די לשינון: למה חייבים ללמד חשיבה יצירתית בבי"ס?

היא הייתה אחראית על תכנית ההעשרה בארכיאולוגיה. היא ישבה מולי וחיפשה דרכים להפעיל את דור הפייסבוק, עתיר הגירויים על התחום הארכאי (משחק מילים/כפל משמעות/סחתיין עלי) הזה.

אמרתי לה להשתמש במכוניות כנקודת מוצא. שלפתי את זה אקראית. לא הייתה שום כוונת משורר לוגית מאחורי ההנחיה הזו. היא קיבלה הוראה להתרכז אך ורק בהצמדה המוזרה הזו (כלי רכב-ארכיאולוגיה) במשך 120 שניות דוממות. למען הגילוי הנאות, זה לקח ארבע דקות, אבל היא עלתה על רעיון מפעים ומקסים: השיעור הראשון יתבצע בחניון עמוס. התלמידים יתבקשו ללמוד כמה שיותר על זהותו ואופיו של בעל הרכב. השיטה: תצפית מעמיקה, איסוף שרידים, תיעוד גורמים אחרים בסביבה. הקיצר, מפגש מרתק של ארכיאולוגיה ובילוש. שוס.

הרעיון המבריק היה שלה. לא היה לי מושג ירוק שלשם היא תגיע. מאידך, קשה לומר שהייתי מופתע. קוראים לי גיל ואני מאוהב בחשיבה יצירתית. הנה כתב ההגנה שלי.

חשיבה יצירתית: לא סתם מילת באזז

יצירתיות זה טוב. יצירתיות זה מקורי, חדשני ונועז. יצירתיות זה לצאת מהקופסה, זה לשבור תבניות, ללכת במסלול הלא מקובל, יצירתיות זה...

טוב, נגמרו לי הקלישאות. עכשיו נאלץ לדבר לעניין. אחת לכמה זמן נזכרים קברניטי תעשיה וחינוך בארץ הקודש שיצירתיות זה חשוב, והצירוף "חשיבה יצירתית" משתדרג למעמד של מילת באזז. ואז מגיע חודש יוני, או פברואר או כסלו, והעולם חוזר לסורו. סורי, אבל הצורך ההישרדותי בחשיבה מקורית קיים ויוסיף להתקיים כל אימת שבני אנוש ימשיכו להסתובב על הפלנטה תחת נסיבות חיים משתנות. עכשיו ,חובתי החינוכית היא להסביר למה זה טוב והאם בכלל אפשר ללמד את זה, שכן רובנו מסתובבים תחת המיתוס שיצירתיות שייכת לז'אנר המוצרים ש"או שיש לך את זה או שאין לך את זה".

בדיוק כמו היכולת לקרוא טקסט, לשלוט בלוח הכפל או להסתדר עם בני אדם , חשיבה יצירתית היא מיומנות על. מה זו מיומנות על? טוב ששאלתם – "מיומנות על" היא שם קוד ליכולת מנטלית כללית שעוזרת לך בהמון תחומים ולא מוגבלת לאזור יישום ספציפי אחד (להבדיל מהיכולת להכין חביתה כמו שצריך או לספר בדיחות גסות קורעות מצחוק במילואים).

כדאי מאוד שהילדים שלנו ילמדו להשתלט על מיומנות העל המנטלית הזו, היצירתיות, ולא רק כדי שימציאו את האפליקציה הטרנדית הבאה, ידפקו אקזיט ויפרשו לאקפולקו. לא שאזיל דמעה אם התרחיש הזה יתממש, אבל המטרה היותר בסיסית/נעלה/יישומית היא שילמדו לחשוב. האפשרות המדהימה הזו, להפעיל את קופסת המוח ואת מכלול ההרהורים הטבעיים הנודדים בערוצים שיטתיים חדשים, היכולת להגיע לנקודות סיום אחרות שלא העלית בדעתך – כל אלה מהווים הרבה יותר מבונוס אינטלקטואלי חביב או מקור ליתרון תחרותי. מדובר בכלי התמודדות חיוני עם מציאות שנות האלפיים המשתנה.

