שיחת טלפון אחת בשווי 182 מיליון דולר

הספר: "אותך אני מחפש! בתוך הראש של יוסי ורדי" מאת אנתוני דיוויד יצא לאור ואנחנו מביאים בפניכם את פרקו הראשו של הספר. תרגם מאנגלית את הספר ירון בן-עמי והוא רואה אור בהוצאות "ספרי עליית הגג" ו"ידיעות ספרים".

• יוסי ורדי: נוצר בקע בין ההיי-טק לשאר המדינה
• פרס התעשייה לארז ויגודמן, יוסי ורדי, אמנון דותן ושמעון שקל
• יוסי ורדי: "רוצים להצליח? תעסיקו יותר נשים"
• יוסי ורדי: יש בישראל אנשים שהכישרון פורץ מהם
  

בניגוד למה שנהוג לחשוב, רגעי זרימה, הרגעים הכי טובים בחיינו, אינם רגעים סבילים, רגעי קבלה ושלווה... הרגעים הכי טובים של חיינו מתרחשים בדרך כלל כשמוחו או גופו של אדם נמתחים מתוך בחירה עד קצה גבול היכולת שלהם כדי להשיג משהו מסובך וראוי. חוויה אופטימלית היא אם כן משהו שאנו גורמים לו.

"אמרתי להם שאין עיסקה", הסביר יוסי ורדי בקלילות, כאילו דחייה של סכום־עתק של כמעט רבע מיליארד דולר היא הדבר הכי טבעי בעולם. הוא ישב במכונית שכורה במגרש חניה בווירג'יניה ושוחח בטלפון עם בנו אריק ועם שני חבריו של אריק, סֶפי ויגיסר ויאיר גוֹלדפינגר — בהתאמה המנכ"ל, הנשיא וסמנכ"ל הטכנולוגיה של חברת סטרט־אפּ בשם מירַבּיליס שהם ניהלו.

ורדי היה באמצע הליכה על חבל גבוה ודק, עניין מסוכן למדי לגבי אדם שסוחב עליו 120 קילו, ושנראה כמו שחקן פוּטבּוֹל מזדקן יותר מאשר כמו מהמר המסחרר מיליוני דולרים יחד עם הגורל של שותפיו. שלושת אלה, שבאותו רגע האזינו לו בתל־אביב בפה פעור מתדהמה, לא יכלו בשום אופן לדעת שה"אין עיסקה" הקצר הזה עתיד להביא להם וליוסי 182 מיליון דולר נוספים.

גם יוסי לא ידע זאת, כמובן. לא הדריך אותו שום כדור בדולח וגם לא השכל הישר — הרי רוב האנשים היו קופצים על ההצעה בלי הרהור נוסף. הוא סמך על האינסטינקטים שלו ועל תחושת הבטן. מירַבּיליס, שחברת AOL (אמריקה און־ליין) כל־כך רצתה לרכוש אותה ואת תוכנת ICQ שלה, עדיין נאבקה על קיומה. החברה צמחה אומנם בדילוגים, אבל היתה תחושה שהצמיחה הזאת כרוכה בעיקר בשריפת עוד ועוד כסף.

בתור קורא אוֹבּססיבי של היסטוריה פיננסית ושל סיפורים נעדרי תהילה על גאויות ומשברים, גם היתה לו תחושה שבּוּעת האינטרנט עתידה יום אחד להתפוצץ; וכשהדבר יקרה, קרוב לוודאי שהוא לא יצליח אפילו למסור את ICQ חינם אין־כסף. למרות זאת, ורדי הרגיש שעדיין יש חיים במשחק, עדיין מוקדם לפדות את הז'יטונים שלהם. להוציא מקרה של אסון, לא היה לו ספק שהמחיר שתהיה מוכנה לשלם AOL — או אחת ממתחרותיה — בסופו של דבר יטפס כלפי מעלה.

