ציונות ופטריוטיזם - זו אזרחות אמיתית

בשבועות האחרונים שוב סוערות הרוחות בקרב העוסקים בהוראת מקצוע האזרחות. הסבב הנוכחי החל עם פסילת הספר "יוצאים לדרך אזרחית", שגררה בעקבותיה דיון סוער בוועדת החינוך של הכנסת, מאמרי דעה חריפים ודיון ער מעל בימות שונות. לצערי, יש שמשכו את הדיון לכיוון פגיעה אישית בבעלי תפקידים שונים, אחרים כשלו בהענקת התיוג "פשיסטי" לאלו שהעזו לחלוק על דעתם. ואולם, רוב המעורבים בתחום מנהלים ויכוח אמיתי וחיוני סביב השאלה מהי הדרך הנכונה לחנך לאזרחות במדינה יהודית ודמוקרטית.

המציאות במדינת ישראל מורכבת. החברה הישראלית מתלבטת בשאלת זהותה הדתית, שרויה במתח ביטחוני מתמיד וכוללת בקרבה מיעוטים שחלקם שוללים את עצם קיומה. מציאות זו, יחד עם הלבטים האופייניים לכל דמוקרטיה מערבית בשאלות חברה וכלכלה ובשאלת היחס בין זכויות הפרט לצורכי הכלל, הופכת את המשימה לחנך לאתוס אזרחי משותף לכלל תלמידי ישראל לכמעט חסרת סיכוי. ובכל זאת, זו בדיוק המשימה שלקחו על עצמם מורי האזרחות ומעצבי תוכניות הלימודים בתחום.

ניסיון ראשון להתמודדות עם אתגר מורכב זה, נעשה לפני כעשור וחצי. תוכנית הלימודים שעוצבה במהלך שנות התשעים הביאה עמה חשיבה מרעננת, תפישה פדגוגית חדשנית וניסיון רציני ומשמעותי להתמודדות נוקבת עם האתגרים העומדים בפני החברה הישראלית. אולם, מחבריה העדיפו בדרך כלל להדגיש את התפישה הליברלית המדגישה את יסודות השוויון האזרחי וזכויות הפרט על פני תפישות משמעותיות ולגיטימיות לא פחות, השמות דגש על יהדותה של המדינה, ערכי הציונות וחובות האדם לחברה ולא רק לזכויותיו.

חסרונותיה של תוכנית הלימודים העלו דרישות הולכות וגוברות לשינוי המצב מצד מורים, תלמידים, הורים ואישי ציבור. דרישה זו זכתה סוף סוף בשנים האחרונות לאוזן קשבת יותר בקרב קברניטי מערכת החינוך והביאה לכמה וכמה שינויים מבורכים בתחום. שינויים אלו (שיש להרחיבם ולהעמיקם) מאפשרים מעתה לתלמידי ישראל להתוודע גם לתפישות שמרניות, להבין יותר לעומק את הלגיטימיות לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ולהפנים שהמדינה גם דורשת מילוי חובות ואינה רק מעניקה זכויות. שינויים אלו מבטאים נאמנה, לעניות דעתי, את הלכי הרוח ברובו המוחלט של הציבור ועשויים לסייע בביצור מעמדם של הדמוקרטיה וזכויות האדם החשובים לכולנו.

חשוב להדגיש כי דווקא המצדדים בחיזוק זהותה הדמוקרטית של המדינה צריכים לחשוש מכך שהמסרים המועברים במסגרת לימודי האזרחות יהיו סותרים לחלוטין את התפישות המקובלות בקונצנזוס הישראלי. יש לחשוש מכך שתלמיד שיתחנך על כך שדו"ח גולדסטון השקרי הוא ביטוי נאמן למאבק הלגיטימי לזכויות אדם או שסיפור ה"נכבה" הוא נרטיב שווה באמינותו להצגתה של מלחמת העצמאות כמאבק הרואי וראוי לתקומת ישראל אל מול הקמים עליה לכלותה, עשוי בחושיו הבריאים "לשפוך את התינוק עם המים". הוא עלול לזהות את ערכי הדמוקרטיה עם אמירות בסגנון זה ולהתנער לחלוטין מיחס אוהד לערכי הסובלנות, הפלורליזם וזכויות האדם.

פסילתו של ספר אזרחות שממנו השתמעו מסרים בסגנון הנ"ל וחיזוק הממד הלאומי בלימודי האזרחות חיוניים מאין כמותם לא רק לחיזוק לגיטימי לפטריוטיות ולנתינה לכלל, אלא גם לביצור ערכיה של הדמוקרטיה. דיון ענייני בנושא המתבסס על יושרה, מקצועיות וחף מהתקפות אישיות ומגידופים סטריאוטיפיים עשוי לסייע בחינוך דור צעיר, הנאמן וגאה בארצו ובעמו, מאמין בצדקת הדרך הציונית ובד בבד מבין את החשיבות שבסובלנות לזולת ולמיעוט ובמתן כבוד לאדם באשר הוא.

הכותב הוא מורה לאזרחות וראש התוכנית להכשרת מורים לאזרחות במכללת אורות ישראל