גיליתי את אמריקה, ואני חוזר לתמיד

בואו נתחיל מכמה עובדות פשוטות לפני שנרד לרמת הקוטג'. גן הילדים כאן, שרוב הישראלים שולחים אליו את הילדים שלהם וגם אנחנו, עולה 1,000 דולר בחודש (שמעתם נכון, 3,700 שקלים לחודש). ולא, לא יורד לשם משה רבנו לספר על יציאת מצרים בפסח, למרות שתמורת סכום שכזה הייתי מצפה שכבודו יואיל. גם הקולה לא זורמת מהקולר.

עוד בסדרת הטורים "להגר או להישאר" בערוץ הדעות של ynet:

זו לא המדינה שבה גדלתי. דילמת המהגר / רועי סורק

אנחנו הילדים של קיץ, שנת 83'  / דניאל כהן

חוזר מאוסטרליה לתת לכם עוד צ'אנס / רן פרמון

מכונית קניתי תוך כמה ימים. יצאתי עם ניסן קווסט 2005 עם מנוע 3.5 ליטרים בנזק של 9,500 דולר. לדעתי לא רע בכלל. ואז הגיע זמן לעשות ביטוח רכב. נחשו מה? לא כל כך אכפת להם כאן שאני נהג זהיר כבר 18 שנה בארץ הקודש. רובם בכלל לא יודעים איפה זה ישראל ומה זה, אבל זה כבר לפרק הבא. כאן אני נהג חדש לכל דבר ואי לכך ובהתאם לזאת חייבו אותי ב-750 דולר לחצי שנה של ביטוח נהג יחיד, וכן - עשיתי שופינג בין החברות. תהפכו את זה לשקלים. יוצא 5,400 לשנה. תחליטו אתם אם זה יקר או לא.

אם כבר דיברנו על הרכב, הגיע זמן לתדלק. במחיר של 4 שקלים לליטר מילאתי מכל מלא של 70 ליטר דלק בשירות עצמי ושילמתי 280 שקלים. עסקה לא רעה בכלל, ואז התחלתי לנסוע: לעבודה, לסופר, לטיול קצר עם משפחה בסוף שבוע, ותראו איזה קטע - שוב צריך למלא כאן דלק, כי ברכב של 3.5 ליטר ובמרחקים של ארה"ב המכל מתחסל. לקחתי את האוטו למוסך, אבל הכול בסדר. זו צריכת הדלק של מכוניות ממוצעות בארה"ב.

מערכת בריאות שתקועה בין אפריקה לסיביר  

טוב, יש רכב גדול, עכשיו צריך טלוויזיה גדולה, הרי אני באמריקה. לאחר חיפושים לא כל כך ארוכים קניתי לי 55 אינטש full hd ב-700 דולר, יפה לא? התקשרתי לחברת הכבלים כדי שיחברו לי את הממיר הדיגיטלי בהקדם האפשרי ובאותה הזדמנות שיחברו גם את האינטרנט המהיר בבקשה. לאחר מיקוחים ובקשות להוסיף חבילות שונות, הגעתי למחיר של 160 דולר לחודש (כן כן, 500 שקלים) ולא, הערוצים כאן לא יותר טובים מאשר ב-hot או ב-yes. אפילו נראה שהסרטים אותם הסרטים, למעט הבדל אחד קטן - פרסומות. כמות לא הגיונית של פרסומות. כל סרט נמשך כאן שעות בגלל זה.  

יש לי גם סקופ בשבילכם: חודשים שאני מחפש קוטג' זול בארה"ב ולא מוצא, וגם לא פירות ולא ירקות, ובטח שלא שקדי מרק שהבן שלי פשוט לא יכול בלעדיהם. וזה לא שאני הולך לסופרים יקרים בשכונה. מוצא סופרים זולים. יש כאן את costco, אבל בואו נודה, מי באמת צריך בבית 45 קילו של אורז, גם אם הוא בא במחיר מאוד אטרקטיבי?

הגענו למערכת הבריאות. זו תקועה איפשהו בין אפריקה לסיביר. כל ביקור אצל רופא עם תינוק עולה לי 100 שקלים ולא 6 שקלים ברבעון. כל תרופה הכי מסכנה עולה לי מינימום 50 שקלים וגם זה לאחר מאבקים עם חברת ביטוח אמריקנית. ולא, אין להם שם מושג מה זה טיפת חלב ואי אפשר לבוא סתם כך לרופא שיבדוק את התינוק, כי הרופא לא יידע כיצד לגבות כסף מחברת הביטוח שלך על ביקור שכזה. וכשהרופא רשם מרשם לתרופה לתינוק, ואני בתומי הלכתי לבית המרקחת, הודיעו לי לפתע שחברת הביטוח שלי לא מאשרת את המרשם הזה ואם אני רוצה, אני יכול לקנות אותו לבד תמורת סכום פעוט של 350 דולר (תרופה שעולה בארץ 50 שקלים ללא מרשם). ולא ממש מעניין אותם שיש לי תינוק בן 5 חודשים שבוכה. הרי הכול כאן מתחיל מהדולר ורק אז יורד לרמת הפרט.

אני כבר לא מדבר על העלות של מכללה טובה, שעבורה תצטרכו לקחת הלוואת סטודנט ולסיים את הלימודים עם חוב של 200 אלף דולר, אלא אם יש לכם דוד עשיר, שלרובנו אין. ב-7 בערב יש "עוצר יציאות". וזה לא שאני גר באזור נידח, אלא באחד האזורים העשירים ביותר של פילדלפיה, ברובע יהודי. ניידות משטרה עוברות ברחובות שלנו בתדירות יותר גבוהה ממה שעשיתי בפתיחת ציר בעזה.

בקיצור, אנשים, קחו דברים בפרופורציה. אין בארה"ב שום דבר הרבה יותר זול מאשר בישראל וגם אם יש, אז בדברים הבאמת לא חשובים כמו פסק-זמן. אני אמשיך לחפש את הקוטג' הזול, אבל עד אז אני מקווה לחזור לישראל כמה שיותר מהר. והפעם, לתמיד!

גל בלנק, מנהל בהיי-טק

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il