עבודה בלי הפסקה 18 חודשים

פשוט היה קשה להסביר את זה לשותפים הצעירים שלו: להם היה הרבה יותר מה להפסיד מאשר לוורדי, שהקריירה המצליחה שלו בשירות המדינה, בעסקים גדולים, בחברות סטרט־אפּ ובהשקעות איפשרה לו לצאת מן העיסקה ללא נזק בכל מקרה. מבחינתם של שלושת החנונים הצעירים, הכל היה תלוי בעיסקה הזאת. השלושה — שותף רביעי, אמנון עמיר, כבר עזב את הקבוצה לטובת לימודים לתואר שני — עבדו ללא הפסקה במשך 18 החודשים האחרונים, וחיו בתחושה מתמשכת של התעלוּת שבצידה חשש מפני כישלון. יציר כפיהם נפל קורבן להצלחה הוויראלית העצומה שלו־עצמו.

מיליונים מכל רחבי העולם נכנסו אל ICQ מדי יום, והשרתים המאולתרים ששלושת החבר'ה תיחזקו איכשהו, בדרך זו או אחרת, היו נתונים בסכנה מתמדת של קריסה הרת־אסון — לא מסוג הדברים שאפשר לפתור בכיבוי והדלקה מחדש והחזרה לפעילות.

שלושתם ידעו — אולי עוד יותר מן האיש שזה עתה דחה את ההצעה הגדולה — שקריסה מערכתית עלולה לגמור להם את העסק, ולהשאיר אותם קירחים מכאן ומכאן וחסרי כל. והם חששו עוד יותר מפני איזה האקֶר פיקח באסטוֹניה או בברוקלין, שישלוף פתאום משהו יותר טוב מן המוצר היחיד של החברה, ICQ, או שמתחרה בעל כיסים עמוקים וסוללת עורכי־דין יופיע עם פטנט וישתמש בבתי המשפט כדי לסגור את ICQ. אולי הם יתעוררו בוקר אחד ויצטרכו לחזור לעבוד עבור מישהו אחר ולא עבור עצמם. הם חשו ממש בעצמות שהם צריכים את AOL הרבה יותר ממה ש־AOL צריכה אותם, והנה יוסי דוחה את ההצעה הממשית הראשונה אפילו בלי לשאול אותם.

"מה זאת אומרת, אין עיסקה?" שאל אחד מהם. "כמה הם הציעו?" רצה לדעת השני, שחטף את הטלפון מן הראשון. "כן", הוסיף השותף השלישי, שהיה לו מאוד דחוף לשלם שכר דירה ולתקן את האופנוע שלו. "כמה AOL הציעה?"

עטיפת הספר של אנתוני דיוויד(צילום: פיני חמו)

מזל שוורדי נמצא כבר מחוץ למטה העולמי של AOL, בעצם במגרש החנייה שלו, ברגע שהודיע לבסוף לשותפיו בתל־אביב שהמנהלים הבכירים של AOL שמו על השולחן 225 מיליון דולר; אחרת, בכירי AOL היו שומעים במו אוזניהם את התגובה הנדהמת שנשאגה מהטלפון הנייד של יוסי. "החבר'ה האלה מוכרים אותנו בזול", הסביר יוסי לפני שנשמעה קריאת ה"מה??!!" האדירה. שלושת החנוּנים לא האמינו למשמע אוזניהם.

אפשר לחכות

יוסי, שתפקידו היה לגייס את הכסף שיאפשר לחברה לצוף, ניסה כמיטב יכולתו להרגיע אותם. הוא שיכנע אותם שהם יכולים להרשות לעצמם לחכות להצעה טובה יותר, ופירט מדוע. הוא כבר היה מסוגל באותו זמן לפלוט זרם של נתונים סטטיסטיים מתוך שינה. החבר'ה שלו בנו את רשת התקשורת האישית המיידית הכי גדולה באינטרנט, ונאמנותם של משתמשי הרשת כלפיה היתה רבה יותר מאשר כלפי חברות ששוות מיליארדים. זה היה מהיישומים שצמחו במהירות הגדולה ביותר בתולדות הרשת.

החברה Excite.com נמכרה תמורת 1.5 מיליארד, ואפילו לא התקרבה למספרים שהצליחו להשיג החבר'ה שלו. או קחו לדוגמה את הוֹטמֵייל: שני בני העשרים־ומשהו שהקימו ומכרו את שירות הדוא"ל למיקרוסופט סגרו עניין על 400 מיליון, טבין ותקילין. אז למה שיוצרי ICQ יסתפקו בפחות? אם אתה לא מוכן לקחת סיכונים בחיים, לא תגיע לשום מקום.

