סרט תיעודי חושף: הטורקים שהצילו יהודים בשואה
כיום היחסים בין ישראל לטורקיה בשפל, אולם יהודים רבים חבים את חייהם למדינאי המדינה שסייעו לחלצם מהנאצים. הסרט "The Turkish Passport" חושף את סיפורם. "יחסי האומות הם מעבר לפוליטיקה", קובע בהדיר ארלייל, מפיק הסרט. ראיון מיוחד
הרבה סיפורי גבורה של מצילי יהודים בשואה נחשפו עם סיומה של מלחמת העולם השנייה. נושא חסידי אומות העולם במהלך תקופה חשוכה זו, מדבר על גילויים של אומץ ואצילות נפש בלתי נתפסת של אנשים שהיו מוכנים לסכן את חייהם ומעמדם לצורך הצלת חיי אחרים. סיפוריהם של יאן קרסקי מפולין, יופ וסטרוויל מהולנד, אוטו ויידט מגרמניה וכמובן אוסקר שינדלר - היוו סמל לאנושיות נועזת שפעמה בלבם של אחדים באותם זמנים.
בין חסידי אומות העולם היו גם דיפלומטים רבים. ביניהם בולט המדינאי השבדי ראול ולנברג שהציל רבבות פליטים יהודים מהתופת באמצעות הנפקת מסמכי הגירה לארצו. גם הוא זכה למעמד של אביר הומניזם. אולם כמוהו יש רבים, שנשארו נסתרים מעין הציבור. אי-שם בצידה השני של אירופה, פעלו בהחבא גם דיפלומטים טורקים שפעלו במרץ להצלת יהודים. סיפורם נחשף בסרט הדוקומנטרי "The Turkish Passport" ("הדרכון הטורקי") שיצא השנה בטורקיה.
הסרט הוא פרי של תחקיר ארוך שנים והפקה מורכבת שהתחילה אי שם ב-2006 בהובלתם של האחים הבמאי בוראק ארלייל והמפיק בהאדיר ארלייל. "The Turkish Passport" מגולל את המבצע שיזמו הדיפלומטים הטורקים להעברת פליטים יהודים, להם הונפקו דרכונים טורקיים, ממערב אירופה לאיסטנבול. תחת עינם הבוחנת של הצוררים הנאצים, הצליחו הטורקים להבריח יהודים רבים באמצעות 12 רכבות בדרך מזרחה - במקרה זה, הרכבות הובילו אל החופש.
המידע על פעילותם של הדיפלומטים הטורקים הללו נשאר הרחק מעין הציבור והצוות של הסרט חשף את שהתרחש באמצעות תחקיר מעמיק בארכיונים שהעלה מסמכים רבים, וכן עדויות של ניצולים. בסרט מופיעים שחזורים היסטוריים מאותה תקופה, לצד חומרים מצולמים מקוריים ממלחמת העולם השנייה בשילוב ראיונות ועדויות מצולמות. מדובר במבצע מורכב שהתחיל כמעט במקרה, כפי שמספר המפיק בהאדיר ארלייל בראיון מיוחד ל-ynet לרגל יום השואה.
הדיפלומטיה הטורקית בשירות היהודים
מסתבר שהרעיון לסרט עלה בעקבות מצבת אבן בעיר אסקישהיר, לצד הצטלבות פסי הרכבת. "גונש צ'ליקאן (ממפיקי הסרט) הבחין במצבה במהלך לימודיו בעיר", נזכר ארלייל. "היא גילה שמדובר בקברו של בהיץ' ארקין, שכיהן כשגריר הטורקי בפריז בתקופת ממשלת וישי במלחמת העולם השנייה. על המצבה נכתב כי הוא היה אחד מחלוצי הרכבות בטורקיה, אולם המשך החקירה העלתה עובדות היסטוריות חשובות אחרות בנוגע לשירותו במהלך המלחמה. הוא שוחח איתי על גילוייו, וכך הסיפור התחיל".
העובדות שהתגלו בעקבות החקירה נגעו לפעילותו של ארקין שהבריח את הפליטים היהודים בצרפת, בחסות עבודתו כדיפלומט טורקי. התברר שהוא לא היחיד, והתחקיר התרחב וקיבל ממדים רציניים עוד יותר. "כשגילינו שארקין לא היה הדיפלומט הטורקי היחיד שניסה להציל חיי יהודים, התחלנו לחפש עוד מדינאים ואנשים שניצלו על ידי טורקים מסביב לעולם", מספר ארלייל.
