לא לאבד את הצפון והמצפון
מי שתומך בשידור משחק כדורגל בערב יום השואה לא יכול לבוא בטענות למכחישי שואה, אלא מספק להם הוכחות. מסכימים עם מליניאק? טקבקו
הדיון סביב שידור המפגשים בין ברצלונה לצ'לסי בחצי גמר הצ'מפיונס ליג בערב יום השואה ובערב יום הזיכרון, מטריף אותי. לא הטיעונים המעצבנים, אלא עצם קיום הדיון, 70 שנה לאחר השואה.
עוד ב-ynet ספורט:
- לראשונה: שופטת תשפוט במשחק בליגת העל
- נעליים וחולצות נגנבו מחדר ההלבשה של ריאל מדריד
- חצי גמר האלופות: 1:2 לבאיירן מינכן על ריאל מדריד
ברור שבעוד 30 שנה ישדרו בערוץ 2 ריאליטי ממחנה ריכוז, אבל כל זמן שעדיין חיים בינינו ניצולים, אולי אפשר להשתמש בטיעון הזה כדי לעכב במשהו את ההתדרדרות. בימים האחרונים שמעתי אנשים שתמכו בשידור בערב יום השואה מטעמים שונים: חופש הביטוי, חופש הבחירה, חופש העיסוק, חופש האמו. התחנות ישדרו, האנשים יבחרו. בהפסקה אפשר אפילו לקיים באולפן דיון בהנצחת זכר השואה. על אותו משקל אפשר לקיים קונצרט רוק בפארק הירקון. אנשים מספיק מבוגרים לבחור מה הם רוצים לעשות. המדינה לא צריכה להתערב.
אני לא מציע ש"סיירת שואה" תפשוט על בתים, מהם יישמעו צרחות שמחה כשברצלונה תבקיע. אבל המדינה מתערבת בכל דבר. מטילה מיסים, מחוקקת חוקים,
בינינו, אם היה מדובר במשחק בין פ.צ באזל לריאל סוסיאדד, כולם היו בעד חסימת השידור. על בארסה-צ'לסי לא מוכנים לוותר, כי הפכנו לעם שלא מסוגל לדחות סיפוקים. כולם חייבים להיות הראשונים שיקנו את האייפון החדש, או את החולצה הראשונה בחנות השמטעס השבדית שנפתחת בקניון.
כשאין מחר, האתמול לא חשוב. אחרי מה שמדינת ישראל עשתה לניצולים, באמת אין שום בעיה לשדר את חצי גמר הצ'מפיונס ליג. בושה להיות אזרח
טורים נוספים של אריה מליניאק:
מי שתומך בשידור משחק כדורגל בערב יום השואה, לא יכול לבוא בטענות למכחישי שואה, אלא מספק להם הוכחות. אין ספק שליונל מסי ואנדרס אינייסטה מעמידים במבחן קשה את הערכים עליהם גדלנו. אני לא אדם דתי, אבל לא אעלה בדעתי לפגוע ברגשות שומרי מסורת ביום כיפור. אם פותחים ערוץ ספורט, למה לא לפתוח קניונים ומגרשי משחקים ביום כיפור? ממילא רוב שחקני ליגת על הם זרים. שישחקו. האוהדים מספיק מבוגרים לבחור מה טוב להם.
מי שפותח טלוויזיה (בשביל מה קניתי 50 אינץ', אחי?) בשביל לראות משחק כדורגל (זה בארסה, נשמה) בערוצים זרים, איבד את הצפון והמצפון. נדמה לי ששכחנו לשם מה המדינה הזאת קיימת. אני מדמיין את סבא וסבתא שלי, אילו היו שורדים את אושוויץ, עומדים בשער המחנה ביום השחרור רזים וכחושים. מה אתה אומר, הייתה סבתא אומרת, נלך לאכול סוף סוף במסעדה? עזבי אותך מאוכל, היה סבא אומר, יש הערב בארסה נגד צ'לסי. עם כל הכבוד לשואה, כמה רייטינג יש לתוכנית הזאת?
