ספר חדש: כך יראו החיים שלכם כשתהיו זקנים
"בעתיד הגורם לתחלואה יהיה נפשי", טוען ד"ר יעקב בן שאול, מחבר ספר חדש על זיקנת העתיד. אילו התפתחויות יאריכו את חיינו, ואיך זה קשור לגישה שלנו? "סוגדים לנעורים, כשלבני 50 יש עשרות שנות פעילות לפניהם. החברה חייבת להשתנות"
אנו חיים בתרבות שמקדשת את הנעורים, אך בסופו של דבר הזיקנה מגיעה אל כולנו. בזכות הקפיצה הטכנולוגית והעלייה באיכות החיים במדינות מערביות בשנים האחרונות, תוחלת החיים שלנו עולה והתופעות המזוהות עם זיקנה נדחות לשלב מאוחר הרבה יותר.
כתבות נוספות על הגיל השלישי:
- יש למה לחכות: האושר מגיע בגיל 80
פתרונות רפואיים ותנאים סוציו-אקונומיים משופרים למי שידו משגת יביאו לגיל שלישי אחר מכפי שהתרגלנו לתפוס אותו היום, ויאריכו עוד את תוחלת החיים. חלק מהשינויים ניכרים כבר עכשיו, והדבר הראשון שמפריע לחלקנו הוא הגישה ש"זקן" הוא כל מי שעבר את גיל 65 ויצא לפנסיה.
חיים כ"זקנים" עוד עשרות שנים
"הגדרת הזיקנה סונכרנה עם גיל הפרישה לגמלאות", אומר ד"ר יעקב בן שאול, בן 55 ומחבר הספר "לזרוס לונג בן 213". "כיום יש פערים גדולים בתוחלת החיים וגיל הזיקנה בין מדינות. למשל, תוחלת החיים במדינות מסוימות באפריקה היא חצי מזו בישראל. גם בתוך המדינה יש תתי-חברות עם פער של כ-20 שנה בתוחלת החיים.
"המדינה שומרת על הגדרת זיקנה אחידה כי היא משמשת למתן קצבה וקביעת גיל הפרישה, אבל בפועל כל אחד מזדקן בקצב אחר".
בספרו סוקר בן שאול את הזיקנה כפי שהיא כיום וכפי שאולי תיראה בעתיד, בהסתמך על מחקרים ופיתוחים מדעיים שונים, וכן בהקשר לספרות המדע בדיוני של שנות ה-40, שחזתה לדבריו לא מעט תופעות רווחות כיום. הוא מתייחס לגישה אל הזיקנה כאחד המקורות לשינוי.
"גיל ביולוגי הוא דבר אחד, אבל אדם יכול לבדוק את עצמו ולגלות אם הוא זקן מבחינת יכולות פיזיות ונפשיות", הוא אומר. "כיום אנשים חיים עשרות שנים אחרי הגיל שנתפס כ'זקן'. אם מישהו חי עד גיל 100, סימן שבגיל 70 הוא עדיין תפקד ובמצב טוב".
-ההגדרה עצמה גורמת לנו לחוש זקנים?
"יש לה השפעה. אדם יוצא לגמלאות ונאמר לו שהוא זקן, ומבחינתו הוא ניזון מההגדרה ומקבל אותה, בזמן שתוחלת החיים המוקצבת לו היא מחזור חיים נוסף מגיל 50 עד 80 בלי ירידה מנטלית או פיזיולוגית.
"אנשים יכולים וצריכים לתכנן את המשך חיים הלקראת הגעתם לגיל זה, כמו שתכננו את חייהם כשהיו צעירים. יש להם עוד עשרות שנים לחיות.
"הנושא הרפואי הוא רק פן אחד, וחשוב כל הזמן לאבחן את המצב הנפשי. צריך להיות שינוי בתפיסה החברתית בכלל והכנה של אנשים למחזור חיים נוסף. לאנשים בגיל הזה כיום אין סיכוי למצוא עבודה, כשבפועל אין מניעה שימצאו מקצוע חדש. החברה בישראל היא חברה מודרנית, שרעה לאדם המבוגר ומעצימה את חשיבותו של הצעיר".
-במה זה בא לידי ביטוי?
"אפשר לקחת את העלייה של יהודי אתיופיה כדוגמה. הזקן היה בעל מעמד גבוה בחברה המסורתית, הוא זכה לכבוד כשנכנסים לחדר, אבל כשעלו לארץ חל תהליך מהיר וקצר שבו היחס לזקנים השתנה ונקשר לכך שכאן הצעירים חשים שהם יודעים יותר, ונקלטים מהר יותר".
מתקרבים לספרי מדע בדיוני
לדברי בן שאול, מחקרים הקשורים בטיפול נרטיבי, העוסק ביכולת שלנו לספר לעצמנו את סיפור חיינו כדי לנצל את החיים במלואם, מעידים על כך שהתחושה שהחיים נגמרו עלולה להביא לדיכאון, והוא שמקצר את משך החיים. "אם אדם מבוגר מגיע למסקנה שחייו הסתיימו, למרות שאין לכך בסיס בריאותי, הוא לא מסוגל לתכנן ולראות קדימה וחי מתוך ציפייה למוות. אסור להישאר בבית עשרות שנים, זה מתכון לדיכאון שהוא גורם ישיר לתחלואה.