לומדים בביה"ס שיש רק פתרון אחד נכון

המחשבה האנושית היא סופרמרקט מטורף ורב-גוונים. רובנו עוצרים רק במחלקת מוצרי החלב. גם חבל, וגם תורם לסבל האנושי. חשיבה מקובעת גבתה לאורך ההיסטוריה יותר קורבנות מכל פצצות האטום גם יחד (אינקוויזיציה, ציד מכשפות ונאציזם הן דוגמאות בולטות). קיבעון מתחיל לא בגזענות ולא בהלקאת האחר – הוא מתחיל בהנחת העבודה שיש פיתרון אחד נכון (ומושלם) לכל בעיה אנושית.

רגע לפני הצקצוקים בלשון ומנוד הראש האמפתי, הבה ונזכור שחלק עצום מתכני הלימוד ושיטות הלימוד הבית ספריות מושתתות על הניסיון להגיע לפיתרון אחד נכון ובדרך כלל בדרך אחת עדיפה: משוואות מתמטיות, פיתרון שאלה במבחן בהיסטוריה או תרגיל בהבנת הנקרא באנגלית – והיריעה עוד ארוכה ומשמימה.

מאידך, הרוב המכריע של ההתמודדויות היומיומיות שלנו ושל ילדינו אינן נכללות בקטגוריה הזו! בכל שבריר שניה מחיינו אנחנו נאלצים לייצר משהו חדש – משפט שמתנסח בראשנו במהלך שיחה, מחוות התנהגות, אופן התלבשות לקראת יום חדש או סתם דרך מעניינת להעביר עוד אחר צהריים. מסר חינוכי מסכם: נרצה או לא נרצה, אנו עסוקים בפעולה יצירתית במהלך רוב שעות העירנות שלנו. מסר חינוכי מסכם מספר שתיים: "חשיבה יצירתית" אינה מוגדרת כמקסם מבריק השמור רק לממציאים ואמנים יוצרים, אלא היא מתייחסת לכל מצב של שימוש חדש בחומרי מציאות מוכרים.

האם אנחנו מבצעים את השימוש המיטבי בסוג החשיבה הזה? שאלה די דבילית ומיותרת שהתשובה הסתמית עליה היא "כנראה שלא". השאלה הרלבנטית יותר לענייננו ולעתיד ילדינו (נדמה לי שזו פעם ראשונה בחמש שנים שהשתמשתי בקלישאה הזו) היא "האם ניתן ללמד באופן שיטתי ומובנה יצורי אנוש גדולים וקטנים לחשוב באופן יצירתי יותר והאם זה כדאי?".

חוקרים גדולים וחכמים ממני (טורנס, דה בונו, מרטינדייל וסוף לניימ-דרופינג) חקרו , בדקו וענו לשתי השאלות הללו ב"כן" גורף. יצירתיות אינה קסם, אינה זבנג וגמרנו, אלא שריר מנטלי שיכול להשתפר עם הזמן. בטורים הבאים נסביר איך עושים את זה, וחשוב מכך – איך עושים את זה במערכת החינוך.

לצורך הגברת התיאבון, ולחובבי הפרקטיות, הנה כמה טיפים חשובים להתקפה יצירתית של נושא:

ראשית, תתחילו בלנסח לעצמכם את כל מה שאתם מקבלים כמובן מאליו אודות הנושא (למשל, בתחום החינוכי – המורה בדרך כלל יודע על הנושא יותר מהתלמידים, שיעורי מתמטיקה כוללים מספרים, לא ממשיכים ללמוד בעת ההפסקה).

שנית, הפכו על פיו כל משפט מובן מאליו, אפילו אם נוצרת פרובוקציה בלתי הגיונית בעליל (לדוגמה – כל התלמידים בשיעור יודעים יותר מהמורה על הנושא).

שלישית וסופית – חשבו על רעיון שימושי הנובע מהפרובוקציה (למשל, תלמיד ירצה בקצרה על הזמר/להקה האהובים עליו, תלמידים יכינו כתב חידה למורה על נושא רלבנטי והפיתרון יהיה כיתתי, תלמידים יחפשו באינטרנט מידע על היבטים מעניינים של הנושא הנלמד שלא נחקרו בכיתה).