ונסה רדגרייב: "מחפשת דרך לצדק במזרח התיכון"
בסרט "קוריולאנוס" מגלמת השחקנית הבריטית הוותיקה ונסה רדגרייב את אמו תאבת הכוח של גיבור המלחמה השייקספירי, אולם בחיים היא נלחמת למען השלום בין ישראלים לפלסטינים. "חייבים לעבוד על קשר בין שני העמים", היא אומרת בראיון
כשכוכבת הקולנוע הבריטית ונסה רדגרייב נולדה בחורף 1937, בעיצומה של סופת שלגים, אביה מייקל רדגרייב שיחק בדיוק על הבמה בהפקה של "המלט". לורנס אוליביה כוכב המחזה של שייקספיר הודיע לקהל: "גבירותיי ורבותי, הלילה נולדה שחקנית צעירה וחמודה - למייקל נולדה בת".
ונסה רדגרייב ואבא מייקל בסצינה מ"המלך ליר"
וכך, מאז שיצאה מבטן אמה לרדגרייב יש קשר מיוחד ומשמעותי עם שייקספיר, ו"בגיל חמש מצאתי את הספרים של שייקספיר אצל בת דודה שלי בספריה וקראתי את 'הסוחר מוונציה'", סיפרה רדגרייב בראיון בפסטיבל לונדון האחרון. "כן, ידעתי לקרוא, כבר בגיל חמש, בגלל שהאומנת שלי אילצה אותי ללמוד לקרוא. השפה של שייקספיר לא הייתה שפה של הכנסיה, של התפילות, ויכולתי להבין את מה שהוא כתב. כיום השפה של שייקספיר נהייתה כל כך רחוקה מאיתנו".
שייקספיר לנצח
במהלך הקריירה המפוארת שלה, רדגרייב הופיעה בהפקות שייקספריות אחדות. והנה, בשנה האחרונה, השחקנית הבריטית בת ה-75 מוצאת את עצמה שוב מתכתבת עם המחזאי האגדי, בשני תפקידים שזיכו אותה בשבחים, מועמדויות ופרסים: בסרט "אנונימוס", התוהה מי באמת עומד מאחורי המחזות שכתב שייקספיר היא מגלמת את המלכה אליזבת הראשונה, ואילו בסרט "קוריולאנוס", עיבוד של רייף פיינס למחזה פחות מוכר של הגאון הבריטי, היא מופיעה בתפקיד וולומניה, אמו השאפתנית והשתלטנית של הגנרל הרומי קוריולאנוס (אותו מגלם פיינס).
כוולומיניה, רדגרייב דוחפת ומדרבנת את בנה הגנרל להיכנס לפוליטיקה, לרוץ לסנאט ומביאה לנפילתו ולגירושו מהעיר. "זה מסובך לגשת לדמות כמו של וולומניה ולשחק אותה", מעידה רדגרייב. "אבל אני חושבת שכל אחד צריך להתחבר לפנימיות שלו, למה מתרחש במחשבות, בלב של דמות כזאת. זה מעודד אותך לחשוב יותר עמוק ויותר בניואנסים. זה תפקיד שלי כשחקנית לבדוק למה הדמויות אומרות מה שהן אומרות, באיזה זכות הן עושות את המעשים שלהן. זה גורם לך לחשוב יותר בעומק על הדמויות, מי הן, מה הן".
"קוריולאנוס" שעלה לאקרנים ביום חמישי, עוקב אחר מעללי קוריולאנוס הגולה הזועם וחדור הנקמה שחוזר לעירו רומא. אין מדובר בעיבוד קלאסי למחזה, שכן פיינס מנסה לומר משהו על הנעשה כעת בעולמנו, ולצורך כך הוא אף מיקם את העלילה בבלקן של ימינו.
"שייקספיר תמיד היה רלוונטי, לא?", סוברת רדגרייב. "אחד הדברים שתמיד מדהימים אותי אצלו, במיוחד בטרגדיות ההיסטוריות, זה עד כמה שייקספיר היה קרוב לרוח ההלך של העם, ואיך שהוא נתן להם קול. כשעבדתי על 'קוריולאנוס' זה הפתיע אותי מחדש. שייקספיר כתב שהפוליטיקאים לא רואים מעבר לאף שלהם, ושהם רקובים, שקרנים, מושחתים, ומאוד טובים בלרמות, להטעות, למכור סיסמאות ולשקר לעם.
"אנחנו יכולים להקיש זאת על הפוליטיקאים שחיים היום - על הציניות, הנצלנות, חוסר היכולות שלהם לראות מעבר לאף ולכסא שלהם. אי אפשר לסמוך עליהם, הם לא מתעניינים בעם, אותו הם מייצגים, רק בעצמם. למזלי פגשתי בחיי יותר אנשים שלא חושבים שהם יותר טובים ויותר שווים מאנשים אחרים".
