דיוויד ווייטהאוס: "יצירות גדולות נולדות מדיכאון"
בגיל 24, דיוויד ווייטהאוס התיישב לכתוב את "מיטה", הרומן הגדול של חייו. אף אחד לא רצה לפרסם אותו. שלוש שנים ופרס חתרני מאוחר יותר, כתב היד שלו הפך לאחד המבוקשים בזירת הספרות הבריטית. "הספר הפך להיות כמו זיכרון של כלב מת שאהבת בתור ילד, לא האמנתי שהוא יצליח", הוא אומר
בגיל 24 הוא התפטר מעבודתו ככתב בעיתון גברים, והחליט שזהו זה. הוא הולך להיות סופר. ולא סתם סופר, הוא עומד להוציא לאור את הרומן של חייו. הוא שלח את הפרקים לסוכנות בריטית של סופרים. הם הסכימו לייצגו. העתיד נראה ורוד בשביל דיוויד ווייטהאוס, שהרגיש שהכתיבה נמצאת עמוק בלבו. הוא פינטז על כל הדברים הנהדרים שעומדים לקרות לו, אבל אז קרה דבר מוזר: אף הוצאה לא רצתה לפרסם את כתב היד שלו.
אותה טיוטה היתה הרומן "מיטה", שתיאר את סיפורו של מלקולם אד - אח בכור במשפחת מעמד ביניים טיפוסית באנגליה, שמתוך פיקחון מפתיע, מחליט שהוא לא רוצה להתמודד יותר עם החיים ונכנס למיטה שלו במטרה לא לצאת ממנה לעולם. את הסיפור שלו מספר דווקא אחיו הקטן, בן דמותו של ווייטהאוס, במובן מסוים.
"כל ספר עומד על התפר הזה שבין דמיון וניסיון אישי. אני מניח ש'מיטה' הוא יותר דמיוני", מספר ווייטהאוס. "כתבתי סיפור על גבר באמצע שנות ה-20 שלו. כשהייתי בגיל הזה לא היתה לי עבודה. הייתי כותב כל יום, ותוהה איך להרוויח כסף כדי לחיות. חשבתי לעצמי שחבל שאני לא יכול ללכת לישון ופשוט לא לדאוג לשום דבר. הסיפור של מלקולם אד הוא תוצר לוואי של החוויה הזאת".
אחרי שהתמודד עם האכזבה הגדולה של דחיית הרומן, ולאחר עוד שלוש שנים, הוא זכה בפרס "The Hell With Prizes" - שמאתר כתבי-יד שנדחו על ידי הוצאות ספרים, ומעניק להם עדנה מחודשת. פתאום, מעבר לצ'ק שמן, מצא את עצמו הסופר הצעיר במצב הפוך לגמרי: מו"לים ניהלו מאבק על פרסום הרומן "מיטה", ובהמשך זכה לתרגומים ליותר מעשר שפות.
האם העובדה שהספר לא התקבל בהתחלה גרמה לך להפסיק לכתוב?
"בהחלט. כשכתב היד ישב במגירה ואיש לא רצה בו, לא כתבתי כלום. ניסיתי לשכוח שהוא בכלל קיים, ולמעשה, שכחתי חלקים גדולים מאוד מהספר כולו. המשכתי לעבוד בעיתונות והחלטתי שאם אנסה לכתוב עוד פעם, זה ייקח לפחות עוד עשר שנים. 'מיטה' הפך להיות כמו זיכרון של כלב שאהבת בתור ילד, ואחרי שהוא מת אתה חושב עליו מדי פעם בחיבה. אחרי הסירובים החוזרים, לרגע לא האמנתי שהספר הזה יזכה להצלחה. וגם עכשיו, הכל מאוד מוזר".
לכתוב מתוך הדאונים
ב"מיטה" מתמודד ווייטהאוס עם בעיות נפשיות כמו דיכאון והשמנת יתר. האח מלקולם לא רק נכנס למיטה ומוותר על העולם שבחוץ למשך כל חייו, אלא גם מתמכר למזון ואוכל ואוכל ואוכל - עד שהוא הופך לאיש הכי שמן בכל העולם, ושוקל למעלה מ-600 קילו. "אף פעם לא היתה לי בעיית משקל, וגם לא למישהו קרוב אלי", מספר ווייטהאוס. "אבל דיכאון הוא נושא מאוד קרוב ללבי. זאת מחלה חזקה מאוד ומבודדת, ממנה סבלתי בעבר. אני זוכר שכשהייתי בעיצומו של דיכאון קשה במיוחד, הרגשתי חי ומת בו זמנית. דיכאון יכול להרוס מערכות יחסים וחיים שלמים.
"כל מה שאדם כותב משקף את נפשו. כשאני בדיכאון, אני בקושי מצליח לכתוב, ואם אני מצליח זה יוצא מאוד לאט. זה מאבק תמידי בשבילי ככותב - לכופף את מצב הרוח שלי לסיפור מגובש. יצירות אמנות גדולות נולדו מתוך דיכאון ועצבות, אבל זה קשה מאוד להוציא אותם החוצה".
