אדם: "אצלנו בבית, לא דיברו על השואה"
הזמר אדם, דור שני לניצולי שואה, מככב בסרט "סיפור קטן" בו הוא מגלם אב לתינוק בגטו. את הסרט ביים בנו של התינוק האמיתי שמספר ל-ynet: "הייתי המום לראות את דמויות הוריי על המסך". אדם: "זה היה ריפוי גם בשבילי". ראיון משותף
"לא תמיד יכולתי להבין את אמא שלי. רק אחרי שפתרתי עם עצמי כמה דברים, הבנתי אותה טיפה", כך מספר הזמר אדם, דור שני לשואה. "זה השפיע לי על כל מהלך החיים. יותר מזה, אני כמעט בטוח שאם היו לי ילדים, הם היו מרגישים את אותו הדבר".
"באתי ממשפחה שסיפרו ודיברו על הנושא, אבל לא בבית. לא הצלחתי לעשות את ההקשר הזה בין הזוועה הגדולה לבין אמא שלי. היינו יושבים בארוחות חג, קרובי משפחה עם מספרים על הידיים וכילד אתה לא תופס שאלה מימינך ומשמאלך עברו כזו דבר כזה" הוא מספר.
אדם, שאתם מכירים בעיקר כזמר, מככב יחד עם השחקנית רינה לביא בדרמה "סיפור קטן" שתשודר הערב בערוץ הראשון (19:00). בסרט, מגלם אדם אבא לתינוק בן עשרה ימים שנלקח לגטו ואמו החולה בטיפוס פוחדת להניקו שמא יידבק. את הדילמות והייסורים אותם עוברות הדמויות בסרט מרגיש אדם בבשרו.
איך נכנסת לדמות?
"כשחקן אתה תמיד מנסה להביא משהו לדמות. במקרה הזה חיפשתי את הפחד אצלי. בהתחלה לא ממש הצלחתי למצוא איזה רגע דרמטי או מפחיד בחיים שלי אבל שניה לפני שהתחלנו לצלם והכניסו את התינוקת לסט וענדו לה טלאי צהוב, אז זה קרה. הרגשתי פחד אימים. ילדת 2012 מחייכת עם טלאי צהוב זה חתך אותי בבשר. אני מקווה שהצלחתי להעביר את זה".
את גיבור הסרט - קמיל שהיום נקרא רמי, פגשת?
"פגשתי אותו באופן מעמיק לראשונה השבוע. הדבר המדהים הוא שהוא ראה את הסרט ואמר לי ולרינה, שמשחקת את אמו, שאנחנו מאוד מזכירים לו את ההורים שלו. לא כי אנחנו דומים להם, אלא כנראה יש משהו בחוויה הזו של אדם בן 70 שרואה את הזכרונות המודחקים שלו מול הפנים. זה פתח אצלו משהו. המקום שבו עברת חיים שלמים עם אבא, בלי לדעת מה עשה למענך כשהיית תינוק ולא הספקת להודות לו לפני שנפטר - חייב לטלטל אותך לכל חייך".
ומה זה עשה לך?
"אשקר לך אם אגיד שזה לא היה סוג של ריפוי בשבילי. כל דבר שעוסק בשואה הוא בלבי ובדמי. אני לא יכול שלא לרצות לעשות דברים שקשורים לזה. קרוב לשמונה שנים שאני מסתובב בארץ עם ההצגה "האי ברחוב הציפורים" וכל פעם שאני עולה לבמה יש לי רגעים שאני חווה אותם מחדש. אני מקבל מחט לעמוד השדרה. אני רק מקווה שהאנשים שיושבים בכנסת ישכילו לעשות משהו למען כל אותם ניצולים שעדיין חיים. גם מבחינת משאבים ומבחינת תודעה. כי אין עוד הרבה זמן".
יצירת הסרט התרחשה במקרה. גלעד פרלמן, חבר בעמותת "דורות המשך" בה פועלים בני הדור השני והשלישי לניצולי השואה, הופתע לגלות במסגרת פעילות בעמותה - טקסט בשפה הרומנית, שגולל את ימיו הראשונים של אביו רמי כתינוק בגטו טרנזסטריה שברומניה. גם האב עצמו, לא זכר דבר.
בעקבות הגילוי, החליט פרלמן, יחד עם אשתו מירי, ליצור את הסרט על שעבר אביו כתינוק. "רמי נולד ונלקח כעבור עשרה ימים למחנה" מספרת מירי פרלמן. "את הגילוי האמיתי על מה שעבר קיבלנו דרך הניירות שאביו כתב. הסיפור הוא רחב יותר ואנחנו מתכננים להפוך אותו לטרילוגיה".
"אני לא זכרתי כלום" מספר רמי, שחגג השנה 70 להולדתו יחד עם אשתו, שלושת ילדיו וחמשת נכדיו. "הסיפור התחיל כשהייתי בין עשרה ימים. כשנגמרה המלחמה הייתי בן 4 וחזרנו לרומניה. מעולם לא דיברו איתי על זה. את הכל גיליתי שגלעד לקח את המסמכים לתרגום. זה מאוד ריגש אותי".
איך הגבת שראית את הסרט?
"הלם. כולם מספרים ומדברים, אבל פתאום לראות את זה בצורה מוחשית זה מצמרר. עברתי התרגשות מאוד גדולה. אמרתי לעצמי, 'איך זה יכול להיות'?"
גלעד: "אבי הוא לא טיפוס שמדבר על רגשות. זה בית שהדחיקו את זה לחלוטין. כילד, ידעתי שהוא היה בשואה, אבל בקווים כלליים. מבחינתנו זו הייתה 'שואה לייט'. הסרט פשוט הפך אותו. לראשונה ראיתי את רגשותיו העזים של אבי".
לפנייה לכתב/ת 