נכוותה בפוליטיקה
רדגרייב יודעת על מה היא מדברת, כשהיא תוקפת את הפוליטיקאים: כבר מגיל צעיר היא חייה פוליטית פעילה, מעורבת ושנויה במחלוקת. היא אפילו רצה פעמיים לפרלמנט הבריטי מטעם "מפלגת העובדים המהפכנית" הטרוצקיסטית, וכוננה את המפלגה המרקסיסטית. בדרך נכוותה ונפגעה, וכיום כאמור אין לה דעות טובות על העוסקים בתחום.
זה לא מונע ממנה להמשיך לפעול למען ילדים ופליטים, ולנסות לקדם דיאלוג בין ישראלים ופלסטינים. במשך שנים רבות, היא תמכה במאבק של הפלסטיניים להגדרה עצמית ולעצמאות, ותקפה את מדינת ישראל אותה השוותה לשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, ואף עודדה חרמות נגדנו וקראה לניתוק הקשרים הדיפלומטיים. רדגרייב אף כונתה בשל פועלה וקשריה עם ראשי אש"ף בכינוים מפוקפקים כמו "עוכרת ישראל" ו"תומכת בטרור".
בשנת 1978, כשזכתה באוסקר שחקנית המשנה על משחקה ב"ג'וליה", מפגינים יהודים ניצבו בפתח האולם בלוס אנג'לס, מחו נגדה, וקראו להחרים את סרטה. בעקבות הסכמי אוסלו, רדגרייב התרככה ובחרה להתפייס איתנו, ולקדם את השלום והדו-קיום בין שני העמים. כיום היא בעיקר תומכת כלכלית בתזמורת דיוואן מזרח-מערב, אותה מנהיג דניאל בארנבוים, ובה מנגנים מוזיקאים מארצות ערב ומישראל.
"אני מאמינה בשיתוף מהסוג הזה", מכריזה רדגרייב. "כמובן שיש לזה השלכות, כי יש גם ישראלים וגם פלסטינים שלא רוצים את המפעל המשותף הזה בכלל. תמיד יש פוליטיקה מסביב, וכל מיני אנשים מתערבים ויש להם מה להגיד".
רדגרייב האידיאליסטית מעודדת אותנו לנהל דו שיח עם שכננו: "חייבים לעבוד במזרח התיכון על קשר בין שני העמים כי חוסר צדק יכול לגרום לאנשים לאבד את המוסריות שלהם, לגרום להם להיות מאוד כועסים, ולאבד את כל האינסטינקטים האנושיים שלהם. ואז האנשים אומרים: 'הם עשו לנו, אז אנחנו נעשה להם, וכך הלאה והלאה'. חייבים לשים לזה סוף. חשוב לי למצוא את הדרך הנכונה להביא לאנשים את הצדק, ואת העזרה שהם צריכים".
ומה את חושבת על "האביב הערבי"?
"כשראיתי בטלוויזיה את ההמונים מתאספים לראשונה בכיכר תחריר בקהיר, זה היה מפתיע ומדהים לשמוע פתאום את הקול של האנשים, בצורה כל כך בהירה, כל כך בקול. זהו קול שלא נשמע קודם לכן, ורציתי לחגוג את האומץ של האנשים האלה ברחוב, שהעזו להגיד מול מצלמות הטלוויזיה את מה הם חושבים, מרגישים ורוצים, למרות שהיה להם הרבה סיבות לפחד. אני מקווה שאכן שיטת הבחירות בארצות ערב תשתנה וזאת תהייה התחלת הדמוקרטיה".
הכל נשאר במשפחה
רדגרייב היא נצר לשבט של שחקנים: סבה רוי הפגין נוכחות בתיאטרון הבריטי ובקולנוע האוסטרלי, אמה הייתה השחקנית רייצ'ל קמפסון, ואביה סר מייקל,
היה גבר דו-מיני שסבל ממחלת הפרקינסון. גם שתי בנותיה הלכו בעקבותיה: ג'ואלי (שהופיעה איתה לאחרונה ב"אנונימוס") ונטשה ריצ'רדסון (רעייתו של ליאם ניסן), שנהרגה ב-2009 במהלך שיעור סקי בקנדה. גם האחים של רדגרייב עסקו במשחק: קורין ולין, שמתו ב-2010, בהפרש של חודש.
כשאני מדבר עם רדגרייב על השבט המשפחתי שלה, במושגים של שושלת, רדגרייב ממהרת לבטל את דברי. "לדבר על שושלת של שחקנים, זה מוגזם, כי כשאתה אומר שושלת, זה נשמע כאילו מדברים על אצילות או אריסטוקרטיה או משפחות ששולטות. אבל בעצם כשאתה מדבר על שחקנים. אנחנו מהמעמד הכי נמוך. אנחנו מתוגמלים הכי פחות", היא צוחקת.
