פאק, איזה שיר!

טוב לי אוראלי, רק בזהירות

אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה. לבד בחדר, מיד אחרי שנכנסתי הביתה מטיול בעיר שכלל רכישה של אוסף הלהיטים של ".N.W.A" במשביר לצרכן. חיוך רחב והמום השתלט על פניי. כשמוזיקת הראפ הפכה לכל עולמי בחטיבת הביניים, גיליתי גם את .N.W.A האגדית (ששמם בלבד הוא מקור לפרובוקציות - "Niggaz Wit Attitudes"), הרכב הגנגסטר-ראפ עמוס הכוכבים מסוף שנות השמונים, שלא בחל באמצעים.

N.W.A. - Just Don't Bite It

לד"ר דרה, אייס קיוב, איזי אי, אם.סי ראן ודי-ג'יי היתה חתיכת חוצפה. מלבד החיים ברחוב והזין על המשטרה, הם ידעו גם לפתוח את הפה על הנשים בחייהם, או יותר נכון - על הזונות בחייהם. "Just Don't Bite It" נפתח בקולות של אשה המבצעת מין אוראלי באיזי אי, וזה מתעצבן כשהיא נושכת בעת הפעולה. מיד אחר כך מגיע קולו של קריין שתוהה האם מקרה דומה קרה למאזין, ומבשר על הספר החדש של .N.W.A שעוסק באמנות המציצה. 

אתם מבינים את הרעיון, וגם מיליון טענות לגבי השפה המלוכלכת לא יעזרו. נכון, הם היו שוביניסטיים וסקסיסטיים, אבל זהו כבר ויכוח ישן ומתיש לגבי ראפרים לאורך ההיסטוריה. להרכב ולמאזיניו היה מאוד ברור מתי הם כועסים, מתי רציניים ומתי סתם צוחקים. וכל מה שהם יצרו, הם יצרו הכי טוב והכי מלוכלך שאפשר. (אור ברנע)

You’ve got a pussy, I have a dick

אני לא בטוחה מה תפס אותי קודם ב-"Pussy" של רמשטיין: המראה של חברי הלהקה בשלל תנוחות עם בחורות נאות כולל עירום פרונטלי, או המילים - שהן שיר הלל לזיונים חפוזים. החיים קצרים מדי, והעיקר שמישהו יכניס משהו לאנשהו.

Rammstein - Pussy (בהופעה)

בימים כתיקונם אני בעד פמיניזם ונגד סקסיזם. אבל היי, אני בטוחה שאם היו קאם-שוטס גם של נשים על הסט, הן היו משולבות בסצינות הסיום. ולמרות שהשמועה אומרת שחברי הלהקה השתמשו בכפילים לאיברי המין שלהם, גם הם וגם הנשים בקליפ ערומים, אז במקרה הזה מותר לי ליהנות בשקט.

וזה מה שאני כל כך אוהבת ברמשטיין: להקה שיכולה לייצר טקסטים רגישים, אבל גם לוקחת את כל הקונוטציות השליליות שיש לנו מגרמניה ועושה מהם צחוק. להקה שתייצר שיר וקליפ שהם בדיחה בגרמנית ואנגלית על פורנו וזיונים. אפשר למצוא אפילו משמעויות עמוקות בכל הנוגע לכך שאין פורקן בגרמניה, כמאמר הפזמון, בגלל שחדוות החיים והמין טבעו מזמן באשמה כבדה ובירה. (לירון סיני)

"נכנסתי לדירה וישר אל חדר האמבטיה

שם נטלתי את הידית האדומה של מנקה האסלה

הרטבתי את הישבן במים, ריככתי בסבון

והחדרתי לפי הטבעת.

הכלבה נאנקה, אני הישפכתי".

בן שלו כבר כתב פעם על הטראומה שלו מהשורה עם המילה "הזיונים" בשירו של דויד ברוזה "האשה שאיתי", אותה חווה כילד בן עשר. אני זוכרת שקראתי את הטקסט ההוא וחייכתי בהזדהות עמוקה, שכן, כבכל בית אב בשנות ה-80, גם בבית הורי התנגן תקליטו של ברוזה והמבוכה למשמע שורות אלו בסלון או במכונית, היתה גרועה יותר מלצפות איתם בסצינת מזמוז של אליוט וננסי ב"שלושים ומשהו". עשור אחר כך ערן צור כבר שר את המונולוג המפורסם על בטי, הכלבה השחורה, השערות ברגליים ואותה ידית שירותים, והיה ברור ש"גס" זה עניין יחסי, ובעיקר תלוי נוכחות הורים.

