כדאי לארח אולימפיאדה? שלא יעבדו עליכם
הבריטים מקווים לשחזר את ההישג של בייג'ינג 2008, שקיבעה את סין כמעצמה כלכלית בזכות המשחקים. אבל המציאות אחרת, אתונה ואטלנטה יכולות להעיד, כמו גם המחקרים האחרונים. יניב חלילי ב"בלוגדון" פיננסי במיוחד, שלא ישמח את הממלכה
על מפת התיירות המחולקת לתייר המגיע לעיר מינכן מסומנת אטרקציה בולטת שאסור לפספס: ביקור בכפר האולימפי. אותו הכפר, שבו נרצחו י"א הספורטאים הישראלים בעיצומה של אולימפיאדת מינכן 72', משמש היום כאתר תיירות ובעיקר כאוסף של פילים לבנים.
ynet ספורט מציג:
- לונדון 2012
- האתר האוליפי המיוחד והמקיף ביותר לאולימפיאדה הקרובה
מרבית המתקנים בכפר האולימפי במינכן הפכו למוזיאון ואפשר לבקר בהם תמורת כרטיס במחיר סמלי. מתקנים אחרים עומדים בשיממונם, בין השאר מכיוון שהכפר האולימפי של מינכן נמצא מחוץ לעיר, בצדו של כביש מהיר. אפילו מתקני המגורים, ששימשו את הספורטאים, הומרו למגורי סטודנטים שהעירייה המקומית מחלקת למי שעומדים בקריטריונים. לצד כל אלה עומדת האנדרטה לספורטאים הישראלים וכמו שאר המתקנים מסביב, גם היא מספקת עדות לאירוע גדול שהיה ונשכח.
מינכן לא הצליחה לתלות את הציפיות שתלו בה אחרי האולימפיאדה - היא לא הפכה לעיר תיירות בולטת בגרמניה (ברלין, המבורג
וקלן נחשבות ליעדי תיירות נחשקים ממנה) ואף כשלה במשימתה להפוך לנתיב עסקים מרכזי בגרמניה (פרנקפורט, ברלין והמבורג מקדימות אותה).
האולימפיאדה מוגדרת כמגה-אירוע. הציפייה היא כי נחילים של מיליוני בני אדם ינהרו לרחובות העיר המאושרת שזכתה בזכות לארח את המשחקים, מלווים בהתרגשות אדירה ובעיקר בשטרות מזומנים. עם התרחישים הללו קשה להתווכח - שידורי הטלוויזיה מראים איצטדיונים מלאים ורחובות עמוסים בהתרגשות.
אבל השאלה הגדולה היא האם אירוע כמו האולימפיאדה מסוגל לייצר שינוי כלכלי והשפעה אמיתית, גדולה ומורגשת על כלכלת העיר והמדינה המארחות את המשחקים? או האם מדובר במיתוס, הנפוץ בשימוש בעיקר בקרב ראשי מדינות וערים המעוניינים לארח את האולימפיאדה הבאה בתחומם ומשתמשים באפקט הכלכלי כסיבה לאירוח המשחקים?
גם הבריטים מתדיינים בסוגיה בגרון ניחר בימים אלה. הם לא צריכים ללכת רחוק מדי כדי לקבל דוגמאות על האופן בו ממנפים את האולימפיאדה, וגם איך לא עושים את זה נכון. בייג'ינג, שאירחה את האולימפיאדה האחרונה, לא רק השתמשה באירוע הגדול לשם הפגנת שרירים של הכלכלה הסינית,
אלא הצליחה למנף את המשחקים לטובת עסקים. הכשרת התשתיות בעיר והצלחת המשחקים סייעה לקבע בתודעה את סין כמעצמה כלכלית ואת בייג'ינג כבירתה העסקית.
מנגד, אתונה שאירחה את האולימפיאדה בשנת 2004, משמשת דוגמא בפיהם של כל המלעיזים: האירוע הגדול לא הצליח להפוך את יוון למדינה חשובה ולא סייע לשדרוגה של אתונה למעמד של בירה עסקית. בשנה האחרונה, במהלך החלקתה של יוון במדרון החלקלק אל עבר מציאות של פשיטת רגל, רבים בתוך המדינה תלו גם באולימפיאדה את האשמה למצב. לדידם של היוונים, את מיליארדי הדולרים ששפכה הממשלה היוונית על המשחקים, אפשר היה לנצל טוב יותר להשקעה בכלכלה המקומית.