"זה היה שלב מאוד קשה עבורנו כי היינו צריכים לעבור על אלפי פריטי מידע. יצרנו קשר עם תחקירנים לצורך מציאת המסמכים, העובדות, משפחות הדיפלומטים והאנשים שהיו על הרכבות הללו. הצוותים התחלקו לשש מדינות שונות והתחלנו בחיפוש מעמיק במספר ארכיונים. ככה מצאנו מסמכים שמעולם לא הובאו לידיעת הציבור לפני כן".
המבצע הנרחב העלה תחילה כ-3,000 מסמכים ששכבו בארכיונים בפריז, בברלין ובהמבורג. יחד עם זאת, פנו היוצרים למשרד החוץ של טורקיה וחשפו מסמכים נוספים מאותם השנים. "מאות מסמכים שוחזרו וחלקם ראו אור יום בפעם הראשונה", מספר ארלייל. "החיפושים המשיכו בבריטניה, גרמניה, ישראל, צרפת וטורקיה. היה גם שיתוף פעולה עם 'יד ושם' בירושלים, שבידיו 80 אלף מסמכים שקשורים לשואה. הם חלקו איתנו חומרים כתובים ומצולמים לטובת הסרט".
על סמך חומרים אלו, שיחזרו היוצרים סיטואציות שונות מאותם הזמנים שעזרו להמחיש את המציאות הקשה בה פעלו הדיפלומטים. בין השאר הסתמכו גם על דברי עשרים עדים ששרדו (חמישה מהם בטורקיה, 15 בצרפת) "מצאנו עדויות ישירות לארועים הללו", מסביר המפיק, "גם היסטוריונים מכובדים וחוקרים עבדו ביחד ונשיא הוועדה של יהודי טורקיה, נעים גולריוז, שימש כיועץ לסרט".
מה הבדיל את הדיפלומטים הטורקים מאחרים שפעלו להצלת יהודים באירופה?
"בסופו של דבר מדובר בהומניזם והגינות אנושית. זה הכול. אני לא חושב שיש הבדל בין דיפלומטים טורקים לאחרים, שניסו להציל חיים מתוך עמדה שאיפשרה להם לעזור. אבל יש הבדל אחד. הסיפור הזה נשאר בסתר, והדיפלומטים הטורקים מעולם לא נחשפו בעבר, ולא התגאו במעשיהם והכריזו עליהם בפומבי.
"פרופ' הית' לאורי מתייחס לכך בסרט כשהוא אומר ש'אנשים שהיו מעורבים בהצלת חיי יהודים בכל מקום, והיו הרבה כאלה באירופה, קידמו את עצמם ככאלה, בעוד שהדיפלומטים הטורקים לא עשו כל מאמץ כדי לקבל הוקרה. יתכן שזה נובע בחלקו מהאופי הטורקי".
מארש טורקי
עוד דבר שהיה משמעותי מאוד בדחף של הדיפלומטים הטורקים, על פי ארלייל, הוא הציביון של עמם, והמסורת של נדיבות והושטת עזרה, ובהקשר זה הוא מזכיר גם את אירועי גירוש ספרד. אי שם לפני יותר מ-500 שנה קלטה טורקיה את היהודים שנרדפו על ידי האינקוויזיציה ונפלטו מארצם. "אנחנו מאמינים שמה שהניע את הדיפלומטים היתה רוח העם. לטורקים תמיד היתה נטייה לעזור לאנשים בצרה, ואני מניח שזו היתה גם המוטיבציה העיקרית שלהם".
"ברור שזו לא היתה האחריות שלהם להציל יהודים והם היו יכולים להתעלם מהסיטואציה, אבל הם בחרו לא להיות רק עדים למה שנעשה לאנשים הללו", אומר ארלייל. "הם החליטו לנסות לעזור ליהודים תוך שימוש במעמדם. הם שמו את הקריירות שלהם בסיכון כדי להציל בני אנוש".