ערן צור. הכל בגלל מיתר קרוע

אפשר לייחס ל"ואז הופיעה בטי", מתוך אלבום הסולו הראשון של צור "עיוור בלב ים", כל מיני פרשנויות פרוידיאניות כאלה או אחרות, שקשורות לחרדת סירוס, מיניות מודחקת וכו', אבל הרעננות והכנות של ערן צור, שבאות לידי ביטוי גם בשירים אחרים שלו דוגמת "רטוב וחם" או "הג'ינס הנמוכים" היפיפה, מדברות בעד עצמן, גם בלי לחפור. גם כשהוא עוסק בנושאים לעוסים כביכול, כמו אהבה, יחסים ובדידות, הטיפול של צור אמיץ ואחר, והסצינות בשירים קולנועיות ומקוריות.

כמה שנים אחר כך אמר צור ש"ואז הופיעה בטי" נולד כתוצאה מעיבוד חוויית ההגעה שלו לתל-אביב מהצפון, כשגר מול בטי אחת שהציצה מהחלון. הטקסט קיבל חיים משל עצמו כשיר, כשנקרע לצור מיתר בגיטרה בס בזמן שהופיע על במת ה"לוגוס" בת"א, ובעודו מחליף אותו מול הקהל, החל להגיד את הטקסט אותו פיתח באותה תקופה כסיפור, תוך שהוא מצליף בבמה עם המיתר הקרוע.

מיניות בוטה, קול של קריין פרוורטי, טשטוש גבולות הג'נדר, חשיפה, קינקיות, תעוזה, הומור שחור, פואטיות בלתי מתחנפת בטקסטים, מוזיקליות וכישרון כתיבה והגשה ייחודיים - כל אלו הופכים את צור לאחד היוצרים המעניינים והעוצמתיים שיש לנו כאן. (עיינה לי)

סטוץ מבויש

ליז פייר היא בחורה ביישנית, באמת. כך לפחות היא מצהירה בסוף שירה הענוג "Chopsticks" (לו יצר בן פולדס קאבר), וכך זה גם נשמע בתחילתו, כשצלילי הפסנתר מתחילים לחלחל לנו אט אט לתודעה ומקנים תחושה של רוגע לילי. אפשר לעצום עיניים, לפקוח אוזניים, להישען אחורה ולהאזין למילים:

I met him at a party and he

Told me how to drive him home.

He said he liked to do it backwards.

I said that's just fine with me.

That way we can fuck and watch TV.

It was four a.m. and the light was gray

Like it always is in paperbacks.

He asked if I liked playing jacks.

I told him that I was good to sixes,

But all hell broke loose after that.

Liz Phair - Chopsticks

כן, משהו פה לא מסתדר. הצלילים הצנועים והמלטפים שבוקעים מהפסנתר של פייר, לא ממש מסונכרנים עם הסיטואציה הפרועה שהיא מתארת - סטוץ לילי עם ברנש שפגשה במסיבה, ושקופץ אליה הביתה כדי לבלות איתה בנעימים שעה-שעתיים לפני שיפרדו בבוקר מבלי להיפגש שוב. בקצב איטי ובקולה הנמוך מספרת פייר על החוויה, וממחישה עד כמה היא קרה וחסרת משמעות, תשוקה או רגש. הוא רוצה לעשות את זה מאחורה? מה אכפת לה, זה אפילו יותר טוב: אפשר להזדיין ולצפות בטלוויזיה - כדי שלא ישעמם.

ואז, קצת לפני שהבוקר עולה, הוא מבקש שהיא תעשה לו ביד, והיא מסכימה. ואז הם שוכבים, ואז שותקים, כי מה יש לעשות כשמפסיקים? אחרי שגומרים, נגמרים בעצם היחסים - שטחיים ככל שהיו. אבל דווקא אז, כשמשילים את השמיכות ואת הגסויות, נחשפת השבריריות שמתחת, ואיתה המצוקה. הקור הבלתי נסבל הזה, וההבנה שליז פייר היא בסך הכל בחורה קצת נוירוטית שמחפשת חום במקומות הלא נכונים, אצל האנשים הלא נכונים. היא מסיעה אותו הביתה ומודה: אחרי הכל, אני ביישנית. (אמיר בוגן)

I told him that I knew Julia Roberts

When I was twelve at summer camp.

