יהורם גאון: הבטחות שלא יקוימו לעולם

החבר אברהם - אברהם ארנן ז"ל

מילים: תלמה אליגון רוז

לחן: יאיר קלינגר

לאחר פעולה מוצלחת של סיירת מטכ"ל "הבהילו" את שייקה אופיר ואותי למלון דן, כדי שנשמח את החיילים. בפתח עמד אדם נעים סבר שקיבל את פנינו עם ורד אדום ואמר: "תודה שבאתם, החבר'ה כאן ראויים לכל".

מישהו אמר לי: "אתה יודע מי זה היה?" לא ידעתי, והוא הוסיף - "אגדה מהלכת או שמא הגדה. שמו אברהם ארנן והוא אביה מולידה של הסיירת". אט אט וברבות הימים למדתי שהאיש גדול מן החיים. מאז נקשרה נפשי בנפשו, ואפילו שהיה לוחם ואני ממש לא, היה לי לטוב בחבריי.

בני עשרים אמרו שלום - סגן ישי רון ז"ל

לחן ועיבוד: דובי זלצר

במלחמת ההתשה היתה "תחרות" סמויה בין המעוזים השונים שעל גדות התעלה, מי מארח את האומנים טוב יותר. היו שם פיתויים שונים של מפקדי המעוזים באוכל טוב יותר או תצפיות מוצלחות יותר לעבר האויב המצרי ועמדותיו. לכל מקום אליו הגענו לאחר נסיעה מתוחה ופחד אימתני מן ה"קופים" (הצלפים) מן העבר השני - שאלו אותנו תמיד "אצל ישי רון כבר הייתם?" כי הוא היה המארח מספר אחת לאורך התעלה כולה.

ביום בו הגענו לאזור שלו, עמדה שורה של חיילים לרוחב הדרך כמו מחסום חי, למנוע אותנו מלהמשיך הלאה. לאחד מן החיילים היתה מן מגבת מטבח על זרועו מעשה מלצר - ואמר: "העוגה שיש לנו אין בכל סיני". שאלתי אותו "אולי אתה ישי רון?" - וכל הסובבים אמרו: אלא מה, אלא מי? לעולם לא אשכח את השהות במחיצת הילד הגדול הזה, כחול העין, שחייליו הביטו עליו כמו על אבא טוב והוא דיבר על ארץ ישראל כמו שאיש לא דיבר - ודיבר על השליחות, ומי שיעשה אם לא הוא, ועל הימים האחרים בהם יכון שלום. הוא דיבר על החיילים שלו כאילו היו בניו יקיריו. 

בתום ההופעה אמרתי לו שאני חייב לחזור לביר גפגפה ומשם לארץ, הוראות של הווי ובידור. הוא אמר לי "לא ידעתי שלפחד ולמוגות לב, קוראים הווי ובידור". נשבעתי בפניו שאחזור עם אישור שיתיר לי להשאר לילה במעוז ואז נשיר כל הלילה שירי ארץ ישראל, שכל כך אהב -

ויצאתי לדרך. הוא והחיילים שוב עמדו שוב בשורה ונופפו לנו לשלום.

הבוקר כבר עלה ואנו במבואות תל אביב ומישהו אמר לנהג לפתוח חדשות. הקריין אומר שהייתה פשיטה מצרית וכוח צה"ל הסתער עליהם כשבראשם מפקד המעוז שנהרג בראשית ההסתערות בעודו מוביל את הכח. שם המפקד - ישי רון. ההבטחה לחזור ולשיר יחדיו שירי ארץ ישראל לא קוימה עם עוד אלפי הבטחות ותקוות, וחיוכי נצח צעירים, שלא יקוימו לעולם.

דדו - רב אלוף דוד אלעזר ז"ל

לחן ועיבוד : דובי זלצר

ישנו סיפור אחד שאני מרבה להיזכר בו כשאני חושב ושר על דדו. ביום בו פורסם דו"ח ועדת אגרנט שחקרה את מלחמת יום הכיפורים, הוזמן דדו לפגישה עם ראש הממשלה גולדה מאיר. היא הורתה לו ללכת למלון המלך דוד, שם הוזמן עבורו חדר מיוחד ובחדר הונח לעיונו דו"ח הוועדה. דדו נסע למלון והחל לעלות במדרגות. לפתע עצר, סב על עקביו וחזר למכונית. במכונית פתח את תיקו הוציא את אקדחו האישי ומסרו לנהג.

הנהג פרץ בבכי. דדו קר הרוח שקורץ מחומר ממנו עשויים גיבורים ללא חת, דדו של גבורה ואש, דדו של כיבוש הגולן, דדו שלא פחד מעולם מאיש - פחד הפעם מעצמו.

(מפיקת המאמר: טל וינגרטן)