כל החללים דתיים ואשכנזים?
מדוע מושמעת תפילת "אך מלא רחמים" בניגון אשכנזי ליד קברי חללים בני עדות המזרח? המסר הוא שהמדינה דתית ואשכנזית. ובכלל, הגיע הזמן להוציא את הדת מהטקס הממלכתי
אתר "יזכור" מפרט את כל שמות חללי מלחמות ישראל ופעולות האיבה. אלה שבמותם ציוו לנו כאן את החיים. אלה שנעלה את זכרם על נס בהתקדש יום הזיכרון לחללי צה"ל. עשרות מהם היו בני משפחות ביטון ובוזגלו, גבאי, שושני ושאר שמות המעידים שלא מתפוצת אשכנז או אירופה הם באו.
יש בין הנופלים גם כאלה שאינם יהודים כלל, שהם, או הוריהם, עלו אלינו מתוקף חוק השבות. גם אלה חירפו נפשם למוות עבורנו והם מוטלים, שורות ארוכות ארוכות יחד עם בני משפחת קליין ופריצקי, בהם שני דודי, אחי אבי, שנפלו במלחמת השחרור על הגנת הארץ ושלא זכיתי להכירם.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
שיעור באזרחות בכנסת: הפשיזם בפתח / ריקי טסלר
אסד, אני עדיין איתך / זוהיר אנדראוס
משום מה, גם כאן, אנחנו מוכנים, בכל שנה, לערב את הדת ואת אלוהים בטקס הלאומי לזכרם וגם זאת - רק בנוסח אשכנז. אימרו לי, מה למשפחה שאינה יהודית ול"קדיש"? הגידו נא מה לאדם שאינו מאמין באלוהים, או לאדם הכועס על האל שנטל ממנו את בנו, שפעמים היה בנו יחידו, אשר אהב עד כלות - ולשבחי האלוהים. מדוע צריך אדם כזה, שעה שמתו יקירו קבור לפניו, להלל, לקלס ולשבח את האל "לעילא מכל תשבחתא ונחמתא".
תפילת ה"קדיש" היא צידוק הדין האלוהי. היא נכתבה בארמית, שהייתה אז שפת העם כדי שכל אחד יבין כדבעי את תוכנה. האומר אותה או המוכן לשמעה מקבל את גזר דינו של היושב במרומים שנטל את חיי יקירו. מי שמאמין בכך, ניחא. אך מי שאינו יהודי או אינו מאמין - מדוע מאלצים אותו בטקס ממלכתי לשמוע דברי קילוסין והלל לאל הזה? יתרה מזו, לא זו בלבד שכל הנופלים ומשפחותיהם נעשים בטקס הממלכתי הזה יראי שמיים אלא שבטקס זה מושרת גם תפילת "אל מלא רחמים" על ידי חזן צבאי בניגון אשכנזי.
למיטב ידיעתי, תפילת "אל מלא רחמים" אינה נאמרת על-ידי אחינו יוצאי עדות המזרח במעמד זה ובוודאי שאינה מושרת בניגון שכזה אצלם. אבל לא זה העיקר. מהו המסר החבוי, אך הברור, שאנו מעבירים לבני משפחות החללים יוצאי עדות המזרח? המסר הוא שהממלכה, המדינה, שלמענה נפלו יקיריהם היא מדינה דתית ואשכנזית. הנהי והבכי של החזן הצבאי, שלחנו ראוי למי שאוזנו מורגלת בו, אבל צורם למי שאינו מורגל, מעביר בבירור מסר מפלה ובוטה של העדפת יוצאי תרבות אחת על פני יוצאי תרבות האחרת. בחייו היה האיש מזרחי, אך בבואנו לבית העלמין, נזכור אותו לפי מנהגי האבלות של יוצאי אשכנז ואירופה.
מה שצריך היה להיעשות זה מכבר הוא הוצאת הדת והאל לחלוטין מן הטקס הממלכתי לזכר הנופלים. נרכין את ראשנו ואת דגלנו, נשמע מטחי כבוד ונאומים, ואחר כך - עם תום הטקס הממלכתי - יזכור כל אחד ואחת את יקירו כפי רצונו. האחד ישא תפילה והשני יערוך סעודת מצווה, השלישי יבחר לקרוא שיר עברי והאחר פשוט ישתוק. כל משפחה וכל אדם לפי רצונו, טעמו ותרבותו. בדיוק כפי שאין אנו מבדילים בין הנופלים, הקבורים איש ליד רעהו, יחד, יוצאי אירופה ואסיה, ילידי הארץ עם העולים אליה, מאמינים ושאינם מאמינים - אל לנו להבדיל ביניהם בטקס הממלכתי לזכרם.
יוסף פריצקי, שר התשתיות הלאומיות וחבר כנסת לשעבר
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
