינם, מה גם שבמשרד הזה, סודות לא היו הצד החזק", אומר דני.

היית ממליץ לספר למעסיק את האמת?

"חד וחלק לא. גילוי לב וסנטימנטים הם לא דבר מקובל בתחום כל כך רגיש".

"תופעה חדשה - קשיי נשימה"

וכך מספרת מיה (שם בדוי): "מטפלת בתינוקת צעירה, התבשרתי על עזיבתו של בעלי את הבית במפתיע. ניסיון של חודש לשנות את רוע הגזירה עלה לי באיבוד עשרה קילוגרמים ובתופעה גופנית שלא היתה מוכרת לי עד אותה העת: קשיי נשימה.

"אז עוד לא ידעתי שיש דבר כזה - התקפי חרדה", אומרת מיה. "חשבתי שחוסר היכולת שלי לנשום בחופשיות קשורה לעישון. קפיצה לרופא המשפחה בבקשה להצטייד בוונטולין כדי לפתור את בעיית הנשימה, הסתיימה אחרת. הרופא המיומן לא המתין יותר מדי ואמר: 'תקשיבי - רזית ואת מתקשה לנשום מהסיבה הפשוטה שאת בדיכאון וסובלת גם מהתקפי חרדה'.

"סדרת בדיקות דם ומכתב מרופא לפסיכיאטר המחוזי השלימה את מהלך המיתוג החדש שלי: אני חולה, שם המחלה שלי הוא דיכאון, וכחולה אני זכאית לימי מחלה", מוסיפה מיה בעצב.

"אז עוד לא ידעתי כמה אזדקק לאישור מרופא בכל אותם מצבים שבהם כלל לא היה ברור לי שאני חולה ובכל זאת התקשתי לצאת מהמיטה ולתפקד. מצוידת בסדרת כדורים חדשה: נגד דיכאון, נגד חרדה ואם אין ברירה אז גם גלולות שינה - התחלתי את חיי החדשים. מאדם חזק - נהפכתי לפלסטלינה.

"היעדרות של כמה ימים מהעבודה חייבה הסבר, והוא הגיע בצורת אישור מרופא. ובכל זאת, לנוכח יחסיי הקרובים וארוכי השנים עם הממונים הבנתי שאין ברירה אלא להיכנס לבוס ולנמק איך יכול להיות שמאפס ימי מחלה במשך כמה שנים טובות נזקקתי פתאום לשבועיים רצופים.

"למרות האימונים המפרכים שהעברתי את עצמי לפני הפגישה", היא מספרת. "ברגע שהתיישבתי על הכיסא מולו התחלתי לבכות. רציתי שיחה קורקטית ומדויקת, אבל לנפש היו תוכניות אחרות ופשוט בכיתי. בשלב הזה כבר לא היתי זקוקה ליותר מדי הסברים מעבר לתיאור סכמטי של אירועי החודש האחרון, נפרדתי מבעלי. לבוס זה הספיק. 'אם את זקוקה לחופש - קחי', אמר לי. ולקחתי".

לסיכום אומרת מיה: "מעולם לא שאלתי את עצמי איך השיחה הזו היתה מתנהלת אילו אכן הייתי מצליחה לעצור את הדמעות. לספר שאני בדיכאון או לא? הדמעות הפכו את העניין להרבה יותר פשוט - בכי מצביע בכל השפות על עצב עמוק. אין צורך במלים מיותרות. את האיבחון הרפואי-נפשי שמרתי לעצמי".

היית ממליצה לספר למעסיק?

"אני לא הייתי ממליצה לספר על נטילת כדורים. את השאר כולם רואים לבד".

"לבוא לעבודה ביום של דיכאון יכול להיות נורא"

שי (שם בדוי), שהיום עובד כעצמאי, מספר: "הבעיה יותר פשוטה עבורי כיום. אבל לכל מי שסובל מדיכאון והיה מועסק כשכיר, וגם לי, היו ימים שהוא החסיר בגלל דיכאון. לבוא לעבודה ביום של דיכאון קשה יכול להיות נורא.