שלושת החנוּנים, עם המכנסיים הקצרים וחולצות הטריקו, לא היו במצב רוח לשיחת עידוד. "אמרת לא למאתיים עשרים וחמישה מיליון דולר!". הם הסתמכו לכל אורך הדרך על החוש העסקי של ורדי שיסייע להם להגשים את חלומם, אבל עכשיו היה נדמה להם שהחוש הזה בוגד בו. זה נראה מטורף לסרב ל־AOL רק משום שהצעה של כמעט רבע מיליארד דולר היא קטנה מדי לחברה כזאת, שהחנוּנים ידעו יותר טוב מכולם שהיא עלולה להתרסק ולהישרף בכל רגע. הטלפון הנייד רטט במקהלה זועפת. "תחזיר להם צלצול ותגיד שאנחנו מסכימים!!!".

מה שחלף באותו רגע בראשו של ורדי, כשאצבעותיו לופתות את ההגה, זה שאולי החבר'ה צודקים. על־פי השכל הישר, הצדק בלי ספק איתם. ובסופו של דבר המוצר העומד להימכר הוא כולו פרי מוחם וגאונותם. לא הוא שהמציא אותו. האם הם לא זכאים להחליט על גורלו?

"אוקיי, חבר'ה, אני אתקשר ואסכים להצעה"

הסיבה היחידה לכך ש־ICQ לא נמכרה תמורת 225 מיליון דולר היתה ש... האנשים של AOL פשוט כבר לא היו במשרד כדי לענות לטלפון. לאחר שהניח לטלפון לצלצל שתי דקות, יוסי סגר את הטלפון הנייד שלו בקול נקישה. "חבר'ה, זאת הפעם הראשונה והאחרונה שאני עושה את זה. אמרתי ל־AOL שאין עיסקה, ואין עיסקה".

במשך ארבעת החודשים הבאים המשיך יוסי להלך על החבל הדק. כדי להשאיר את ICQ פעילה הוא בזז את חסכונותיו וסחט מהחברים שלו סיבובי השקעה נוספים. מבחינתם, הדבר התחיל להיראות כמו צדקה. "פשוט תחפרו עוד קצת", היה יוסי אומר. "בחייכם, אתם לא יודעים כמה זה גדול. תארו לעצמכם שהייתם מפספסים את ההזדמנות להתייצב מאחורי אדיסון ונורת החשמל שלו. ככה גדול". לפעמים כישרון המכירה שלו פעל בהצלחה; הרבה פעמים לא.

ובכל זאת, עד סיום הפּינג־פּוֹנג העסקי עם AOL, המחיר טיפס עד 407 מיליון דולר. והעיסקה גרמה לאנשי AOL לרקוד מרוב שמחה. מנהל בכיר אחד השווה את צירופם של שלושת החנוּנים הישראלים לחברה להחתמת הרוֹלינג סטוֹנז. מנגד, יוסי ושותפיו היו שקטים באופן מוזר נוכח המכירה. הם אפילו לא חלצו פקקים כדי לחגוג את העושר והתהילה שנפלו בחלקם. אין ספק שחודשי האי־ודאות מרטו להם את העצבים. אבל היה עוד משהו. כל הארבעה סיימו לחוות זה עתה את השנה־וחצי המלהיבות ביותר בחייהם.

(צילום: פיני חמו)

לימים עתיד היה יוסי להיתקל במושג ה"זרימה" (flow) כשניסה לתאר את החוויה. מקורו של הרעיון בפסיכולוג ההונגרי מיהַיי צ'יקְסֶנְטְמיהַיי, שספרו זרימה תופס מקום של כבוד בספרייה של ורדי. "זרימה" היא אחת מאותן חוויות־שיא נדירות ויקרות בתהליך היצירה, שבהן הזמן והחלל פחות או יותר נעלמים, והחיים נראים עתירי משמעות, אושר ופלא: אחד מחברי הקבוצה שעבדו בפרויקט PARC של זירוקס תיאר את החוויה במילים "לחלק ברקים כמו קלפים בשתי ידיים". זה מה שחוו יוסי ושותפיו, וכעת זה נגמר.