We didn't say anything after that.

I dropped him off and I drove on home

'Cause secretly, I'm timid

זה לא אני, זה ההוא שם למטה

"מאוחר בלילה, זין מרושע, הוא בא אליי,

אומר לי: 'אל תישן לבד, אל תישן לבד'"

טוב, אף אחד לא באמת ציפה מלהקה כמו "באדי קאונט" לדבר יפה. בכל זאת, שילוב זועם של ליריקות ראפ עם ריפים של מטאל, ושירים עם שמות פרובוקטיביים כמו "Cop Killer" המונומנטלי. משהו שצריך להגיע עם אזהרה סטייל "לגילאי 40 ומעלה, לא כולל נשים בהריון, אנשים עם בעיות לב או אנשים שעלולים להיעלב".

Body Count - Evil Dick

אבל מכל השירים של הלהקה הכעוסה והבוטה הזו, תמיד היתה לי פינה חמה בלב דווקא לשיר הכי דבילי שלהם, דחקה של ממש - הלא הוא "Evil Dick". עם ריף גיטרה דרמטי והמנוני, משפטים ילדותיים כמו "Evil dick likes warm, wet places, evil dick don't care about faces" או "if ever there was pussy, evil dick would seek" והקריאה החוזרת "!Evil - Dick", לא פלא שזה הפך לאחד הלהיטים האהובים במסיבות המטאל המקומיות.

תמיד כשהשיר הזה הושמע ברחבה, הזיתי בראשי איזו קומדיה גרוטסקית ודוחה, על אותו זין מרושע שרק מסבך את בעליו בצרות. אתם יודעים מה? מישהו צריך להרים את הכפפה ולעשות סרט כזה. הפסקול כבר מוכן, עכשיו רק חסר שיבוא החתן. (דרור עמיר)

דברים שלמדתי אצל פיצ'ס

כשקיבלתי את הדיסק The Teaches of Peaches הייתי בן 17. חשבתי שראיתי ושמעתי הכל. מעט מאוד דברים הצליחו לזעזע אותי, בטח לא מוזיקה. בכל זאת, אני כבר שמעתי את פרנק בלאק מהפיקסיז אומר "פאק" אינספור פעמים, חשבתי לעצמי.

ואז הגיעה פיצ'ס, שהיא לא מה שהייתם מצפים מילדה טובה קנדה. היא נולדה בטורונטו בשם מריל ניסקר למשפחה יהודית ואף למדה עברית, אבל כמו יהודים רבים וטובים בימינו, החליטה שיותר נחמד לה לגור בברלין. שם היא כותבת, מנגנת ומפיקה את כל השירים שלה, שמוקדשים בעיקר לחלקים שונים באנטומיה הנשית והגברית.

Peaches - Fuck The Pain Away

"Fuck The Pain Away" הוא אולי השיר שהכי מזוהה איתה, בין היתר בזכות הופעת אורח שלו בסצינה מבריקה בסאות' פארק. כשאני התוודעתי אליו, זמן קצר אחרי שהוא יצא, בכלל לא ידעתי למה לצפות. כבר בשורה הראשונה של השיר, שנפתחת במשפט "אתה מוצץ לי את הציצי כאילו אתה רוצה אותי" - הסמקתי. לא ידעתי ששיר בכלל מסוגל לעשות את זה.

אולי עטיפת הדיסק, המורכבת מקלוז-אפ עצבני על המכנסונים של הזמרת, היתה צריכה לרמוז על כך שלא מדובר במוזיקאית מהסוג שהכרתי. לא עוד זמרת אינדי מלאת תוגה. לא עוד סולן להקת רוק ששובר גיטרה. ומה שמוכיח את זה יותר מכל, לפחות עבורי, זה העובדה שעד היום אני לא ממש יודע איך היא נראית, אבל על המפשעה שלה הייתי יכול להצביע במסדר זיהוי תוך שנייה. (נתנאל שלומוביץ)

זונה עם פואנטה

"תודה לך על שיריך שעוזרים לנשים כמונו לחיות", כתבה המדאם של בית הזונות הגדול בפריז אל המשורר האגדי ז'ורז' ברסאנס. היא התכוונה לעשרות השירים הבוטים של היוצר האנרכיסט, שזעזעו את האוזניים האנינות של הצרפתים והעלו על נס את מקצוע הפריצות.