"בדרך כלל השתדלתי שלא לחשוף את הסיבה, ואם היחסים היו מספיק טובים אמרתי שהרגשתי לא טוב ואפילו לא ביקשו אישור מרופא. זכורה לי פעם אחת שהייתי בתקופה ממש גרועה, והחלטתי לספר לבוסים. להפתעתי הם קיבלו את זה בהבנה. המנהל הישיר שלי סיפר שאחותו סובלת מדיכאון והוא מזדהה לגמרי עם המצב שלי.

"אני חושב שבמצב כזה, אם אין אפשרות לצאת מהעניין במשפט 'הרגשתי לא טוב', עדיף לספר. ברור שזה תלוי במי הבוס שלך וכמה הוא רגיש.

"במקרה שלי, חשבתי שהוא (הבוס של שי - ר.ר.) לא ייקח את זה בקלות והוא נראה כמו מישהו שלא יבין בכלל על מה אני מדבר. כנראה היום, כשהנושא הרבה יותר מדובר מבעבר, כל אחד כמעט נחשף לחבר או לקרוב משפחה דכאוני, כך שהדברים יותר פשוטים, ובמקרה שצריך, אפשר כמובן להביא אישור ממטפל או פסיכיאטר".

מומחה לדיני עבודה: יש לציין את אבחון המחלה?

אז מה אמור השכיר לעשות ואיך אמור להגיב המעסיק?

עו"ד חמי לפידור, מומחה לדיני עבודה ממשרד לפידור ושות' שמייצג מעסיקים גדולים במשק, אומר: "נכון להיום, תקנה 2 'תעודת מחלה' בתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976 קובעת כי עובד שפונה למעסיקו לקבלת דמי מחלה בגין הימים שנעדר מהעבודה עקב מחלה נדרש להמציא למעסיק תעודת מחלה מאת רופא חתומה בידו.

"בתעודה צריכים להיות מצוינים הפרטים כדלקמן: שם החולה ומספר זהותו; אבחון המחלה; התקופה שבה לא היה העובד מסוגל לעבודה עקב מחלה; ואם עדיין אינו מסוגל לחזור לעבודה, התקופה המשוערת שבה לא היה מסוגל לעבודה; שם הרופא ומענו; תאריך הוצאת התעודה. כמו נכתב בתקנה כי עובד החבר בקופת חולים ימציא תעודת מחלה מאת קופת-חולים או המאושרת מטעמה, שבה מצויינים הפרטים כאמור.

"על כן, כיום עובד שמבקש לקבל ממעסיקו תשלום בגין דמי מחלה צריך להמציא למעסיקו תעודת מחלה הכוללת את אבחון המחלה. בנוסף, נקבע בתקנה כי אם התעורר ספק אצל המעסיק לגבי תוכנה של תעודת מחלה שניתנה שלא כאמור לעיל, הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית ועל העובד להיענות להזמנה ולהיבדק.

"יצוין כי בתקנון העבודה בתעשייה, החל על מעסיקים החברים בהתאחדות התעשיינים, נקבע כי תחילתה של תעודת המחלה הוא מתאריך הוצאתה כאשר במקרה שבו תוקפה של תעודת המחלה אינו מיום הוצאתה, על הרופא לציין את הסיבה לכך, ובכל מקרה של ספק לגבי תוכנה של תעודת מחלה ניתן להביא את העניין בפני וועדה רפואית מיוחדת.

"ראוי לזכור כי אין בחוק דמי מחלה ובתקנות קריטריונים מנחים הקובעים מתי מצבו הרפואי של העובד אינו מאפשר לו לעבוד, והדבר נתון לשיקול דעתו של הרופא של העובד. דבר זה מעמיד את המעסיק, בדרך כלל, בפני מצב מוגמר בו עליו לשלם לעובד כספים בגין היעדרות מהעבודה", מוסיף לפידור.

