יש סיכוי להבריא את הפוליטיקה

בקיץ האחרון חוללנו כולנו את המחאה החברתית העוצמתית ביותר שידעה ישראל מימיה. המחאה פרצה לאחר שהרוב הישראלי הבין שלמרות שעשה את "המסלול הנכון" - התגייס לשירות צבאי או אזרחי, רכש השכלה ויצא לעבוד - ממשלות ישראל פשוט לא סופרות אותו ומכבידות עליו את העול הצבאי והכלכלי. בה בעת, העדיפו לתת לקבוצות לחץ. רבבות ישראלים גדשו את הרחובות ואמרו את מה שהיה להם לומר על הערכים, סדרי העדיפויות וקבלת ההחלטות המשובשים של המנהיגים ועל השירותים הממשלתיים הדלים המפקירים את האזרחים.

תחושת ההחמצה העולה מהתמודדותה של הממשלה עם הבעיות שהציפה המחאה מדגישה את משבר המנהיגות שאליו נקלעה ישראל. רבבות היוצאים לרחובות מעניקים הזדמנות נדירה לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות הנכונים במדינה ונותנים אשראי עצום לדרג הפוליטי להכניס תיקונים נדרשים. במקום זאת, מינה ראש הממשלה ועדה מקוצצת כנפיים שאף את מסקנותיה קיצץ מטעמי הישרדות פוליטית. יש לברר מדוע לא מומשה ההזדמנות, ולחקור את ההנחה שגם בממשלה אחרת התוצאה הייתה דומה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

דיסקין שגה, וכך גם השרים "הטוקבקיסטים" / צחי הנגבי

צדק עכשיו לגבעת האולפנה / שלמה אנגל

דוגמה טובה לכך ניתן לראות בהמלצה המרכזית של ועדת טרכטנברג, הקובעת כי דיור בר-השגה יינתן למשפחות עובדות. אולם ראש הממשלה העדיף להעניק את "דגל המחאה" למשפחות מרובות ילדים. מדוע? ראש הממשלה פשוט לא רצה להרגיז את "השותפים הטבעיים", והעדיף שוב את השיקולים הפוליטיים הצרים על פני ההכרעות האסטרטגיות המתבקשות לעתיד המדינה. בחירתו נובעת מהשיטה הפוליטית הנוכחית, המאפשרת ואף מעודדת סחטנות פוליטית בוטה וגלויה.

המחאה החברתית הציפה בעיות דחופות מתחומים שונים: יוקר המחיה, משבר הדיור, הזנחת מערכות הבריאות, החינוך והרווחה ועוד. אולם כל אלה אינם אלא פֵּרות הבאושים של שיטת ממשל כושלת שאינה מסוגלת לתת מענה לצורכי האזרחים ומעוותת את חלוקת המשאבים במשק. על-פי רוב, הממשלות מספקות פתרונות נקודתיים, המונעים מתוך אג'נדות שונות, שרק חושפים את חוסר המשילות ומבליטים את אוזלת ידן של הממשלות. הוסיפו לכך את העובדה שבשני עשורים כיהנו בישראל לא פחות מ-19 שרי פנים, 15 שרי בריאות, 13 שרי רווחה ו-12 שרי תחבורה. האם ניתן באמת לקדם פרויקטים עצומים בתחבורה, בחינוך או ברווחה כשהדמות הבכירה בכל משרד מתחלפת בכל שנה וחצי בממוצע?

להחליף את השיטה

הפתרון האמיתי חייב לבוא משינוי יסודי ועמוק בשיטה הפוליטית. לכן, החלטתי להצטרף לתנועת "יש סיכוי", תנועה א-מפלגתית הפועלת לשינוי שיטת הבחירות והממשל בישראל במטרה לכונן ממשל יציב ונאמן לרצון הבוחר. שינוי השיטה אינו פתרון קסמים טכני ויש לתת את הדעת גם למרכיב האנושי והאידיאולוגי: הערכים והאג'נדות המנחים את המפלגות ואת הח"כים. חשוב להבין כי ללא שיטה פוליטית ראויה, ימשיכו אנשים ראויים להימנע מכניסה לפוליטיקה, בידעם כי קלושים הסיכויים שיצליחו לממש את ערכיהם וכישוריהם במערכת המעודדת הישרדות פוליטית באופן כמעט בלעדי.

בחודשים הקרובים בכוונתנו לייצר קריאה ציבורית רחבה שתדרוש מהמפלגות להתחייב כלפי אזרחי ישראל לשינוי שיטת הבחירות והממשל טרם הבחירות הבאות ועל פי העקרונות הבאים: העלאת אחוז החסימה, שילוב בין בחירות יחסיות ואזוריות, בחירת ראש המפלגה הגדולה ביותר לראשות הממשלה לארבע שנים מלאות, והדחתו ברוב מיוחד. כמו כן נדרוש למנות את שרי הממשלה לפי קריטריונים מקצועיים ולאסור מינוי שרים מקרב ח"כים וכן להגביל את מספר השרים המכהנים.

רק כך תובטח תשתית שלטונית ראויה המסוגלת להתמודד עם האתגרים החשובים העומדים בפני מדינת ישראל. רק כך יפעלו הממשלות הנבחרות לטובת האזרחים תוך קידום חשיבה אסטרטגית וארוכת טווח על פני הישרדות פוליטית. אני קורא לכם לעזור לנו להבריא את מערכת השלטון הישראלית.

איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל וחבר בעמותת "יש סיכוי" לשינוי שיטת הממשל.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il