ז'ורז' ברסאנס. תודה רשמית מבית הבושת(עטיפת התקליט )

אחד מהשירים האלה הוא "אמנות המדרכה" (Le Mauvais Sujet Repenti), המתאר את יחסיו המורכבים כסרסור עם יצאנית מתלמדת. "למדתי שהבדל גדול כזרת - ישנו בין אופי הזונה למתנזרת", כותב ברסאנס, ומספר כיצד התחלק עם הנערה העובדת שלו גם ברווחים וגם בחיידקים.

בצרפת של שנות החמישים, שיר כזה לא הושמע בתחנות הרדיו. גם כאן הוא נגנז, והביצוע של יוסי בנאי לתרגומו של ירון לונדון היה לשובבי פטיפון בלבד. אלה שהיו מניחים את המחט רק בפני מסמיקים קרובים.

"באמנות המדרכה על כל גווניה

הכי חשוב זה להיטיב עם נעניה

יש להתאים את עבודת הישבניים

בשביל פקיד, רוקח או רופא שיניים"

ז'ורז' ברסאנס לא היה סתם גס. הוא היה גס עם פואנטה. גס עם סטייל. גס עם טעם טוב. היכולת שלו לשלב מונחים מקצועיים מחדר המיטות יחד עם פואטיקה גבוהה - הצליחה להביך את המנומסים והמלוכלכים במידה שווה. וגם היום, שנים רבות אחרי שנפטר, ז'ורז' ברסאנס נשאר המשורר גס הרוח האהוב עלי. כזה שאני יכול לזמזם בלי שום נקיפות מצפון. ואם למשהו זה מפריע, אז כמאמר ברסאנס - הוא מוזמן ללכת ולבקר אצל הזונה המנוסה ולגלות קשרי משפחה. (יונתן גת)

עם ניו ווייב כזה, מי צריך ראפרים

הפעם הראשונה בה נתקלתי בשיר המטונף הזה, היתה באדיבות אחי שמוודא שאף אמן פרפורמנס שערורייתי לא יעבור על ידו בלי לומר היי, ושרוחש (כמוני) חיבה עזה לסאונד המסונתז. בדיוק כפי שהתכוונה המשוררת, "Tales Of Taboo" נשמע לי בשניות הראשונות כמו עוד שיר ניו-ווייבי חביב שאני יכולה למצוא את עצמי מפזזת לצליליו. לקח לי רגע לשים לב ולהפנים את מה שאני שומעת ואז, הו אז.

כמה איברים, מציצות, ירידות, מאכלים והפרשות הוטחו באוזניי (ובאזנו של הבחור בשיר) בזה אחר זה, כאילו אין מחר. ואכן, נראה שעבור האמנית, הסופרת והפרפורמרית קארן פינלי המחר אינו אישיו - לפחות לא בהקשר של מה יגידו או מי ירצה לאכול איתה ארוחת בוקר.

Karen Finley - Tales of taboo

השיר הפרובוקטיבי והמודע לעצמו, אחת מהעבודות המוקדמות של האמנית (אחריו הוקלט שיר חסוד נוסף בשם "Lick It") הוקלט ב-1986, עת עבדה פינלי במועדון ניו יורקי, בו הופיעה לעיתים עם שיריה בשעות הקטנות של הלילה. הוא נוגע בהרבה מהנושאים בהם עוסקות עבודותיה המאוחרות והמגובשות יותר - סקס, מיניות, פמיניזם, ג'נדר ובעיקר ערבוב של הכל ביחד וערעור על הסדר הקיים. מבחינת עושר הטקסט, ניתן למצוא בו כל מיני קודים דוגמת "Belgian waffles" (רמז: מציצה, תחת ומחבט טניס, או מציצה, תחת ומגהץ, תלוי באסכולה) או "Belgian beer", הלא הוא הנוזל הצהבהב.

