דו"ח: מוסדות התכנון מפלים יישובים ערביים

אפליה נגד ערבים - גם בקרקעות? המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ועמותת "במקום" פרסמו הבוקר (א') דו"ח, שלפיו מוסדות התכנון במדינה מפלות את היישובים הערביים לעומת היישובים היהודיים בהיקף התכנון והבינוי. על פי מצאי הדו"ח, תוכניות המתאר ביישובים יהודיים מצביעות על התרחבות משמעותית של היישוב לעומת התרחבות מינורית ביישוב הערבי - מה שמשפיע בהכרח על מצוקת הדיור של התושבים ביישובים הערביים.

עוד כתבות בערוץ הנדל"ן :

• רוב הזוגות הצעירים לא רוצים דירות 3 חדרים
• באוצר נערכים להקלות במתן אשראי לקבלנים
• האטה? חברות הנדל"ן המשיכו לצמוח ב-2011
  

במסגרת הבדיקה שערכו המרכז והעמותה, נבחנו חמישה צמדי יישובים ערביים מול יהודיים: טמרה מול צפת, דבוריה מול שלומי, טייבה מול ראש העין, נין מול תמרת וטנטור מול חריש. יישובים אלו נבחרו בשל מאפיינים זהים כגון מספר תושבים ומיקום. בין הפרמטרים התכנוניים שנבדקו: שטח השיפוט של היישוב, גודל האוכלוסייה, אוכלוסיית היעד בשנת 2020, השטח המיועד למגורים והשטח המיועד לתעשייה.

לדברי מחברי הדו"ח, היישובים הערביים בישראל עברו במשך השנים תהליך הדרגתי של שינוי ממרקם כפרי מובהק למרקם אורבני צפוף בלי יד מכוונת, כאשר ביישובים רבים תהליך זה לא לווה במהלכים תכנוניים ראויים כגון התאמת תשתיות והקצאת קרקעות מדינה לצרכי האוכלוסייה - לרבות מגורים.

לעומת זאת, ביישובים יהודיים, מוסיפים מחברי הדו"ח, קיימת מעורבות רבה של המדינה בהליכי התכנון והפיתוח. "תהליך זה הביא למצב בו ביישובים הערביים קיים מחסור בפתרונות דיור לשתי קבוצות אוכלוסייה עיקריות: תושבים שהקרקע בבעלותם נמצאת מחוץ לתחום המיועד לפיתוח; ותושבים שאין בבעלותם קרקע ובשל עודף ביקוש על היצע, אינם מצליחים לרכוש קרקע לבניית בתיהם", נכתב.

עוד נכתב כי "הליכי התכנון ביישובים הערביים, שאותם מקדם בעשור האחרון משרד הפנים, אינם מצליחים להתמודד עם בעיות אלה. לרוב מדובר בתכניות המציעות מענה חלקי בלבד. כמו כן, בשל הזמן הארוך הנדרש לא פעם להשלמת ההליכים התכנוניים, במועד אישורן הן לעתים קרובות לא רלוונטיות עוד".

גרים בטייבה כמו בראש העין

על פי הבדיקה, הן בראש העין והן בטייבה, לדוגמא, האוכלוסייה נושקת בימים אלה לכיוון ה-40 אלף תושבים. עם זאת, התוכניות המקומיות חוזות עלייה משמעותית בכמות התושבים בראש העין לעומת עלייה מינורית בטייבה. על פי התוכניות, בטייבה יעמוד מספר התושבים על 45 אלף ב-2020, ואילו בראש העין יגדל מספר התושבים ל-101 אלף.

ביישוב שלומי שבצפון הארץ מתגוררים כיום כ-6,000 תושבים. תוכניות הבינוי, על פי הדו"ח, צופות בשנת 2020 גידול של פי שישה באוכלוסיה, כך שהיא תעמוד על 24 אלף תושבים. ביישוב הערבי דבוריה, הממוקם לא רחוק משלומי, דרומית לנצרת, מתגוררים כיום למעלה מ-9,000 תושבים. ואולם, תוכניות הבינוי צופות רק 14 אלף תושבים בשנת 2020.

"דיור ותכנון ראוי - זכויות בסיסיות לכולם"

מחברי הדו"ח טוענים כי דו"ח ועדת אור משנת 2003 קבע שתופעות של אפליה, קיפוח ומצוקה, במיוחד בתחום התכנון והבינוי, מהן סובל הציבור הערבי בישראל תרמו לאירועי אוקטובר 2000.

לדברי סזאר יהודקין מעמותת "במקום", שמטרתה לחזק את הקשר בין זכויות אדם ואזרח למערכות התכנון, "המחקר חושף מנגנון ארוך טווח ומדיניות שיטתית של אפליה ברורה בין ישובים ערביים ויהודיים בישראל, גם כאשר המאפיינים הדמוגרפיים והתכנוניים שלהם דומים. זהו מתכון בטוח להמשך העמקת הפערים בין קבוצות האוכלוסייה בתוך החברה".

על השאלה האם הדו"ח לקח בחשבון את הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי, והאם זו תעמיד את המציאות כמאווררת יותר לתושבים, השיב יהודקין כי תופעה זו באה כתוצאה ממחדלים של רשויות התכנון ובעקבות מצב של "אין ברירה", שעומדים בו רבים במגזר הערבי.

לדברי רים סוויד מהמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, "רובה המכריע של האוכלוסייה הערבית בישראל, בעשרות יישובים, אינה זוכה להליכי תכנון ברמה מתארית שיענו על צרכיה. כיום כבר ברור - דיור ותכנון ראוי הן זכויות בסיסיות של כל אזרח במדינה, בין אם הוא ערבי, יהודי, מתגורר במרכז הארץ או בפריפריה".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "מוסדות התכנון אינם היזמים של תוכניות הבנייה. תוכניות הבנייה והפיתוח מוגשות ביוזמת רשויות מקומיות או יזמים פרטיים, ותפקיד מוסדות התכנון הוא לבחון אם התוכניות ראויות והן מספקות את צרכי האוכלוסייה, בהתאם לתשתיות קייות כגון תברואה, תחבורה ועוד. למיטב ידיעתנו, כל תוכניות הבנייה לישובים הערביים שהוגשו למוסדות התכנון נדונו כמקובל ואושרו - במידה שיש תשתית הולמת של תברואה, מים, ביוב וכבישים".