.JPG "צילום: נועם מושקוביץ וגיל יוחנן")
השכול בלב ההסכמה
המבט בעיניים, העלעול באלבומים והביקור בחדריהם הריקים של החללים שדוקרים בלבנו - כל אלה מהווים חלק משליחותנו
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ממלא אותנו מדי שנה באותה תחושה מיוחדת שאין שנייה לה: עצב עמוק המהול בתקווה לעתיד טוב יותר. דור אחר דור אנו נושאים תפילה שלא נדע עוד מלחמה, ודור אחר דור, אנו נאלצים לשוב ולאחוז בחרב כנגד הקמים עלינו.
האבל והשכול מהווים, מטבע הדברים, נושא רגיש ביותר בחברה הישראלית. אובדן של חיי אדם צעירים, שלצערנו מתרחש במהלך השירות הצבאי, יוצר צורך והכרח בשימור זכרם של החללים מרגע נפילתם ועד עולם. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא אינו יום שנועד עבור המשפחות השכולות. אלה אינן זקוקות ליום זה או אחר על מנת לזכור או להזכיר את החסרים במשפחה. האובדן והחוסר הם חלק ממשא שהן נושאות עמן מדי יום, והזמן החולף אינו מקהה את עוצמת הכאב, הוא רק מעצים את הכרת גודלו.
שומרים על מורשת וזיכרון. אל"מ בן שלום ביום שחרורו של גלעד שליט
היום הזה מהווה תזכורת לעם ישראל, לצה"ל ולחברה הישראלית בדבר המחיר הכבד שאנו משלמים בשל הצורך בהחזקת צבא חזק, דרוך ומוכן להגן על המדינה מדי יום, שעה שעה. היום הזה הוא גם תזכורת לכל הטוב והנאצל שבמשמעות חיינו שאותם גילמו הנופלים והנופלות בחייהם ובמותם. המחויבות הגדולה שלהם לעם ולארץ, תחושת האחריות, הנכונות למסור נפשם למען המולדת ובעיקר באהבתם לאלה שכה חסרים כיום את היעדרם.
למרות השינויים החלים בחברה הישראלית בעשורים האחרונים, אני יכול לקבוע בביטחון מלא כי השכול הצבאי עדיין מצוי בלב ההסכמה של החברה בישראל, בין היתר בהיותו ביטוי לתחושת השותפות והרעות. בשולי החברה ניתן עדיין לראות דוגמאות לקצוות בחברה, שלא יעמדו לשמע הצפירה או יביעו הסתייגותם באופן בוטה, אולם רובה המכריע של החברה "מתגייס" ביום הזה, ניצב לצד בני המשפחות השכולות ומשתתף ברגע הזיכרון הקולקטיבי הזה.
המשורר האנגלי תומאס קמפבל כתב: "כשאנו ממשיכים לחיות בלבבות שאנו משאירים מאחורינו, פירוש הדבר שאיננו מתים". ואכן, צה"ל רואה בשמירה על מורשת וזיכרון חלליו זכות וערך עליון. צה"ל פועל לאורו של ערך זה לאורך כל השנים, תוך קיום קשר שוטף והדוק עם בני המשפחות השכולות, ביקור בבתי החללים, פעולות לחינוך והנחלת מורשת הנופלים לדור הצעיר, קיום אירועי זיכרון חיילים יחידתיים וציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בכל הבסיסים הצבאיים, ברשויות המקומיות ובבתי העלמין ברחבי הארץ.
לעיתים נראים טקסי זיכרון כחלק משגרה, אך מפגש עם המשפחות באופן אישי, המבט בעיניים, העלעול באלבומים והביקור בחדריהם הריקים של החללים שדוקרים בלבנו שוב ושוב - כל אלה מהווים חלק ממימוש שליחותנו, כקציני נפגעים, בשירות צה"ל והחברה הישראלית.
פעם אמרה לי אם שכולה: "החיים שלנו משולים לכד. כד חרס, כד החיים. הכד מכיל את כל חיינו, אהבותינו, חלומותינו, זכרונותינו ותקוותינו לעתיד. רגע הבשורה המרה הוא רגע שבירתו של הכד. כד החיים מתנפץ לרסיסים ואיתו מתפזרים חיינו. הימים שלאחר מכן הם הניסיון לאסוף חזרה את השברים, ללקטם ולהדביק אותם לכדי כד חיים חדש. לכאורה כד שלם, אולם סדקיו פגיעים יותר, שבירים יותר, והוא אינו באמת מסוגל להכיל את כל חיינו. יום יום אנחנו שומרים עליו לבל יתפרק. אנחנו חיים, אבל אחרת".
להתמודדות של בני המשפחות השכולות עם הכאב אין סוף. עצם הבחירה בחיים, המשך טיפוח המשפחה, קיום חיי עבודה ויצירה בצד הכאב הגדול, כל אלה הן ההתמודדות האמיתית עם האובדן. בתום כמעט חמש שנים בראש מנהל הנפגעים של צה"ל, אני מודה על הזכות הגדולה שניתנה לי ללוות משפחות רבות המסע הארוך והקשה שלהם להתמודדות עם האבדן. אני מקווה שלא תתווספנה משפחות נוספות ל"משפחת השכול", מאחל החלמה מהירה לפצועים ולחולים, מזור לנפשם של הנושאים את הפציעה והאובדן בגופם ומייחל לשובם הביתה של כל בנינו הנעדרים.
ביום הזיכרון התשע"ב מרכין צבא הגנה לישראל את דגליו באהבה ובכאב, מצדיע לחברים שנפלו, מחבק את המשפחות ומתפלל ש"העושה שלום במרומיו, יעשה שלום עלינו ועל כל בית ישראל".
אלוף-משנה יאיר בן-שלום, ראש מנהל הנפגעים וקציני הערים באגף כוח האדם בצה"ל.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
ביטוי לתחושת הרעות. יאיר בן-שלום
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