רוח זו של העם הטורקי לא תמיד באה לידי ביטוי בזירה הפוליטית של היום, תחת ממשל רצ'פ טאיפ ארדואן ובצל התחזקות האסלאם הקיצוני במדינה, שנודעה בעבר בחילוניותה. חלק מההשלכות של השינוי הפוליטי והחברתי בטורקיה ניכרות גם ביחסים בינה לבין ישראל, שהיו חמימים וקרובים ביותר לפני שהתדרדרו בשנים האחרונות. ארלייל מודה כי הוא מקווה שהסרט יסייע לקירוב הלבבות בעבר, אך מבהיר כי לא היתה כל התנגדות לפרויקט מצד המוסדות בטורקיה. להפך, אלו אף סייעו להפקה.
"משרד החוץ הטורקי איפשר לנו לחקור בארכיונים שלהם ולמצוא את המסמכים הטובים והמדויקים ביותר כדי שנוכל להצליב את המידע עם זה שמצאנו בחו"ל", מספר ארלייל. "התחלנו את הפרויקט כשהיחסים בין ישראל לטורקיה היו טובים, ולא חשבתי שיש סכנה כלשהי מכיוון שהסרט עוסק בסופו של דבר בהומניות והגינות".
בכל הנוגע לעליית האסלאם הרדיקלי, ארלייל טוען כי הדבר לא מפריע לחופש היצירה."יש מוסלמים קיצוניים בכל מקום בעולם, כמו גם קיצוניים מסוגים אחרים, ואנחנו חופשיים ליצור איזה סרט שנרצה במדינה שלנו. לחשוב אחרת זאת גם מחשבה מאוד רדיקלית", הוא קובע. "חוץ מזה, הסיפור של הסרט, כמו גם היחסים בין שתי האומות שלנו היו תמיד מעבר לפוליטיקה. זה מה שאני מאמין בו".
איך הסרט התקבל אצל הקהל הטורקי?
"לא ציפינו לקבל תגובות שליליות מאנשים מכיוון שמדובר בעובדות היסטוריות שלא היו מוכרות לפני כן בארצנו. היו מעט מאוד אנשים שהגיבו בשלילה בנוגע לסרט. בסך הכול, הסרט היה להיט גדול בתקשורת המקומית. העיתונות הטורקית, מגזינים, טלוויזיה והמדיה הדיגיטלית הביעו בו עניין רב. קיבלנו ביקורות מצוינות, אך לרוע המזל, זה לא בא לידי ביטוי בקופות והסרט לא הצליח בבתי הקולנוע".
אגב, באופן אישי ארלייל הפך למבקר תדיר בישראל - כחלק מהעבודה על הסרט וגם לצורך יצירת פרסומת בארץ. "הייתי בתל אביב ובירושלים", הוא נזכר "היתה לי פגישה נעימה מאוד עם יו"ר 'יד ושם' אבנר שלו וצוותו לקראת תחילת ההפקה, וגם מאוד נהניתי לצאת לבלות בתל אביב". באוקטובר הקרוב, ארלייל צפוי לשוב לישראל - הפעם לאשקלון כאורח פסטיבל "עין יהודית" בעיר.
הקונפליקט הארמני
מול העובדות הנסתרות שנחשפו ב"The Turkish Passport" ומבטאים את ההומניות של האומה, עומדות העדויות על "שואת הארמנים" לה אחראית טורקיה - אחריות אותה מנסים להדחיק מנהיגי המדינה, ללא הצלחה. מדינות אירופה מציפות את הסוגיה מחדש בכל פעם, תוך שליחת אצבע מאשימה לעבר טורקיה, צעד שמגביר לעתים את המתיחות בינה לבין המערב (ישראל נמנעת, על פי רוב, מלהיכנס לסוגיה זו).
ארלייל נמנע מלהשיב ישירות על התהיה כיצד רוח הסרט משתלבת עם זיכרון
האסון הארמני, אך טוען כי "הסרט קשור לסובלנות, שלום והומניות. אני יודע שהסרט לא יכול לעזור לפתור את כל הבעיות בין אנשים, תרבויות וממשלות, אבל אני מקווה שהוא כן יסייע לשמר את הערכים הללו".
מה המסר העיקרי שהטורקים צריכים לקחת איתם מ"The Turkish Passport"?
"אני חושב שיש בסרט לקח רציני לכל אדם, באשר הוא. הסרט יעזור לאנשים לזכור סובלנות, כבוד הדדי, הבנה ושלום מה הם". מהדורת ה-DVD של הסרט והספר הנלווה שנקרא 'A Rescue Story' שיצאו בחודש הבא, יעזרו לכל מי שרוצה להפנים את המסר.