משרד הבריאות: לא חובה לשתף בסוג המחלה

"רופא משפחה לא אמור לרשום אבחנה באישור חופש מחלה, אלא רק תאריכים בהם העובד לא היה כשיר לעבוד. אסור למעסיק לדרוש חומר רפואי של העובד או לשלוח אותו לרופא מטעמו. אם העובד לא הגיע לעבודה שבועיים - עליו להביא אישור חופשת מחלה מרופא משפחה, ללא צורך בציון האבחנה הרפואית שלו".

עוד נמסר כי "רק אם מטופל עצמו מוותר על הסודיות הרפואית שלו בכתב לטובת גורם זה או אחר - הגורם הזה יכול לקבל מידע רפואי. נסיבות אחרות למסירת מידע רפואי: צו של בית משפט שמחייב את המטפל לחשוף מידע לשופט בלבד".

משרד התמ"ת: זו לא תמיד אפליה

ואילו תגובת משרד התמ"ת מבלבלת עוד יותר: "סעיף 8 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע כי לקות נפשית היא מוגבלות שלא ניתן להפלות בגינה בהקשרים של קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה והטבות בתשלומים בעבודה. עם זאת, קיים בחוק סייג הקובע כי במידה שפגיעה שכזו מחויבת במציאות עקב דרישות מהותיות של התפקיד, הדבר לא יהווה אפליה.

"יצוין כי אפליה המהווה עבירה בעניין זה, אינה נבחנת כעבירה פלילית בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אלא, כאמור, במסגרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. שני החוקים האמורים, מצויים בסמכות אכיפה של משרד התמ"ת. מובן, שבמידה שמדובר בעובד עם מוגבלות, המעוניין בהתאמות במקום העבודה, יידרש העובד לאסמכתא מטעם המעביד ואלו יידרשו גם לצורך הוכחת כניסה לאפליה בגדר החוק. ניתן להפנות בנושא זה גם לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, הפועלת תחת משרד המשפטים".

עוד אומרים בתמ"ת כי על פי התקשי"ר סעיף 33.226: אם "מעונין עובד כי אבחנת מחלה תישמר בסודיות, ימסור את תעודת המחלה הנזכרת בפסקה 33.225 במעטפה סגורה למנהל היחידה באמצעות הממונה. מנהל היחידה יעביר את המעטפה הסגורה אל לשכת הבריאות המחוזית עם מכתב לוואי, שבו יישאל אם היה ההיעדר מוצדק. לשכת הבריאות המחוזית תמציא את תשובתה בכתב ותציין גם, במקרים המחייבים זאת, אם לפי אבחנת המחלה עלולה היא לפגוע בעבודתו של בעל התעודה בשירות או בעובדים או באנשים אשר יבואו במגע עם העובד לאחר שובו לעבודה. תעודת המחלה תישאר בלשכת הבריאות המחוזית".

מה עושים?

מה על אותו עובד שעבר אירוע נפשי שמנע ממנו להגיע לעבודה לעשות? אין תשובה חד משמעית מתברר. עתירה לבג"ץ משנת 2008, עשויה לתת תשובה חלקית. העתירה, שהגישו ארגוני קו לעובד, רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח בישראל נגד שר התמ"ת (בג"ץ 4308/08), טרם הגיעה לשלב הפסיקה.

עד פרסום הכתבה, משרד המשפטים לא שלח את תגובתו לגבי תגובת המשרד לעתירה.

מהאגודה לזכויות האזרח נמסר: "האגודה, יחד עם עמותת רופאים לזכויות אדם וקו לעובד, עתרו לבג"ץ באמצעות עו"ד (כיום שופט בית הדין לעבודה) דורי ספיבק מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב. בעתירה, נדרש שינוי תקנות דמי מחלה, שמחייבות כיום את הרופא שנותן תעודת מחלה לציין בה גם את האבחנה.

"במסגרת הדיון, המדינה הודיעה כי בכוונתה לשנות את התקנות, אך טרם קיבלנו הודעה כי הדבר אכן קרה. במקביל, הנחיות ועדת האתיקה של הסתדרות רופאים קובעות כי הרופאים אינם צריכים לפרט את האבחנה בתעודת המחלה".