אין ספק שלמרוח על עצמך שוקולד, בשר ודבש בעירום, לצייר באמצעות השד, לכתוב את הגרסה המינית לפו הדוב, לבסס ספר וגם מופע סאטירי על דמותה של מרתה סטיוארט, להיות פרופסור לאמנות, לכתוב ספרים חכמים ולומר משפטים יפים זה מוערך ומרשים. אבל משהו בשיר הראשוני ההוא, שהחל לגשש, או יותר נכון לבעוט באפלה, גורם לי לחייך, ונותן פייט נשי לכל הראפרים שצועקים "דיק-אס-פוסי" ושגם אותם כיף לשמוע. ולא, זה לא סותר. (עיינה לי)

מי צריך סטנדרטים בחושך?

יש להקות או אמנים שפה ושם מרשים לעצמם להתלכלך עם סינגל פרוע (עיין ערך "Dirty" של כריסטינה אגילרה), כי זה כיף לשחק בבוץ לפעמים. יש גם להקות שמטפחות תדמית מעט מחוספסת, עם בגדים קרועים ומסרים בוטים, החל מבון ג'ובי דרך זרם הגראנג' ועד ל-AC/DC. ואז, אחרי כל אלו, יש את "סטיל פנת'ר".

חברי להקת הגלאם-רוק הפארודית מלוס אנג'לס הציבו לעצמם מטרה - לכתוב את המילים הכי בוטות והכי מטונפות שיכלו להעלות על דעתם, ובשום שיר הם לא עושים את זה טוב יותר מאשר ביצירת המופת של הטעם הרע, "Turn Out The Lights".

Steel Panther - Turn Out The Lights

השיר מתאר כיצד החרמנות מתגברת על ההיגיון, וכל דבר אחר בעצם, ומספר על גבר שעומד להיכנע ליצר ולשכב עם האשה המזוויעה ביותר על פני תבל. אך לפני שהם ניגשים לאקט המכוער במיוחד, יש לו רק בקשה אחת - שהיא תכבה את האור.

השיר מלא בדימויים ומטאפורות הלקוחות מעולם בעלי החיים וכן בשלל אזכורים לאקטים ותנוחות מיניות שונות ומשונות כמו:

I don't care if you're a monkey

With an ass that's red and blue

Cause I'm gonna fuck you doggy-style

The way chihuahuas do

אך ניתן לסכמו בביטוי אחד, די שגור, בשפת הקודש: "כל חור - בחושך שחור". (יוני זאבו)  

התחת שלי מלא, תגיד - מתי אתה יוצא?

אין ולא היתה להקה ישראלית מטונפת יותר מ"בוא לבר". להקת הפאנק הישראלית, המצוידת בטקסטים על סמים, אלכוהול והפרשות גופניות (או אם תרצו, באנגים ואדולן, אניס וקיא), מורכבת מכנופייה ענקית של חברים מתל-אביב, כשהמשתתפים חברים בלהקות מטאל ופאנק אחרות כמו "יוסלס איי.די" ו"בצפר".

בוא לבר - "שב לי על הזין"

לא מזמן הוציאה הלהקה את שני אלבומיה, "בונג רוק" ו"שתיים" להאזנה בחינם ברשת, וזו היתה משימה קשה מאוד למצוא את השיר הכי מטונף. בסופו של

דבר הוא נמצא: קוראים לו "שב לי על הזין", ובדקה וחצי שלו הגיטרות מכסחות וקולו המרושע של הזמר ישי ברגר מפיל לרצפה מרוב צחוק.

הומור נמוך לנצח יחשב לנעלג, אבל אצל "בוא לבר" - ככל שהם יורדים יותר נמוך, הם גם טובים יותר. מוכנים למילים? "אני לא אכחיש, יש שם חשיש, שאריות של טבעול ופירורים של אקמול. אולי זה ריטלין, או וויגן חמין? התחת שלי מלא, תגיד, מתי אתה יוצא אקי? זה לא בקטע גיי, זה בקטע של תעוף מפה". נפגעתם? הזדעזעתם? בעיה שלכם. אל תבואו בטענות ל"בוא לבר", אתם על הזין שלהם במילא. (אור ברנע)

ועכשיו תורכם לקלל אותנו בחזרה, רצוי עם שירים. טנפו, טנפו!