סבתי ניצולת השואה, מהווה אי קטן של שפיות

אני יושבת בדירתה הקטנה של סבתא שלי, וכותבת. בהפוגת הקפה השני היא מספרת לי על היום שלה, על החברות שיבואו בערב לפטפוט, ומקפידה בין נושא לנושא לשזור משפטי נחת, כאלה שמתארים שמחה ואושר, דוגמת: "אתם האושר שלי, אתם כל הסיבות".

עוד בנושא:

דור שלישי: השפעת הטראומה על תפיסת הזוגיות

הקול שלא נשמע: על רדיפת הומואים בשואה

מבצע סבתא: הפרידה הראשונה שלי

סבתא שלי היא אשה דקיקה וקורנת. יש לה זוג עיניים כחולות וחיוך מלא חמלה. גלגול חיים לא פשוט "נפל" על האשה הזו על כל שמונים וצופציק שנותיה (אף אחד לא יודע בדיוק את המספר). היא נולדה בפולין אבל גדלה ברחובות השואה, ונלחמה יום-יום משך ארבע שנים ארוכות מדי על חייה.

היא השאירה מאחוריה אח אחות ואמא מתים, והצליחה בכוחות עצמה לעלות ארצה, וגם כאן מיותר לציין, לא ממש המתין לה גן עדן פרחוני. היא עבדה בכל מה שאפשר וחיפשה פינה של שקט ושפיות בעולם שבקושי הכירה. היא התחתנה, הקימה תא משפחתי משלה והסתפקה במה שהיה לה תוך ניסיון לגדל את שתי בנותיה הכי טוב שהאמינה, במסגרת יכולתה.

כל שנה מחדש אני מהרהרת בגורל חייה, ומאז שאני כותבת מכתבים ומילים לאחרים אני נדהמת לגלות שכמוני מרגישים אינספור צאצאי שואה. הם מגיחים אל חיי רגע לפני היום הזה, ילדים נכדים ונינים שרוצים להעניק במתנה מילים עבור הקרובים שלהם, ואותי כל כך מרגש לדעת שיום כזה לא מהווה רק תזכורת לזוועות, להשמדה ולעצב, אלא משמש גם כיום בו לפחות חלק מהמבוגרים האלה, זוכים למילות אהבה ונחמה כתובות.

יום הולדת 80 ביום השואה

גם סבתא שלה עלתה ארצה אחרי השואה, היא מסתובבת עם מספר חרוט על היד, כזה שלא מאפשר שנייה אחת של שכחה. גם היא נאבקה על חייה ונלחמה על בית ומשפחה ועשתה הכל כדי להביא לעולם טוב, מוגן ושונה ממה שהיה לה, את שלושת ילדיה.

רונית הסכימה שאחשוף לכם חלק מהמכתב, וכך הוא הולך: "סבתא, עוד מעט שוב נשב כולנו בביתך ונאכל את ארוחת יום השואה, שהפכה למסורת המשפחתית. מסורת שכל שנה מחדש מזכירה לך ולנו כמה איבדת אך באותה הנשימה מאחדת את כל בני המשפחה וחושפת את גודל האהבה שאת לימדת אותנו להרגיש, ומכל האנשים בעולם, סבתא, דווקא את בשבילי, מהווה אי קטן של שפיות.

"דווקא את מכולם בוחרת תמיד לראות את היופי והטוב שיש בחיים וברגעים שהם מולידים, אפילו באלה שכואבים וקשים מדי, ודווקא את מאפשרת לי לבכות על הדברים הקטנים ביותר ותמיד מקפידה להתייחס אליהם ברצינות אמיתית.

"את זה שאני אוהבת אותך אהבת נפש, את בטח מרגישה ושומעת ממני כל הזמן, אבל יותר מזה אני מעריכה אותך סבתא, הערכה ענקית, על הדרך שעברת ועל הדרך בה בחרת לחיות. העברת אותי אולי מבלי לדעת שיעור באיפוק, בכוחה של סליחה ובעוצמתו של השקט, ואת, את דוגמה ומופת לכל מה שבעיניי חשוב בחיים האלה.

"את אדם שניחן ביכולת יוצאת דופן להביט למציאות בעיניים מבלי לעשות הנחות ומבלי להתעסק בחרטות, את רואה את הדברים כמכלול ותמיד לוקחת נשימה עמוקה ומרגיעה את הזעם, אבל בעיקר, את לעולם לא מוותרת, תמיד משיגה את כל המטרות ומסרבת בכל תוקף להיכנע לתכתיבים או למצבי הרוח וזה, מעורר הערצה בעיניי.

"אני כותבת לך סבתא והעיניים שלי מתמלאות בדמעות כי החיים מקציבים לנו זמן, ולי לא היה מספיק זמן איתך, ובמקומך אני מוצאת את עצמי כועסת נורא וצועקת שזה לא בסדר וזה לא הוגן שככה נראו חייך, עמוסי קשיים וסבל שקשה לתאר, ואני יודעת שעכשיו את מחייכת וחושבת בליבך שזה טיפשי מצידי לראות את החצי הריק ולהתעלם מחצי שלם וגדוש שמחה וסיפוק שאנחנו הבאנו אל חיינו, והפכנו כמו שאת אומרת את הלב השבור שלך, לשלם.

סבתא שלי אהובה, תודה על האדם שאת, על התבונה שבך, על הכוח, המסירות והאהבה שמלווה כל מחשבה וכל עשייה שלך, תודה שנלחמת ולא וויתרת על עצמך, על עתיד ועל בית כי בזכות האמונה והבחירה להיות אנחנו, זכינו בחיים וקיבלנו את הזכות להיות החלק הטוב בחייך. ובעתיד, כשיולד גם לי ילד, אביא אותו אליך, שתספרי לו את על חיים ואהבה ותעניקי גם לו את כל מה שזכיתי אני לקבל מאשה גדולה בגוף קטן, עם לב ענק ועיניים מהפנטות, סבתא שלימדה אותי לאהוב".

מילים של אהבה

בטח כעת, מצידו השני של המחשב, מטיילות בין המילים עשרות עיניים, שייכות לילדים, לנכדים ולנינים שאומנם לא מבינים גדולים בשואה או בסבל, אבל בטח יודעים איזה דבר או שניים על אהבה ורגש.

אז אם התמזל מזלכם והאנשים היקרים האלה עדיין לצידכם, עשו מעשה קטן שייחרט עמוק בליבם ויהפוך את הימים שלהם להרבה יותר שמחים: תעזבו הכל וסעו אליהם, שבו איתם, ספרו להם כמה הם יקרים וחשובים, כמה אהבה וזיכרונות הם בוראים בכם, וכמה אהבה הם יותירו אחריהם לנצח. ואם זה לא מאד קשה, תכתבו את זה על דף ותשאירו להם במתנה מזכרת של מילים.

לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

• שחר הדר כותבת מכתבי אהבה לפרנסתה, ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה". הסיפור עצמו מבוסס על מקרה אמיתי