שחקנים ערבים, מקופחים או לא?
לפני כמה שבועות כתבתי שהגיע הזמן ששחקנים ערבים (55 בליגת העל), יירדו מהמגרש בהפגנתיות במחאה נגד מקהלת "מוות לערבים". פנה אלי איש כדורגל, שאימן קבוצות בוגרים וגם ניהל מחלקות נוער, וטען שתופעות גזענות הופכות לנדירות, ודווקא הכדורגל הוא תחום בו הערבים יכולים לבוא לביטוי ברמות הכי גבוהות, כולל בנבחרות.
לשחקני כדורגל ערבים יש אפילו יתרון על יהודים, בכך שהם לא נדרשים לשרת בצבא. נכון שכדורגלנים צעירים לא משרתים ביחידות קרביות, אבל במקום ללכת בבוקר לאימון הם הולכים לבסיס. השכר של שחקן חייל מוגבל ל-4,200 שקלים בחודש, בזמן ששחקן ערבי יכול להרוויח סכומים גבוהים מגיל צעיר.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
שחקנים ערבים בני 18 מגיעים למו"מ עם ההנהלות בליווי סוכן, ודורשים ומקבלים חוזים גבוהים בהרבה משחקנים יהודים שמקבלים, במקרה הטוב, מענק כשהם משתחררים מצה"ל. אז להגיד ששחקני כדורגל ערבים מקופחים, זה מוגזם. כך לטענתו.
השבוע שמעתי שכוכב קבוצת הנוער של מכבי תל אביב נמצא בסכסוך עם האגודה, שלא מוכנה לשלם לו את סכומי העתק שהיו מקובלים במועדון עד היום. אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח, שום שחקן, יהודי או ערבי, לא מקבל הנחות במגרש. בסוף כולם מגיעים לאן שהיכולת שלהם מובילה אותם. זאהי ארמלי, בעבר מלך השערים של הליגה, אמר פעם שיש לו תשובה לכל מי שמקלל אותו: כדור ברשת.
הפגנת ברקוביץ', אותנטית או חיסול חשבונות?
אין לי בעיה עם ההפגנה שאירגן איל ברקוביץ' מול משרדי ההתאחדות, במחאה על דחיית עונש הפחתת הנקודות שנגזר על מכבי פ"ת לעונה הבאה. זה נשמע אותנטי, ספונטני, אמיתי ונחרץ.
יש לי בעיה עם מי שמעביר ביקורת על ההתאחדות, לאחר שאבי לוזון לא מינה אותו למאמן נבחרת ישראל והעדיף את אלי גוטמן על פניו, ובצדק.
התנגדתי למינוי של ברקוביץ' ואפילו למועמדות שלו, כי הוא לא אימן מעולם. עכשיו ברקוביץ' משלם את מחיר הקמפיין למינוי שלו לנבחרת. במקום לקבל מחיאות כפיים על היוזמה הברוכה, לעשות סדר וניקיון בהתאחדות, הוא נחשד בחיסול חשבונות עם אבי לוזון. חבל.
ועוד מילה על הבדיחה העצובה שקרויה בית הדין של ההתאחדות. רק אנשים אטומים יכולים להעלות או לקבל טיעון כמו: הירידה צריכה להיקבע על כר הדשא.
ראשית, הירידה נקבעה בכל מקרה על כר הדשא. בנגיחה של עמי גניש ובבעיטה של יגאל ממן. שנית, שינסה עו"ד עמי פזטל, איש טוב במובן הרע של המילה, להבין למה מינו דווקא אותו לעמוד בראש הרכב הדיינים. דייני בית הדין של ההתאחדות האיטלקית לא פחדו להוריד את יובנטוס! מי שמפחד מחום, שלא ייכנס למטבח. הבעיה שכאשר חוזרים על איוולת מספיק פעמים, היא נשמעת כמו אקסיומה.
לפנייה לכתב/ת 
