לא צריך תחקיר, סא"ל אייזנר כשל
מפגינים יכולים להעמיד בניסיון גם בעלי אופי חזק וחוט שדרה מוסרי קשיח. דווקא משום כך, היה אמור סא"ל שלום אייזנר לכבוש את יצרו. התיעוד מייתר את הצורך בתחקיר, ומעיד שהוא לא עמד בקריטריונים. לכן התגובה הצה"לית המהירה התחייבה
לפני כמה שבועות סיירתי במשך כחצי יום עם סגן אלוף שלום אייזנר לאורך בקעת הירדן. זה היה סיור מקצועי, שבמהלכו שוחחנו - עיתונאי הארץ אמיר אורן ואני - עם אייזנר על משימות אבטחת הגבול בבקעת הירדן ועל שמירת השקט באזור. אייזנר, איש נחמד ומארח לבבי, הסביר לנו בפירוט רב את תפקידיו ואף הצביע על מקומות שבהם מנסים פעילים פלסטינים לייצר פרובוקציות וחיכוכים עם חיילי צה"ל כדי לגבות מחיר תודעתי מהצבא וממדינת ישראל. סגן אלוף אייזנר הפגין לא רק ידע ומסירות בתפקידו אלא גם הבנה עמוקה לביצוע המשימות שהוא מופקד עליהן כסגן מפקד חטיבת הבקעה.
פרשת הסמח"ט המכה - עדכונים אחרונים ב-ynet:
הסמח"ט הושעה: "לא הייתי צריך להניף את הנשק"
רבנים למען הסמח"ט: צה"ל מיהר, היה מצב חריג
תיעוד פלסטיני: סא"ל היכה פעיל שמאל ב-M-16
דווקא משום כך אני מתקשה לעכל ולהבין את הצילומים שנשקפו אליי ממסכי הטלוויזיה. משמעותו של קטע הווידיאו הקצר שתיעד אותו היא כה חדה וברורה, עד שהיא בעצם אפילו מייתרת תחקיר. אייזנר ניגש בפנים אטומות, ביוזמתו, אל צעיר פרובוקטור מדנמרק, כשהוא אוחז ברובה M-16 צה"לי באופן שאמור לגרום את הנזק המרבי לפרצופו. ואז הוא מכה בו ועוזב את המקום.
בעשותו כך עבר סגן אלוף אייזנר שתי עבירות חמורות. האחת - הוא לא ביצע את המשימה שאותה נשלח לבצע בראש אנשיו. השנייה - הוא ניצל את יתרונו ואת יתרון מעמדו כחייל נושא נשק וכבכיר בשטח כדי לפרוק את זעמו האישי.
מפקד בשטח, בעיקר אם הוא המפקד הבכיר, אינו אמור להיות מעורב אישית בסיטואציות כאלו, באלימות הפיזית שמתפתחת, ולכן אין זה משנה בכלל אם הצעיר הדני שבר קודם לכן את שתי אצבעות ידו הימנית או לא.
הזעם מובן, הפורקן לא מוצדק
המפקד בשטח אמור לראות את התמונה הכוללת ולנהל את האירוע ולא להיות מעורב בו בגופו, אלא אם כן הוא אישית מותקף ועליו להתגונן. מצב כזה לא היה. במקרה הפחות גרוע אפשר לומר שניתן להבין את זעמו על מעשיו של הפרובוקטור, אבל בשום פנים אי אפשר להצדיק את העובדה שהוא נתן פורקן לזעם הזה, באקט אישי ואלים.
ההיבט האחר הוא שסא"ל אייזנר ידע מצוין, ועל כך אני יכול להעיד אישית, שהצעיר הדני, הפלסטינים שהיו עמו והאירופאים האחרים שהיו שם באו בכוונת מכוון לייצר פרובוקציה בתקווה שכך יסחטו פעולה אלימה מצד חיילי צה"ל. יותר מזה, הם גם דאגו מראש שיהיה מי שיצלם ויתעד את התגובה, כדי לנצל את החומר המצולם לצורך המטרה הסופית - שהיא השחרת תדמיתה של ישראל בעולם וקעקוע נוסף של הלגיטימציה של צה"ל כריבון בשטחים.
מה שאייזנר היה צריך לעשות זה לבחור באחת מהאופציות הבאות: אם המפגינים / פרובוקטורים לא הפריעו לתנועה בכביש הבקעה, היה עליו להורות לחייליו לדאוג לחצוץ בינם ובין נתיב התחבורה ולהסתפק בכך. באותה שעה היה עליו להתעלם מהנאצות ומהקריאות הפוגעניות שהם משמיעים. ואם המפגינים חסמו את כביש הבקעה צריך היה אייזנר לדאוג שהם ייעצרו וישוחררו רק אחרי ששלטונות החוק במדינת ישראל יחקרו אותם ויחליטו אם להגיש נגדם כתבי אישום.
אם הכוח שלרשות סא"ל אייזנר היה קטן, היה עליו לחכות, לצבור כוחות נוספים, עדיף של משטרת ישראל, ואז לבצע את המעצרים. בשום פנים הוא לא היה צריך להיות מעורב בקטטה באופן אישי, ומחובתו למנוע מחייליו עימות אלים עם המפגינים במידת האפשר. כך היה מבצע את משימתו כפי שהונחה לעשות במינימום נזק פיזי ותדמיתי למעורבים ומינימום נזק תודעתי לישראל.
אחר כך, אם באמת היה יתברר שהצעיר הדני פגע בו פיזית, הוא היה צריך להיתבע על כך במשפט וזו אולי הייתה גם הזדמנות או סיבה טובה לגרשו מהשטחים ומהארץ. אבל אייזנר לא נקט את כל הפעולות האלו ויזם מעין "סגירת חשבון" עם הצעיר הדני, שכנראה הכעיס אותו מאוד.
כמי שהיה פעמים רבות בסיטואציות דומות גם בתפקיד ביטחוני, אני יכול להעיד שמפגינים כאלו יכולים להעמיד בניסיון גם אנשים בעלי אופי חזק וחוט שדרה מוסרי קשיח. הם עושים הכול כדי להשפיל את החיילים, כדי להתגרות בהם וכדי לעוררם לתגובה אלימה שתצטלם מיניה וביה. אבל דווקא משום כך, משום שאייזנר וחבריו הם נציגי מדינת ישראל בשטח ולא אנשים פרטיים, עליהם לזכור זאת ולכבוש את יצרם, כדי שהאינטרס הלאומי שעליו הם אמורים להגן לא ייפגע. במקרה שלפנינו אין אפילו צורך בתחקיר כדי להבחין שסא"ל אייזנר לא עמד בקריטריונים האלו ולכן התגובה הצה"לית המהירה התחייבה. לא היה כאן עניין של רשות למפקדיו.