ה"זרימה" היא פרט חשוב בביוגרפיה של ורדי, כי היא אומרת משהו על טבעה של היצירתיות, שבשנים האחרונות הפכה לאוֹבּססיה המרכזית של ורדי. דבר אחד שהוא למד זה שכסף לא גורם לך משהו שאפילו קרוב להתרגשות שמביאה איתה יצירתיות. מפרץ סואץ לא היה זקוק דווקא לפקיד מימשל כמו ורדי כדי לשמור על זרימת הנפט כשהוא עמד בראש משרד האנרגיה של ישראל. אבל הוא ידע היטב שאף אחד חוץ מאריק, ספי, יאיר ואמנון לא היה מסוגל להמציא את ICQ. היה משהו בזרימה היצירתית של ארבעת החנוּנים בני העשרים־ומשהו ושל ורדי, איזשהו גורם אנושי לא ניתן לשיחזור שאפשר לתאר אותו רק כמעשה אמנות.

לא קל לעיכול

ההיבט האמנותי הזה הוא אחת הסיבות מדוע לא קל לעכל את ורדי — וגם הגורם למומחיות שלו בניתוץ הציפיות שלך. היית מצפה שמישהו שהפגין כזה קור־רוח ודבק בעמדותיו במהלך המשא־ומתן עם AOL, אדם שזכה מאז בתואר "הסנדק של ההיי־טק הישראלי", יפחיד אותך ביכולות האנליטיות שלו. איך אתה אמור לשבת ולנהל שיחה נורמלית עם אגדה?

למען האמת, יש יותר סיכוי לראות את יוסי מספר בדיחות מאשר מדבר על עסקים. למשל, הוא הופיע פעם על הבמה באסיפת היי־טק מהוללת של רוב האנשים החדשניים על כדור הארץ שנקראה TED. בדרך כלל אנשי טכנולוגיה מנצלים את הבמה הזאת לקידום חזון העתיד שהגו, ומדענים מציגים את התרופות שלהם לכל חוליי העולם.

יוסי נשא את ההרצאה שלו מייד אחרי דובר אחר שהרצה בנושא "מידע, רגשות ותחושת בטן, זהירות, יתרונות, סיעור מוחות ושליטה אירגונית". קשה לדעת מה ציפה הקהל מוורדי. הרצאה על שיווק ויראלי? על עמק הסיליקון הישראלי? על שלום במזרח התיכון?

יהיה אשר יהיה מה שציפו לו היושבים בקהל, הם קיבלו פרודיה סרקסטית, ארוזה כהרצאה מלומדת בלוויית שקפים, על בהלת ההתחממות הגלובלית, על אַל גוֹר, מרצה קבוע ב־TED, ועל סרטו אמת מטרידה. הנושא של יוסי היה "התחממות מקומית", תופעה מסוכנת שבגללה בּלוֹגרים גורמים לעצמם התחממות־יתר מקומית באזור החלציים בגלל שהם מניחים את המחשבים הניידים על הברכיים, ובכך, לפי מחקרים אמיתיים רציניים — שיוסי הציג אותם בפנים חתומות — הורסים לעצמם את היכולת להתרַבּוֹת. אחר־כך הוא ירה כמה בדיחות באותו עניין, והמצגת הסתיימה בתמונה שלו כותב בלוג כשהוא שרוע במיטה, ומקיים את אשר הוא מטיף לו — רק לבוש בבגדיו התחתונים בלבד.

התעלולן הזה

במשך שנתיים ניסיתי להבין את התעלולן הזה, אבל כמעט תמיד כשניסיתי לחדור אל נבכי מחשבתו, הוא היה מספר במקום זה בדיחה. כמו אדם שרוצה להתגייר ונדחה שוב ושוב על־ידי הרב. אבל במקום להסיט אותי מן המסלול, כפי שאולי קיווה לעשות, הוא רק הגביר אצלי את הסקרנות. ניסיתי לפענח, תחילה מזווית אחת, אחר־כך מזווית אחרת, מה מניע את האיש הזה. הרי חייב להיות חוט שיקשר באופן כלשהו בין ארבעת עשורי הניסיון שלו בתעשייה הכבדה, בכימיקלים, בנפט ובשירות המדינה, ובין הרפתקאותיו האחרונות במיגזר האופנתי ביותר של כלכלת ההיי־טק, והתפקיד שמילא בחברה שהפכה לסמל עד כדי כך ששימשה השראה לסידרת הטלוויזיה מסודרים.