האולימפיאדה היא אירוע הספורט היקר ביותר בעולם וממשלות המדינות המארחות אותו נדרשות להוכיח לא רק את הכדאיות הכלכלית של אירוח האירוע, אלא גם את יעילותו ואת תרומתו לחיי התושבים. בעוד שברור כי האולימפיאדה מיטיבה עם אתלטים, עם חברות תקשורת וכמובן עם נותני החסויות - תושבי העיר המארחת, אלה שמכיסם ממומנת האולימפיאדה, לא תמיד יודעים להחליט האם מדובר בהשקעה נבונה או בבזבוז נוראי של כספי משלם המסים.
הדיון בנושא לא נעלם גם מהנוף הבריטי; הוא היה שם בשנת 2005, כשלונדון התמודדה בעוז נגד ערים אחרות על הזכות לארח את המשחקים והוא נמצא גם היום, כשהכפר האולימפי כבר נשלם והאולימפיאדה היא עובדה מוגמרת.
עוד ב-ynet ספורט:
- מכה גדולה לשיקגו: דריק רוז גמר את העונה
- מכבי ת"א ממש לא מזלזלת ביריבה בגמר האדריאטית
- ראשל"צ כואבת את הירידה לליגה הלאומית
כמעט ולא חולף יום מבלי שהעיתונות המקומית מלאה בדיונים מפרקי משפחות על כדאיות האולימפיאדה, כשהסיבה העיקרית המעוררת את חמתם של חלק מהבריטים היא מה שמתפרש בעיניהם בעיקר כהצגה מרהיבה לעיני כל העולם, אך כתרומה מזערית לחיי התושבים.
הוועד האולימפי המקומי הודף את ההאשמות הללו ובתגובה שולף נתון שנאה מאוד להתהדר בו: 75 אחוזים מההשקעה באולימפיאדה ישובו לציבור הבריטי באמצעות הפיכת המתקנים האולימפיים למתקנים קהילתיים. האיצטדיונים החדשים והנוצצים יהפכו אחרי האולימפיאדה למגרשי ספורט קהילתיים, הכבישים שנסללו ונתיבי הרכבת החדשים יסייעו להורדת העומס בכבישי לונדון.
אפילו מתקני המגורים שישמשו את האתלטים בכפר האולימפי יומרו לדירות, שחלקן יושכרו למעוטי יכולת במסגרת תקציב הסעד של בריטניה. למעשה, ההתחייבות היא שאף מתקן לא ייהרס, אלא ייהפך לפריט מוזיאלי או יישאר לנצח כפיל לבן, זכר ועדות לימים יפים יותר.
לונדון הגדירה ומצאה ייעוד לכל מבנה וכל מתקן אולימפי עוד לפני תחילת המשחקים. באותה נשימה, ראוי להזכיר כי הכפר האולימפי ממלא ייעוד חברתי, שכן הוא נבנה במזרח לונדון, איזור שהיה עד לא מכבר
אחת משכונות הפשע והעוני הגדולות ביותר בעיר. בבחירה להציב את הכפר האולימפי על שלל מתקניו באיזור זה, מתכוונת ממשלת בריטניה להפוך את רובע העוני לאיזור מגורים יוקרתי.
תקציב המשחקים האולימפיים עומד על 9.3 מיליארד ליש"ט, מתוכו 6 מיליארד ליש"ט הושקעו בבניית המתקנים והכשרת תשתיות לקראת המשחקים. בין השאר נחנכו תשעה קווי רכבת חדשים בבירה, נסללו כבישים חדשים וכמובן - נבנו מבנים רבים.
תומכי האולימפיאדה מדקלמים כל העת נתון שקשה להתעלם ממנו: אלמלא האולימפיאדה, הממשלה הבריטית לא הייתה משקיעה תקציבים בסדר גודל דומה או אפילו מתקרבת לתקציב שהושקע בפיתוח לונדון ובהכשרתה לאירוח המשחקים. לונדון הייתה זקוקה לשיפוץ המקיף ולבניית התשתיות החדשות, שיספקו גם כר פורה למשקיעים המעוניינים להגיע לעיר.
עוד בבלוגדון:
בשנים האחרונות מנסים מחקרים רבים לבדוק את ההשפעה של האולימפיאדה על הכלכלה של העיר ושל המדינה המארחות את המשחקים. בדיקת הכדאיות הכלכלית של האולימפיאדה אינה מלאכה קלה: האקדמיה עדיין נחלקת באשר לדרכי הבדיקה של השפעת אירוע הספורט הגדול על הכלכלה המקומית.
