מי באמת סובל ביהודה ושומרון? לקחי המילואים

בשבוע שעבר חזרתי משירות מילואים בן חודש ביהודה ושומרון, השירות הראשון בשטחים מאז שירות החובה. אין ספק שדברים נראים אחרת כשאתה בוגר בכמה שנים טובות. סיטואציות מתבהרות, מסקנות חדשות צצות. תשכחו מכל מה שסיפרו לכם: מחסומים, שליטה, השפלה, אפרטהייד? לא אצלנו. אני פגשתי במציאות אחרת, ואלו הם רשמיי.

כל אדם רשאי להזדעזע ממשהו אחר בהתאם לתפישתו, מוסריותו, ערכיו והשקפת עולמו. יש שרואים פשע מוסרי בסיור צבאי שעוצר פלסטיני לבדיקה ביטחונית ומזדעזים עד עמקי נשמתם. אני בחרתי להזעזע מדברים אחרים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ציונות ופטריוטיזם - זו אזרחות אמיתית / יוסי לונדין

מנפנפים, נמאסתם! / גלעד פדבה

הזדעזעתי להבין שיש ישראלים שמנהלים שגרת חיים בצל איום תמידי על חייהם. הזדעזעתי כשהבנתי שיישוב יהודי חייב להיות מוקף גדר על מנת שיושביו לא יישחטו. לפתע הבנתי עד כמה מזעזעת עצם העובדה שאני שוכב בבוץ במארב ליד יישוב יהודי בערב החג, רק כדי למנוע רצח של יהודים על ידי אוכלוסייה מקומית, וכמובן שערב החג זה ממש אחלה של תאריך עבור ארגוני המחבלים כדי להכניס עוד קצת ליהודים.

גאה לעשות מילואים ביהודה ושומרון. יניב בלומנפלד (צילום: אופיר אבימאיר)

במשך שנים משקרים לנו שנוכחותנו שם מהווה מכשול לשלום, מוצאים כל מיני תירוצים שונים ומשונים לטרור הרצחני. לא מספרים לנו שטבחו ביישוב היהודי בחברון ב-1929, 38 שנים לפני כיבוש יהודה ושומרון, שבין שנת 49' למבצע קדש נרצחו בפעולות טרור "פלסטיניות" יותר מ-300 יהודים, אזרחים. אף אחד לא מספר לנו שאש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) הוקם עוד ב-64', שלוש שנים לפני שיהודה ושומרון נכבשה בפיקודו של הרמטכ"ל יצחק רבין ז"ל. כל שטח שנמסר לפלסטינים עד היום שימש ליצירת תשתיות טרור, והדוגמה האחרונה, פינוי גוש קטיף, ממחישה לנו זאת בצורה החדה והברורה ביותר.

הפלסטינים אינם שואבים את השנאה שלהם לישראל בגלל החייל במחסום. זו דעתי, כמובן. את השנאה הם קולטים משידורי הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית וחמאס, בהם היהודים מושווים לקופים ולחזירים, לבני מוות. את השנאה הם שואבים מההסתה במסגדים, בבתי הספר, מתמונות השהידים שמקשטות כל קיר וכיכר ברחבי הערים ביהודה ושומרון. הם שואבים את המוטיבציה לשנוא מגיבורי התרבות הפלסטינית, מרואן ברגותי, ורב-המרצחים יאסר ערפאת. הם מקבלים השראה ממחבלים שנקראו על שמם כיכרות ואצטדיוני כדורגל, שנים של הסתה ודה-הומניזציה לישראל עושים את שלהם.

לצערי, הבנתי שהמשוואה ברורה ופשוטה: ללא נוכחתנו שם, נהיה עדים לטבח המוני של יהודים בידי ערבים, כך שפרעות תרפ"ט ייראו לנו כמשחק ילדים. אין ספק שחיילי צה"ל עומדים במצבים מורכבים ומסובכים בזמן השירות בשטחים. אני וחבריי, שנקראנו לשרת בשטחים, לא הגענו כדי לראות דם חלילה, להשפיל או לרמוס את כבודם של הפלסטינים. ההיפך הוא הנכון. כולנו חונכנו על ערכי הציונות, הסובלנות והכמיהה לשלום, ללא הבדל בין ימין ושמאל, כי אני יודע שהשמאל האמיתי הוא לא סער סקלי, הוא גם לא האנרכיסטים האלימים שזורקים אבנים בימי שישי על חיילים. השמאל האמיתי בשבילי זה רבין זיכרונו לברכה, זו ציונות, בנייה ורעות. וגם אם לא תמיד מסכימים, עדיין ממשיכים להילחם כתף אל כתף, זה ליד זה.

גם אם נעזוב לרגע בצד את הוויכוח הפוליטי, אני מרגיש גאה לשרת ביהודה ושומרון, גאה שבזכותי ובזכות חבריי למילואים, תושבים חגגו את ליל הסדר בבטחה מבלי שירצחו אותם, גאה שבמחסום מנעתי מסכינאי או חגורת נפץ לעבור לתוך תחומי הקו הירוק, גאה שמנעתי בנוכחותי זריקת סלעים על מכוניות של יהודים. גאה שביצעתי את המשימות הללו ומנעתי רצח ופגיעה בחיי אדם.

יניב בלומנפלד, בן 25 מאזור המרכז, שירת בצנחנים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il