השנתיים האלה טחנו עד דק הרבה מן ההנחות המוקדמות שלי. אף־על־פי שישנם הרבה דברים שלא השתנו במיוחד במהלך העשור האחרון של חייו — אותה משפחה, אותו בית, אותו חוש הומור וכן הלאה — בסופו של דבר התחלתי, בדרך של ניסוי וטעייה, לחשוב על הקריירה שלו כבנויה משני שלבים נבדלים, וקווי ההפרדה הכרונולוגיים בין השניים עוברים במקומות מפתיעים מאוד.

השלב הראשון, שאפשר לקרוא לו "כלכלת החלומות", מגולל את תולדות חייו המוקדמות כעילוי אירגוני. כשהתחיל עידן האינטרנט, בסביבות שנות ה־1990, ורדי היה כבר איש עסקים ומשקיע מבוסס היטב, ועסק כבר כמה שנים בהשקעות בחברות סטרט־אפּ. רשימת החברות שהוא כיהן במועצות המנהלים שלהם עד אז כוללת את חברת החשמל, מפעלי ים המלח, בזק וסונול; הוא התעסק בבתי זיקוק לנפט, כימיקלים, פוספטים, בנקים, תהליך השלום במזרח התיכון, הבנק העולמי, מה שתגידו. וכל זה היה רק הקדמה לסיפור הדרמטי ביותר בחיים רבי־העלילה האלה: הסיפור על טכנוקרט בגיל העמידה שנוסק בזינוק אדיר אחד מעל התהום הבין־דורית ונעשה לחבר בכיר בלהקה של חנוּנים, הזרים לגמרי לרקע שלו עצמו.

הסיפור האמיתי של השלב הזה בחיי ורדי מתחיל בלהיט האינטרנטי הראשון של ישראל. ICQ והמסרים המיידיים, צוּטט פעם יוסי, הם תופעת הקאלט הגדולה ביותר שיצאה מארץ הקודש מאז ישו הנוצרי. לסיפור יש סוף טוב, האֶקְזיט האגדי הראשון בתולדות ההיי־טק הישראלי, שבסיומו הוא ושותפיו משלשלים אל כיסם מאות מיליוני דולרים.

רושם המחאות לחנונים

אבל ורדי, שיכור מן החוויה, לא עוצר שם. מה שהוא עושה הרבה יותר טוב מכל אדם אחר בן־גילו זה לזהות את החשיבות העוקרת־הרים של הטכנולוגיה החדשה. שלא כמו משאבים פיזיים, כגון נפט, שעתידים יום אחד להיעלם מן העולם אבל בינתיים הם בבעלותו של מישהו, הסייבּרספּייס לא שייך לאף אחד, כולם יכולים להשתמש בו, וכל אחד יכול לשפר אותו. שום דבר כזה לא הופיע בעולם או על במת העסקים מאז המצאת הדפוס של גוטנברג, מַרעים ורדי מעל במות של כנסים, והוא שב ומשקיע את המיליונים שהרוויח מ־ICQ בשורה של חברות סטרט־אפּ. כמו סוג חדש של "מלאך משקיע", הוא רושם המחאות לחנוּנים שמשחקים פינג־פונג כדי שיבנו מותגים כבירים. בעזרת צבא מתוגבר של כישרונות וירטואוזיים צעירים הוא מתכוון לטלטל את הסדר הקיים.

שרשרת ההצלחות שלו מזכה אותו במוניטין של גורו אינטרנט בינלאומי — תואר שוורדי מסתייג ממנו בתוקף — מתובל בקסם ישראלי מקומי, מעין זעתר על פּאי אנגלי. רשימה של אנשים מפורסמים שרים את תהילתו בתור "הוֹמוֹ סיליקוֹנוּס" בארץ המובטחת. השבועון אקונומיסט מכנה אותו "טכנולוג חברתי", ופרופסור ישראלי מאוניברסיטת הרוורד, יוחאי בנקלר, אומר על ICQ שהיא עמדה מאחורי "מערכת P־2־P (מערכת peer to peer — מערכת עמית לעמית; הכוונה למחשבים בקצה הרשת המתקשרים אחד עם השני) הראשונה העשויה לטעון בצדק שהתחילה את שיגעון הרשתות החברתיות". ICQ היתה ארכיטקטורת הקצה־אל־קצה הראשונה ששימשה לתקשורת אישית.

