אישונים בצורת לב: איך מרגישים כשמאוהבים?
כל פעם מחדש אני נפעמת מהכוח שיש לה, לאהבה של תחילת הדרך. זו ששייכת לאלה שמתמסרים, שלא מפחדים, שנשאבים למערבולת הקסומה הזו, לטלטול הנפש ולעוררות הרגש שהופך את המוכר והידוע למסעיר ובלתי צפוי
עוד בנושא:
איך קורה הפלא הזה של התאהבות הדדית?
זוגיות: האם אפשר לאהוב מבלי להתאהב?
הכול מתימטיקה: הנוסחה למציאת אהבה
אי אפשר להסביר באמת איך זה מרגיש להיות מאוהב. זה קצת כמו חלומות ששינו מימד ועברו לזמן ערות, בעוד הם מותירים מאחור שינה מיותמת, כמעט מיותרת. ככה זה. כשכל מילה מרגשת וכל תנועה מצמררת, ואתה משתקף מעיניה של אהובה כמו האיש הזה, שתמיד רצית להיות, וזה קורה פתאום, בלי שום הכנה.
כשהבטן מתהפכת
תמיד כשהקיבה ריקה ובבת אחת מאבדים החיים שמחוץ את הטעם, ופעולות שגרתיות הופכות לזמן של בטן מתהפכת, ממתינה לדבר האמיתי, כי רק שניכם חשובים ואף אדם, גם לא הקרוב ביותר, לא יכול לחדור את מעטפת האינטימיות העדינה שלכם.
כל פעם מחדש אני נפעמת מהכוח שיש לה, לאהבה של תחילת הדרך. זו ששייכת לאלה שמתמסרים, שלא מפחדים, שנשאבים למערבולת הקסומה הזו, לטלטול הנפש ולעוררות הרגש שהופך את המוכר והידוע למסעיר ובלתי צפוי.
דן הגיע אלי, כמה מפתיע, מאוהב. האמת שכבר משיחת הטלפון חשדתי במשהו שונה, יכולתי לזהות איזה מנעד קול שכבר הרבה זמן לא שמעתי, כאילו הוא מחזיק בסוד שאני ושאר בני התמותה פשוט לא יכולים או צריכים להבין. הוא ביקש שאכתוב מכתב לליאור, איתה הוא חותם בעוד שבועיים שנה של זוגיות.
אני אוהבת לכתוב מכתבים תמימים כאלה. "שנה ראשונה", חשבתי כמעט בקנאה, איזה כיף להם. "אני יודע שאת כותבת המון מכתבי אהבה לאנשים, אבל אני מבקש שהפעם תשקיעי במיוחד", הוא אמר לי ברצינות מוחלטת. "אני רוצה לכתוב לה מכתב קצר אבל מרגש כי מגיע לה לקבל את האמת מזוקקת. היא כבר יודעת כמה אני אוהב, אבל עכשיו היא צריכה את זה כתוב מדויק כדי שיישאר לה תמיד למזכרת".
הוא התחיל לדבר עליה כמו ילד, האריך בתיאורים כל כך רומנטיים שגרמו לי להתכווץ באי נוחות בכסא, וכמעט להתפתות למשפטים ציניים של אחת נבוכה שכבר הספיקה לשכוח, והוא, הוא אפילו לא שם לב, דיבר בלי לנשום בעוד אישוניו השחורים גדלים ומתרחבים עד שיכולתי להישבע שהם מקבלים צורה של לב, ואולי זה פשוט הניצוץ הזה שיש לאנשים הנגועים באהבה.
כמו גל סוער התנפצת ובלעת את כולי
והנה הצצה למכתב של גבר סופר מאוהב: "היום אנחנו חוגגים שנה של חיים משותפים, שנה במהלכה בוקר-בוקר אני מתעורר אליך, בתוכך, עטוף רגליים ופה, מאוהב. רוצה לומר לך מילים של אמת ובכלל להודות לך, או אולי לאמא שלך על שהעניקה חיים למי שלימים הפכה אותי לאדם השלם והכי מאושר שאפשר.
"את הגעת ואיתך עולם חדש שלא הכרתי, עשוי מחוויות, ממילים ומחשבות שלא ידעתי, כמו גל סוער התנפצת ובלעת את כולי לתוכך, והנה כבר שנה אני שוחה, ויחד אנו חולמים ויחד מגשימים משאלות, ואני רוצה להספיק איתך הכל, לדעת על כל השנים בהן לא היית לי, מוכרח להכיר את כולך. ובכל יום מחדש נגלה עוד פלא, עוד חיוך ועוד מבט שמכווצים את הלב וגורמים לי להסתובב מהופנט ורק לספור את הדקות עד לרגע בו אשוב אליך ואיעלם שוב בתוכך.
"וכשאני מביט בך, עולה ומשתקף מדמותך, העתיד שלי, בוהה בתנועותיך ויודע שאיתך אני מוכן. אני רוצה לברוא את הבית שאף פעם לא ממש הבנתי כמה הוא חשוב, חולם על ילדים שלא חשבתי שארצה, מאושר בבלעדיות המוחלטת שלא דמיינתי שאחווה. איתך אני רוצה חיים של צחוק ושל בכי, דרך של אהבה. אני מבטיח להיות לך מעכשיו ועד בכלל ומקווה שאף פעם לא ימאס לך, ואף פעם לא יגמר לך, כי את לי אור, את אשתי ליאור".
האם היה זה רק חלום?
שלוש שנים וזהו, כך טוענים עשרות מחקרים משביתי שמחות. שלוש שנים ופוף, הסם הממכר והיקר הזה מתנדף ונספג אל תוך הזיכרון. אבל בעצם, מה חשובים המינונים או הזמנים, כאן חשובה רק האיכות, שהרי רגעי העונג והפלא האלה נחקקים ונצרבים כל כך עמוק בתודעה, עד שלעולם כבר ילוו כל מחשבה וכל קמט והם שווים את הכל.
ואולי בעוד איזה זמן דן יתפכח, חושיו יתחדדו (או שמא יתקהו) ומה שהיום נראה לו כמו אגדה צבעונית של נסיכות ופיות ייהפך לבדיה עגומה או מגוחכת. אולי ואולי לא. ובאשר אלי, אני סיימתי את המכתב קצת מקנאה והרבה מתגעגעת.
לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
שחר הדר כותבת מכתבי אהבה לפרנסתה, ובעלת "טקסטורה -מילים של אהבה". הסיפור עצמו מבוסס על מקרה אמיתי
לפנייה לכתב/ת 