האתגר הגדול טמון בקושי לשייך גידול כלכלי בענף מסוים לאולימפיאדה, שהרי משתנים רבים אחרים עשויים להשפיע על כלכלתן של העיר ושל המדינה המארחות את המשחקים האולימפיים. גם גודל העיר ומיקומה של המדינה המארחת תורמות להבדלים בין ההשפעה הכלכלית של האולימפיאדה על ערים מארחות שונות.
רוברט באד ו-ויקטור מתסון, שני חוקרים מובילים בתחום של ספורט עסקי וניהול ספורט, ערכו מחקר שאפתני מאוד לגבי ההשפעה של האולימפיאדה על העיר המארחת. גם הם קבעו כבר בתחילת מחקרם כי קיים הבדל מהותי כשהעיר המארחת היא קטנה ויחסית אלמונית לעומת עיר מארחת שכבר ממוצבת כבירה עולמית, כדוגמת לונדון.
כך, ערכו השניים השוואה בין הערים לוס אנג'לס ואטלנטה, שאירחו את האולימפיאדות בשנים 1984 ו-1996 בהתאמה. בשני המקרים תלו הערים המארחות ציפיות רבות על האנקול האולימפי וחזו כי הן יתרמו להתפתחות הכלכלה המקומית, לתיירות ולתעסוקה. המחקר מצא כי ההשפעה האולימפית על אטלנטה הייתה גדולה יותר, לאור העובדה שאטלנטה, בניגוד ללוס אנג'לס, הייתה צריכה לבנות את כל המתקנים האולימפיים ולהכשיר תשתית חדשה לקראת המשחקים.
כך, פרנסי אטלנטה התהדרו בנתונים מאוד מחמיאים; הם טענו כי האולימפיאדה "ילדה" 70 אלף מקומות עבודה חדשים, תרמה להתאוששות הכלכלית של העיר והבטיחו כי אטלנטה תזכה במדליית זהב על האולימפיאדה ותהפוך לבירת תיירות בארה"ב. המציאות, עם זאת, הייתה בגווני נחושת: 40 אחוזים מהמשרות החדשות "נעלמו" לאחר האולימפיאדה, פשוט כי הן נוצרו במיוחד לקראת המשחקים האולימפיים וכשאלה הסתיימו – הסתיימה העסקתם של עובדים רבים.
במבחן הזמן אטלנטה לא הפכה לבירת תיירות כפי שחזו לה וגם הפוטנציאל העסקי שלה לא מומש עד תום. על אף שאטלנטה חוותה פריחה כלכלית מסוימת במהלך שנות התשעים, החוקרים קבעו כי לא ניתן לייחס את הפריחה במישרין לאולימפיאדה, אלא אולי דווקא ליציאתה של ארה"ב ממיתון בשנת 1991, מהלך שהשפעתו ניכרה ביתר שאת רק משנת 93' ואילך.
גם מחקרים מאוחרים יותר, מהשנים האחרונות, מראים כי ההשפעה הכלכלית של האולימפיאדה היא קטנה יותר מההבטחות שתולים בה, בדומה לאולימפיאדת החורף ולמונדיאל. פעמים רבות, ממשלות עורכות
תחזיות מלהיבות באשר לכדאיות הכלכלית של האולימפיאדה על מנת לתרץ את ההשקעות העצומות ולמזער את המתנגדים לאירוח האולימפיאדה. בלונדון, למשל, כבר עתה אפשר לראות תחזיות שלא התממשו.
הוועד האולימפי ערך תחזית, לפיה אירוח האולימפיאדה יגדיל באופן משמעותי את מספר האזרחים הנוטלים חלק בפעילות גופנית. בפועל, עד כה חלה עלייה מזערית ולא משמעותית. בנוסף, כולם סופרים את כמות התיירים שיציפו את רחובות לונדון בקיץ ויבזבזו בה כסף, אבל אף אחד לא מזכיר את כוונתם של עשרות אלפי תושבי הבירה, לעזוב את העיר בקיץ ולהימלט מהמולת התיירים. אחרי הכל, כמה פעמים אפשר לענות לשאלה: "אקסיוז מי, איך מגיעים לביג בן".
לפנייה לכתב/ת 