בשלב הזה של חייו אנחנו רואים את יוסי מתפּעל מן האופן שבו כמה יזמים חנוּנים כותבים תוכנה ומתחילים גל צונאמי של צמיחה ויראלית. אנו מוצאים אותו מבלה שעות בגלישה בבלוגים ובאתרי אינטרנט בחיפוש רמזים להתנהגות המשתמשים. הוא עובר על מאות ספרים בנושאי היי־טק, מתמטיקה, מדעי המחשב וסוציולוגיה בחיפוש תבניות, מיבנים וזרמים. הוא עובר תיאוריה אחרי תיאוריה עד שהוא מגלה, או חושב שהוא מגלה, אלגוריתם ל"קוּליוּת" שיאפשר לו ולחברות שהשקיע בהן להפיק יישומי תוכנה קוּליים ששוב יכבשו את העולם בסערה ויראלית.

סיומו של השלב הראשון הזה מגיע עם הקריסה ההרסנית של כלכלת דוט.קום בשנת 2000, ובעקבות הרצאה שנשא ג'ף בֶּזוֹס, יו"ר חברת אמזון, אפשר לתת לה את הכותרת "מדוע לכל הרוחות האיש הזה עדיין מחייך". נסו לדמיין קבוצת שורדים לאחר רעידת אדמה או התנגשות עם כוכב שביט הנאחזים בכל קש. כך נראה אז אותו אולם מלא של מאמינים אדוקים שנאספו כדי להאזין לבֶּזוֹס מתפייט על יוסי והאלגוריתמים שלו. אשליות רבות הקשורות לאינטרנט עלו באחרונה בעשן, אומר להם בֶּזוֹס, אבל יש איש אחד שכנראה יודע מה קורה שם בחוץ. יוסי "עדיין מחייך" משום שגילה את הנוסחה הסודית להצלחה.

לפני 2003 יוסי חייך מהסיבה הלא־נכונה

בראייה לאחור של ההיסטוריה, אפשר לקבוע בוודאות שלפני 2003 יוסי חייך מהסיבה הלא־נכונה, ושההצלחות הפיננסיות שלו היו קשורות לזה שהיה האדם־הנכון־במקום־הנכון ועם קצת מזל חָבַר לאנשים הנכונים, יותר מאשר לגילוי אלגוריתם כלשהו של יישומים ויראלים קוּליים. אחרי הכל, מי שבא עם הקוד ל־ICQ היו שותפיו הצעירים של יוסי ולא הוא עצמו, ואילו הוא רק השתמש בכרטסת הקשרים שלו ובניסיון העסקי שהביא איתו כדי להפוך מוצר נהדר לחברה. כידוע, אחרי כמה שנים של עליונות החברה בתחום הרשתות החברתיות, האפילו עליה חברות עתירות־כוח כמו פֵייסבּוּק, טְוִויטר וסְקַייפּ. כך שבסיומו של השלב הזה בקריירה של יוסי אפשר היה לראות ב"גורו" הזה אחד שמזלו שיחק לו באופן חד־פעמי.

אבל כאן נפתח השלב השני, שאפשר אולי לכנות אותו "צייד הכישרונות". בהמשך סיפורו של ורדי, נעימת הנושא מתחילה סוף־סוף להתבדל מרעש הרקע. החלק הזה מוביל אותנו דרך שפע של פיתולי עלילה, שמהם עולה כי ורדי הגיע לשיאו דווקא לאחר קריסת הדוט.קום, והגיח מתוך עיי החורבות בתור אחת הדמויות המרכזיות של מה שזכה לשם "web 2.0". האות לשינוי הוא הביטוי הטעון שבו השתמש כדי לתאר בדיעבד את הקסם שהיה ב־ICQ: "אַלְטרוּאיזם אנוֹכי: מהפכת הקצה־אל־קצה של ICQ". ובסוף נגלה גם צדדים נוספים של האלטרואיזם של יוסי, צדדים פחות עסקיים, יותר אנושיים־חברתיים, אבל לגמרי־לגמרי יוסי.

