"אבודה": כשהיא בשטח, אף אחד לא במתח
המותחן "אבודה" מבקש להפתיע את הצופים באמצעות ניסיון לעורר תחושה של אי ודאות כלפי אמינותה של הגיבורה. אבל בשביל שזה יעבוד, צריך תסריט הרבה יותר מתוחכם
המותחן "אבודה" ("Gone") הוא מוצר קולנועי זניח שנכשל בדברים הבסיסיים אותם אמור להשיג סרט בז'אנר זה - ליצור מתח ולהפתיע את הצופים. ולא שהסרט לא מנסה: יש בו שלל דמויות שאמורות לעורר חשד, ובהן רוצח סידרתי שחוטף נשים צעירות וכולא אותן בתוך בור. יש בו גיבורה עם טראומת עבר שאיתה אנו אמורים להזדהות. יש כניסה לתוך טריטוריה אפלה בניסיון לסכל את מעשה האלימות הבא כלפי אשה צעירה, ולהתמודד עם הטראומה של הגיבורה. במילים אחרות, יש בו לא מעט מרכיבים שפגשנו ב"שתיקת הכבשים", אבל ללא קמצוץ מהכישרון או מהאפקטיביות שהיו לסרט ההוא (ולעוד מותחנים רבים שבאו בעקבותיו).
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
שנה לפני אירועי הסרט, ג'יל (אמנדה סייפריד) נחטפה ונכלאה בתוך בור שמוקם בפינה נידחת ביער במדינת אורגון. היא הצליחה לברוח, אך המשטרה לא מצאה את המקום שבו לטענתה הוחזקה. העדות שיש לצופים לגבי מקרה זה נובעת מהבזקי זיכרון שיש לגיבורה, וזיכרון - כפי שיודע כל מי שראה מותחן קולנועי בעשרים השנים האחרונות - אינו דבר אמין במיוחד.
חוקרי המשטרה מגלים מידה רבה של סקפטיות כלפי סיפורה של ג'יל. חרף החיפושים הממושכים לא נמצא המקום שאליו נלקחה. בעברה אשפוז פסיכיאטרי ממושך לאחר מות הוריה, כך שהיא נותרת חשודה תמידית באי יציבות נפשית.
כל זה אינו חלק ישיר מעלילת הסרט, אלא מידע המתגלה בהדרגה במהלכו - וזו טעות מהותית בתסריט. כיוון שלא ראינו את מצבה הנפשי בתקופת אשפוזה, ואת הניסיונות של המשטרה לחפש אחר החוטף, אי הוודאות שאמורה להיות לצופים כלפי טענותיה של הדמות אינה נוצרת בפועל.
חוץ מהתנהגות טיפשית של הגיבורה, הנכנסת באופן לא זהיר לתוך סכנות, אין סימנים מובהקים לבעיה נפשית. מפני שאנו מאמינים לה יתר על המידה, חוסר האמון המופגן של החוקרים כלפי הגיבורה אינו יותר מהטייה מניפולטיבית שקופה: לעורר בנו כעס כדי להדגיש את נחישותה של הגיבורה, שממשיכה לחפש את החוטף בעצמה.
האירוע שמניע את העלילה הוא היעלמותה של מולי (אמלי ויקרשם), אחותה של הגיבורה. למרות שמולי היא בחורה אמינה ומסודרת, לא נראה שאף אחד לוקח ברצינות את היעלמותה - לא החבר שלה, ובוודאי לא חוקרי המשטרה. ג'יל, הבטוחה שהאחראי לכך הוא אותו אדם שחטף אותה לפני שנה, יוצאת לחקירה עצמאית. במקום לחקור אם יש בטענותיה של ג'יל ממש, חוקרי המשטרה מוטרדים יותר מהאפשרות שדעתה המשובשת עלולה להוביל לסיכון חיי אדם, ולכן החקירה העצמאית מתנהלת בעודה נמלטת מהמשטרה.
האם ג'יל אכן נחטפה או שמדובר בבחורה מעורערת בנפשה? כדי שאי הוודאות תחזיק מעמד לאורך סרט שלם, נדרש תסריט הרבה יותר מתוחכם. ללא אי ודאות זו, העלילה נותרת רצף לא אמין של אירועים.
אי הוודאות החסרה היתה אמורה להכשיר את חוסר הסבירות העלילתי. את הדרך שבה כל אדם שג'יל מתשאלת מוביל אותה צעד נוסף קדימה. את הדמויות הגבריות שכל אחת מהן נראית כמו רוצח בפוטנציה. בהצגת מידע דרך תודעה מעורערת (אפילו באופן חלקי) - זה יכול לעבוד. אך כיוון שעבור הצופים יש מציאות ברורה, אמת ושקר, הרצף הקלוש של האירועים נותר חשוף.
אמנדה סייפריד עושה עבודה סבירה בתפקיד הראשי, אך בכוחות עצמה היא לא מסוגלת להתגבר על כל בעיותיו של התסריט.
נראה שסייפריד נמצאת ברגע משמעותי בהתפתחות הקריירה שלה. רוב סרטיה האחרונים (למעט "ג'ון היקר") לא זכו להצלחה קופתית, וכולם (בעיקר "הגוף של ג'ניפר" ו"ירח אדום" - שני סרטים בהם גילמה את הדמות המרכזית) זכו לביקורות שליליות. במהלך השנה הנוכחית היא אמורה להופיע בעוד שני סרטים, בפרופיל הרבה יותר גבוה מעבודותיה הקודמות: העיבוד הקולנועי למיוזיקל "עלובי החיים", שצפוי להיות סרט אוסקרים מובהק, ו"לאבלייס", פרויקט מעניין שבו היא תגלם את דמותה של סנסציית הפורנו האוראלי משנות ה-70, לינדה לאבלייס. בעוד שנה יהיה ברור האם סייפריד מספיק מוכשרת מספיק בכדי לבצע את המעבר לשורה הראשונה בהוליווד. מה שבטוח הוא שסרטים כמו "אבודה" לא יביאו אותה לשם.