"עד מחצית המאה הנוכחית מחלות כרוניות כמו סוכרת, סרטן ואלצהיימר ייעלמו, או שהטיפול בהן ישתפר ברמה כזו שלא נמות מהן. לכן, גורם האישיות הוא שיבדיל בין איכות ותוחלת החיים של אנשים. אנשים מאושרים ייהנו מהחיים הארוכים, ואנשים שיגיעו למצב דיכאון לא יוכלו להמשיך את חייהם כי לא ייראו לאן להמשיך. כבר היום שיעור הלוקים בדיכאון נמצא במגמת עלייה".
-לדעתך תימצא בקרוב תרופה לאלצהיימר?
"מחלות כרוניות צצות כשתוחלת החיים עולה. אם תוחלת החיים תמשיך לעלות, מספר החולים באלצהיימר יעלה, וכבר היום מדובר על חולה אחד לכל 85 אנשים. לכן, מושקע המון כסף בתחומי מחקר שקשורים לאלצהיימר ופרקינסון מהצד הנוירולוגי, תאי גזע ועוד. אי אפשר לדעת תוך כמה זמן זה יקרה, אבל אין ספק שיימצא פתרון".
בספרו מפרט בן שאול מסגרות רפואיות חדשות שיתפתחו בהתאם לצרכים החדשים. "מחזור החיים השני, מגיל 50 ויתר, ידרוש רפואת מניעה ורפואה אישית. אנשים בגיל הזה שומרים על עצמם כבר היום, והגיוני שבעתיד הם יבואו לרופא ויבקשו מראש לשמור על עצמם בריאים ולמקסם את תוחלת החיים. תוך 20 שנה נוכל לקבל חתך גנטי אישי עם איזה נטייה למחלות יש לנו, ולקבל מראש תרופה שתמנע את התפרצותן.
"באופן טבעי האיברים שלנו קורסים בהדרגה, השאלה באיזה שלב יהיה אפשר להתערב. מבחינה מדעית ניתן יהיה לעכב את הזיקנה. הרפואה הקונבנציונלית תוכל לדחוף אותנו לקצה תוחלת החיים הקיימת, קרוב ל-120 שנה. כדי לעבור לתוחלת חיים עוד יותר גבוהה, צריך טכנולוגיות שאינן בשימוש כיום, כמו השילוב של מוח ומחשב, בינה מלאכותית והחלפת איברים במכונות, כמו סייבורגים מספרי מדע בדיוני".
"תוחלת החיים קשורה לכסף שיש לך"
לדברי בן שאול, ביוטכנולוגיה מהווה תחום מחקרי שיעכב את ההזדקנות בעתיד. "קיימת אפשרות כבר היום להזריק תאי גזע עובריים, שמסייעם לבניית רקמות חדשות. הצפי הוא שתוך שלוש שנים יוכלו להוציא תרופה לשוק שתעבוד גם על גפיים קטועות, ובעתיד הקרוב תהיה תרופה שמאפשרת להצמיח רקמות חדשות בלב".
-ומה לגבי השאלה האתית שמעורר מחקר בתאי גזע?
"עוברים ושיבוטים מהווים אכן נושא אתי מאוד כבד. בחלק מהמקומות פתרו את זה בלקיחת תאים מהשליה ולא מחבל הטבור, אבל זה יהיה בעייתי ברפואה הפרטית. אני מאמין שבסופו של דבר יהיו לנו חיות משובטות או מתוכנתות על ידי אבולוציה. המציאות מלמדת שלאור הביקוש יהיו מקומות פרטיים בעתיד שיאפשרו את זה.
"כבר היום, כשבודקים את תוחלת החיים, היא קשורה לכמה כסף יש לך. זה אכזרי, אבל קיים. גם בעתיד כסף ישחק תפקיד במשוואה. ההבדלים בין קבוצות אוכלוסייה שונות רק יקצינו עם התפתחות הרפואה בעולם המערבי".
הבחירה הלא שגרתית לסקור מחקרים אמיתיים לצד ספרות מדע בדיוני קלאסית מאמצע המאה שעברה, מסביר בן שאול, נובעת מהערכה לראייה המדעית של אותם סופרים. "מדובר במדע בדיוני של אסימוב, ארתור סי קלארק ורוברט היינלין. הם כתבו בהסתמך על מתמטיקה, פיזיקה וחוקי טבע – הז'אנר הזה בנה תחזיות עם סיפורי מדע בדיוני כתחזית מושכלת.
"היינלין האמין שתוחלת החיים תגדל. בספרו 'בני מתושלח' מ-1941, שהספר שלי קרוי על שם אחד הגיבורים בו, הוא הסביר על השבחה גנטית כמאריכת חיים. נערים ונערות ממשפחות עם תוחלת ארוכה מתחתנים שוב ושוב עד שיש להם תוחלת ארוכה. זה מדהים, כי הקשר הגנטי לתוחלת חיים התגלה בשנים האחרונות. למשל, גילו שתאומים זהים ימותו בפער של ארבע שנים לכל היותר זה מזה, וגם שכדי שפרט אחד יעבור את גיל 100 עליו להשתייך למשפחה מאריכת ימים, כי יש קשר למבנה ותכונות גנטיות".
-האם אתה בעצמך מתכנן לך מסלול חיים חדש, בהתאם לגילך?
"כל העיסוק בנושא הזה הוא מחזור חיים שני בשבילי. קודם הייתי יועץ, איש עסקים. הכיוון הזה הגיע והתחלתי איתו לפני עשר שנים, כשהתעניינתי בתוחלת החיים שלי, תהיתי כמה זמן אני עוד הולך לחיות והתחלתי להתעניין בעתידנות בהקשר הזה".
לפנייה לכתב/ת 