אם לשאול מכותרת של מאמר שכתב ורדי עצמו, הוא באמת ובתמים "בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי" (כותרת שלקוחה כמובן משירו הידוע של אלון אולארצ'יק). מה שמבדיל בינו ובין רוב האחרים זה היכולת שלו לכסח בנחרצות גם רעיונות שהוא עצמו הגה. האינטרנט אינו תרופת פלא לחוֹלָיים חברתיים, כפי שהוא סבר פעם. הרשת היא לא שמאלנית ולא ימנית, לא טובה ולא רעה; היא בעת ובעונה אחת שום דבר וכל דבר תחת השמש, אתה יכול לקנות באמצעותה פריטי אמנות, כלי־נשק, ספרי תנ"ך, מה שאתה רוצה. על כל דוגמה של פיוט ונדיבות מצד המשתמשים ישנם פי עשרה לכלוך וגניבה. ההמונים אינם כל־כך חכמים, והאספסוף אינו כל־כך נבון. גם אין דבר כזה "אלגוֹריתם לקוּליוּת".

מה שחשוב יותר כדי להבין את הקריירה של ורדי זה לא רק שהוא לא גורו, ברגע מסוים הוא אפילו הגיע למסקנה שבשלבים המוקדמים ביותר למיזם אינטרנט חדש בלתי אפשרי לדרג את איכויותיהם של רעיון או תוכנית עסקית. לאחר חתימת העיסקה עם AOL, יוסי התחיל לחקור את מה שהוא מכנה "הרשת הרגשית". לימים היא תזכה בכינוי "הרשת החברתית". גלעין החוכמה כאן הוא ששיתוף פעולה ורגשות אנושיים, ולא קוד תוכנה או כשפים של היי־טק, הם הכוח המניע העיקרי מאחורי הרשת הוויראלית. הרבה לפני הופעת הרשתות החברתיות מסוגה של פֵייסבּוּק ודומיה, ורדי כבר הספיק לחזור שוב ושוב, בפני אינספור קהלים, על כך שעד הופעת האינטרנט אפשר היה לספק אינסטינקטים חברתיים בסיסיים רק על־ידי אינטראקציה פנים־אל־פנים, דואר רגיל וטלפון. כעת, לראשונה בהיסטוריה, יש בידינו ערכת כלים טכנולוגית מלאה לניהול עולמנו החברתי, ולדבר הזה יש משמעות דרמטית.

כיוון שכך, המיטב שיכול לעשות "בחור אנלוגי" וילד־חוץ דיגיטלי כמוהו, זה לנסות לפענח איך האקֶרים צעירים, חנוּנים, משתמשים ראשונים וחובבי רשת מעסיקים את עצמם בהתקשרות ביניהם — ואחר־כך בקישור כולנו עם כולנו — לכלל רשת אינטליגנטית המארגנת את עצמה, בין באמצעות שיתוף קובצי וידיאו, העברת קוֹל ברשת, ויי־פיי, אתרים חברתיים או מיחשוב ענן. מה מדליק את החנוּנים המפוזרים על מה שיוסי מכנה "הקצה" היצירתי? מה גורם להם להתקבץ בחבורות או בלהקות? ומה שמדהים עוד יותר, מדוע נמצאים בקצה פי כמה יותר ישראלים משיעורם היחסי?

אני עצמי, לאחר שהלכתי בעקבות ורדי לכנסים מסביב לעולם וביליתי שעות ארוכות במרתף המבולגן של ביתו בתל־אביב בדיונים ליליים תכופים, התחלתי להתייחס אל "צייד הכישרונות" הזה כאל אדם הנמשך אל השאיפות והאידיאלים של אנשים שגילם כשליש מגילו. הוא מצטיין במיוחד בטיפוח סביבות מסבירות פנים לשיתוף פעולה יצירתי בקרב אנשים מרושתים מאוד ומוכשרים מאוד.

יחד עם זאת, הוא לא מאמין בדרשות, ואם יזדמן לכם להיות באחת ההרצאות שלו, לא תשמעו אותו מתפלסף ממרומי הקתדרה באוזני תלמידים מעריצים. סביר יותר שתראו בדרן קרקסים שמתהלך בקרב הקהל ופולט בדיחות בשרשרת. אבל אם תקלפו אותן תמצאו תמיד ניסיון להעביר באמצעותן איזשהו זרם סמוי של תובנות. גם ההשתטות היא מרכיב מרכזי בדבר הזה, שאחד מחבריו הקרובים ושותפיו לעסקים תיאר באוזני בתור "וַרְדיזם".