הייצוא גדל פי 15 אלף מאז קום המדינה

היצוא הישראלי גדל פי 15 אלף מאז קום המדינה. כך עולה מנתונים שמפרסם היום (ה') מכון הייצוא הישראלי לרגל יום העצמאות. במונחים ריאליים, גדל הייצוא לנפש פי 173.

• ארגון הסחר העולמי צופה האטה במסחר ב-2012
• חצי מהגז במאגרים גדולים - לייצוא לחו"ל
  

בשנת 1948 הסתכם הייצוא, לפי נתוני מכון הייצוא והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בכ-6 מיליון דולר. בשנת 2011 הוא הסתכם בכ-90 מיליארד דולר - גידול של 1,400,000%.

הנתונים הללו מוטים כלפי מעלה, כיוון שאוכלוסיית המדינה גדלה ביותר מפי 10 ובמקביל, כוח הקנייה של הדולר נשחק מאוד. ואולם, הגידול בייצוא נראה פנומנאלי גם כשמקזזים ממנו את גידול האוכלוסייה והאינפלציה הדולרית. הייצוא לנפש עמד ב-1948 על 7 דולר בלבד, וב-2011 הוא הגיע בכ-11,500 דולר לנפש - פי 1,642.

האינפלציה הדולרית הסתכמה מאז 1948 בכ-852%; מתחשיב עולה כי הייצוא לנפש בניכוי האינפלציה הדולרית גדל בכ-16,300% - פי 173.

איראן היתה אחד מיעדי הייצוא המרכזיים בשנות ה-70

עוד עולה מנתוני מכון הייצוא כי הייצוא ירד, במונחים דולריים, רק בחמש משנות קיום המדינה: ב-1982 (בזמן מלחמת לבנון הראשונה ומשבר האינפלציה), 1988, 1991 (זמן מלחמת המפרץ הראשונה), 2001 (על רקע האינתיפאדה השנייה וקריסת בועת ההייטק האמריקנית), וב-2009 (עקב המשבר הפיננסי הגלובלי).

ממשלת ישראל חתמה על הסכם הסחר החופשי הראשון, ב-12 בינואר 1949, עם ממשלת הונגריה. ההסכם כלל ייבוא של פרים ופרות, חיטה ומכונות וייצוא של צבעים, כימיקלים, חוטים ופרי הדר. כיום יש לישראל הסכמי סחר חופשי עם 39 מדינות, כולל ארה"ב וכל האיחוד האירופי.

בריטניה היתה יעד הייצוא המרכזי של המשק, מתקופת המנדט ועד 1970. ארה"ב, שהיתה יעד הייצוא השני בגודלו בשנות ה-50' וה-60', הפכה ליעד הייצוא המרכזי ב-1970 ונשארה כזאת עד היום, כשכמדינות האיחוד האירופי עוקפות אותה. יעד הייצוא השלישי בגודלו בשנים האחרונות - הראשות הפלסטינית. אירופה היוותה יעד יצוא מרכזי לאורך כל השנים, אף כי את היעדים המרכזיים ב-1948 - דנמרק, הולנד, שווייץ ומדינות סקנדינביה, החליפו איטליה, צרפת וגרמניה. יפן וטורקיה הפכו ליעדים מרכזיים בשנות ה-60', והודו, סין ורוסיה - בשנות ה-90'. מדינה נוספת, שהייתה אחד מ-10 היעדים המרכזיים בשנות ה-70' ונעלמה מהרשימה אחר כך, הייתה איראן.

התוצר לנפש גדל פחות מהייצוא

במהלך 60 השנה האחרונות נרשמה צמיחה גבוהה מאוד לא רק בייצוא אלא ברוב הפעילות הכלכלית במשק. ממחקרים שונים עולה כי התוצר המקומי הגולמי של ישראל עמד ב-1948, במונחי הדולר של ימינו, על כ-3,000 דולר לנפש. מנתוני הלמ"ס עולה כי ב-1960 הוא לכ-5,530 דולר לנפש במונחי ימינו. ב-2011 הוא הגיע, לפי נתוני בנק ישראל, לכ-30 אלף דולר ונפש.

התוצר לנפש גדל, איפה, במונחים ריאליים "רק" ב-500% - יותר מאשר ברוב מדינות העולם, אבל הרבה פחות מהגידול בייצוא. במכון הייצוא טוענים כי הסיבה לכך היא שכל הפעילות במשק נעה סביב הייצוא, כיוון שהשוק המקומי קטן מכדי להניע את עצמו ותלוי לגמרי בכסף הזר המגיע מייצוא של מוצרי טכנולוגיה מתוחכמים. "הייצוא הוא המנוע המרכזי לפיתוחה ולהישגיה של ישראל", אומר יו"ר מכון הייצוא, רמזי גבאי, "הצמיחה תימשך רק אם הייצוא ימשיך לגדול".

מה איפשר את צמיחתם יוצאת הדופן של התעשייה והייצוא? מרבית המחקרים בנושא מייחסים אותם ל"הון האנושי" - הרמה הגבוהה של ההשכלה, הידע, מוסר העבודה והיזמות המאפיינים את האוכלוסייה היהודית באשר היא. "בטווח הארוך, ההון האנושי הוא מנוע הצמיחה הכי חשוב, וההון האנושי של היהודים, כהכללה, הוא מהגבוהים בעולם", אומר הפרופסור נתן זוסמן מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית.

המלחמות הן מנוע צמיחה

מנוע צמיחה מרכזי נוסף היו המלחמות והצורך המתמיד של צה"ל בפיתוחים חדשים של טכנולוגיה צבאית, שאחרי שנמכרו לצה"ל הופנו לייצוא. הייצוא הישראלי נולד במלחמת העולם השנייה, כשהמשק המקומי הפך לאחד ממרכזי האספקה המרכזיים של הצבא הבריטי. הרכש הביטחוני המקומי והזר הצמיח לא רק את אלביט, רפאל, תע"ש ותע"א אלא גם מפעלים כמו ישקר, שצה"ל היה מלקוחותיו הראשונים, ההייטק שצמח מפיתוח טכנולוגיות תקשורת ואבטחת מידע, מפעלי הטקסטיל, שהלקוח הזר הראשון שלהם היה הצבא הבריטי, ואפילו מלטשות היהלומים, שהחלו בייצוא יהלומי חיתוך לצרכים צבאיים.

"קרדיט מרכזי נוסף מגיע לממשלות ישראל לדורותיהן, בעיקר בעבר", טוען גבאי, "התעשייה והייצוא לא היו מגיעים לאן שהגיעו בלי הרכש הצה"לי, ההשקעה בתשתיות, התמיכה של המדען הראשי בחברות סטארט אפ, עידוד השקעות הון, החינוך הטכני וההשכלה הגבוהה. בנוסף, לממשלות בעבר הייתה מדיניות של מתן רוח גבית ליזמות עסקית. כשיזם רצה לבנות, נתנו לו, בלי לשאול הרבה שאלות. אני מודע לכך שיש לכך יתרונות וחסרונות. אבל מה שקורה ב-15 השנים האחרונות הוא ההיפך: צירוף של בירוקרטיה חונקת עם שחיקה בהשקעה בחינוך ובתשתיות, והתוצאות מורגשות בשטח ולא לטובה. כדי שהייצוא ימשיך לצמוח, הוא חייב לחזור לקבל רוח גבית".