בכל זאת הגענו: סיפורם של שניים מהמצטיינים
לסמ"ר יעקב ויצמן מירושלים היה רקורד פלילי והוא החליט לשנות את דרכיו לאחר מות חברתו בפיגוע. לסגן א' ממגדל העמק לא נותרה משפחה בישראל. שניהם קיבלו היום את אות הנשיא, ומהווים הוכחה ששום דבר לא עומד בפני הרצון
118 חיילים התייצבו הבוקר (ה') בבית הנשיא בירושלים וקיבלו מידי שמעון פרס את "אות הנשיא", שהוענק להם על הדרך האישית שעברו במסגרת הצבא. שניים אחרים נפצעו בחזרות, באסון בהר הרצל בו נהרגה הילה בצלאלי. אחת מאותם מצטיינים היא רב"ט חיה סחיווסחורדר, שנפצעה בפיגוע ב"סבארו" - והתגייסה למרות שחמישה מבני משפחתה נרצחו באותו פיגוע.
חוגגים עצמאות ב-ynet
מצפון עד דרום: אירועי יום העצמאות
חומוס בברזיל, פלאפל בהודו: חגיגות בעולם
באמצע חגיגות העצמאות: רקטה לחוף אשקלון
מזג אוויר מושלם ביום העצמאות, 22 מעלות בת"א
כששומעים את סיפורם של כמה מהמצטיינים, מגלים שהדרך לא הייתה קלה ופשוטה כלל, כך שאות הנשיא הוא המעט שהמדינה יכולה לתת לאותם חיילים.
בין המצטיינים תוכלו למצוא את סמ"ר יעקב ויצמן מירושלים. כשהיה בן שנה הוריו התגרשו ולדבריו הוא "נותר לעשות כרצונו" בשל היעדר תשומת לב. בגיל 14 ויצמן כבר הסתבך באלימות קשה: תיק על דקירה, תיק על אלימות, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר, סחר בסמים, והתיק האחרון בגיל 19, על הצתת מבנה ששהו בו שלושה אנשים. "אמא שלי סבלה מאוד. הייתי במשטרה כל שני וחמישי וכמובן שלא רצו לגייס אותי", הוא מספר.
האירוע ששינה את מסלול חייו של ויצמן היה פיגוע שבו נרצחה חברתו בפיגוע. "בהלוויה שלה הבטחתי לעצמי שאני אשתנה, שאני עוד אהיה לוחם ביחידה קרבית", הוא מספר. "היה לי פטור, אבל החלטתי לעשות הכול כדי לשנות זאת, ובמשך שנתיים נאבקתי כדי להתקבל לצה"ל". במקביל, החל ויצמן בתהליך חזרה בתשובה ולבסוף גויס ל'חוות השומר', אליה מגיעים נערים מרקע בעייתי. עד מהרה הוא הפך למצטיין פלוגתי ואחד היחידים שהצליח להתגייס לקרבי. היום הוא משרת בגולני, וגם שם קיבל את אות המצטיין הפלוגתי.
"הבנתי שאני לא אמור לקבל משהו מהחברה אלא לתרום מעצמי לצבא ולמדינה", אומר ויצמן. "צחוק הגורל הוא שהבחור אותו דקרתי גם משרת בגולני. היום אנחנו מיודדים וכשהוא שמע שאני עומד לקבל את אות 'מצטיין הנשיא' הוא בא לבקר אותי ולחץ לי את היד ואמר שהוא שמח על הדרך שעשיתי. לעולם לא אשוב להיות עוד האיש שהייתי, הצבא תיקן אותי ועשה אותי בן אדם. אמא שלי כל כך שמחה וכשאני בוחר להוביל ולהיות ראשון זה גם בשבילה".
ויצמן בן ה-23 רוצה להמשיך לשירות קבע בצבא עד הפנסיה, משום שלדבריו מצא את המסגרת שמתאימה לו. "לנערים בני גיוס אני אומר שישאפו לשירות הכי איכותי שיש. אין סיבה שלא ילכו להיות לוחמים. זה יכול לשנות חיים לטובה", הוא אומר. "צריך לראות בשירות יתרון ולא לחשוב שאתה פראייר שאתה עושה שירות משמעותי ואחרים לא. בשבילי זו גאווה ללבוש את המדים ולהיות במעמד המכובד הזה, שמעיד על השינויים שעברתי. החלום שלי הוא 'לסגור מעגל', ולחזור ל'חוות השומר' או למסגרת דומה, אבל הפעם, בתוך מדריך המכין צעירים מרקע דומה לשלי לשירות סדיר בצה"ל".
לצדו של ויצמן יעמוד גם סגן א' בן ה-22 ממגדל העמק, שמשרת בחיל אוויר. בגיל תשע הוא עלה לישראל יחד עם סבו, שאימץ אותו אחרי שאביו נרצח ואימו נעלמה. "סבא החליט לעלות איתי ארצה כי הוא רצה שאני אקבל חינוך טוב יותר ואחווה עתיד בטוח", הוא אומר. "היה לי קשה בהתחלה, אבל בעזרתו התגברתי על כל הקשיים".
בנובמבר 2008 התגייס א' לקורס מ"כים בחיל אוויר ויצא לאחר מכן לקורס קצינים. באוגוסט האחרון נפטר סבו, והוא נותר ללא משפחה בישראל. "הוא הספיק לראות אותי בטקס הענקת הדרגה ואמר לי שאמשיך ואצליח ושלא אשכח שלימודים זה הכי חשוב" אומר א' בחיוך מהול בעצב.
א' הוא גם נגן פסנתר שתורם את נגינתו לצבא וגם למוסדות ללא מטרת רווח. את הנשיא פרס הוא כבר פגש בחורף 2010, כאשר ניגן בהתנדבות בטקס התרמה למוסדות 'מגדלור' בהנהלת הרב גרוסמן. "היום אני כאן לבד, אבל אני לא מתרגש. אני חושב שהצבא הוא השלב הכי חשוב בתהליך להפוך לישראלי, רק אחרי הצבא אני יכול לומר בגאווה שאני באמת ישראלי וחלק מהמדינה", הוא אומר. "אין לנו מדינה אחרת ולכן חייבים לעשות את השירות הצבאי מכל הלב. אני מאמין שתקופת השירות נותנת המון לאדם".
לפנייה לכתב/ת 