כשלבסוף פורסם הרומן, הוא זכה לשבחים רבים. מגזין "טיים" כתב עליו כי הוא "מצחיק עד דמעות", ו"פייב סטאר" ציין כי "מדובר באחד הספרים המקוריים והמרגשים". בשביל כתיבת הספר, ביצע ווייטהאוס מחקר מעמיק על השמנת יתר, שכן העלילה מציגה עשרות תיאורים כמעט נטורליסטיים על מראהו ועל המתחולל בתוך גופו השמן של מלקולם. "ראיתי כמעט כל סרט תיעודי בנושא, כי רציתי לתאר אותו כאיש יוצא דופן, גדול כמו הר או כמו כדור הארץ כולו, ולא כמו בן-אדם. רציתי לתאר אותו כמעט לא אמיתי".
מה מהסיפור של מאל ואחיו הוא אוטוביוגרפי?
"די הרבה ממנו. כמו הדובר של הרומן, גם אני עבדתי בחנות של קצב. יש שם דמויות אמיתיות מהחיים שלי, וגם ההורים של שני האחים הם גרסאות מצוירות של ההורים שלי - אמא שלי היא אשה מהסוג המרצה, כמו האשה בספר שמקדישה את חייה לטיפול בבנה הבעייתי, ואבא שלי הוא טיפוס שקט, כמו האב ברומן. גם הדברים שמלקולם מרגיש, הסיבות שבגללן הוא נכנס למיטה - לעתים קרובות גם אני מרגיש אותו דבר, רק שאני לא אמיץ מספיק כדי לעזוב את החברה בלי למצמץ. רוב המקומות שמתוארים בספר 'נגנבו' מהילדות שלי".
"מיטה" מתאר מערכת יחסים מורכבת בין שני אחים, שגם רבים על לבה של אותה בחורה. מה מניע אותם בעיניך?
"הם אוהבים אחד את השני, בבסיס, אבל זה העניין עם משפחה: אין לך ברירה אלא לאהוב אותם. כל עוד הם קיימים אתה תמיד חושב עליהם, וגם אם אתה לא אוהב אותם כבני אדם, הם תמיד מושכים אותך פנימה - כי זה הדבר היחיד בחיים שאתה לא יכול לברוח ממנו. אני חושב שיש שם אקט של נקמה, אבל שבסופו של דבר - האהבה מנצחת".
הכל התחיל ברואלד דאל
ברגע מסוים בעלילת הרומן, מלקולם הופך לייצור כל כך שמן עד שבית המשפחה כבר לא יכול להכיל את גופו. המשפחה מקבלת בהשאלה קרוואן מאישה אמריקנית, שבעלה גם סבל מהשמנת יתר עד כדי כך שהיא עברה לגור בקרוואן מוכסף שעמד ליד ביתה, עד מותו. "הקרוואן וכל העניין שאין מקום בבית לשאר בני המשפחה, הוא המצאה שלי. אני מחבב את המראה של כלי הרכב האלו משנות ה-50 באמריקה. אהבתי את הרעיון שאנשים צריכים להסתובב סביב הגודל של מאל, שתיירים באים לצפות בו. שהוא גורם לאנשים לצאת מביתם שלהם".
בתור כותב שהתחיל את דרכו בגיל 24, מספר ווייטהאוס על הספרים עליהם גדל: "רואלד דאל הוא אחד הסופרים האהובים עלי. הוא כתב סדרה של ספרים למבוגרים בשם 'סיפורים בלתי-צפויים', שהיו מפחידים ומוזרים כאחד, וכילד הייתי מכור להם. הסיפורים שלו גרמו לי להבין שאפשר לכתוב כל סיפור שאתה רוצה, ואין לזה גבול".
מה היתה המטרה שלך בכתיבת הספר?
"רציתי ליצור גיבור שמורד בחברה, ולא חי על פי ההבטחות שניתנו לו כשהיה ילד. רציתי שזה יהיה סיפור פנסטסטי, כמו הסיפורים של דאל. שתהיה תחושה של ריאליזם לא באמת ריאליסטי".
איזו עצה היית נותן לסופר מתחיל?
"סופרים יכולים רק לתת עצות רלוונטיות רק לעצמם.
אבל בכל זאת: לא להקשיב לאף אחד, והכי חשוב: לא לספר לאף אחד שאתה כותב, כי זה כנראה אומר שאתה לא כותב".
בימים אלו ווייטהאוס חי בלונדון, רווק שעדיין עובד כעיתונאי - וגם כותב את התסריט לעיבוד הקולנועי העתידי של "מיטה". ממצבה הנוכחי של הספרות האנגלית הוא די מרוצה, אבל מצפה לספרים נוספים שיעסקו, כמוהו, בדמויות ששייכות למעמד הפועלים. "הספרות האנגלית במצב בריאותי לא רע", הוא אומר, "יש הרבה סופרים צעירים טובים. עכשיו אני עובד על הרומן החדש שלי, אבל מתקדם עם הפרויקט לאט מאוד. את 'מיטה' כתבתי במיטה. לא היה לי שולחן כתיבה באותו זמן, אז כתבתי תוך כדי החיים על המחשב הנייד. אני לא אוהב לתכנן מראש מה אני הולך לכתוב".
