אני יודע מי גנב לי את האוטו מול המשטרה
רוב הסיכויים, לפחות סטטיסטית, שערבי גנב את מכוניתי מול המטה הארצי בירושלים. והוא צוחק עלינו עכשיו. ריבונות אמיתית חייבת לכלול גם ביטחון מפשיעה לאומנית פנימית
אני לא יודע מי גנב לי את האוטו, אבל סטטיסטית, אם לשפוט מנתוני משטרת ישראל, רוב הסיכויים שהיה זה ערבי. החניתי את הרכב שלי בחניון מול המטה הארצי של המשטרה בירושלים וליד גבעת התחמושת.
גם אם הסטטיסטיקה לא תקפה כאן, והיה זה בכלל יהודי, הנחת היסוד עדיין סבירה מאוד: חלק ניכר מהעבריינים בארץ הם ערבים, שעוברים כל גבול בהתעלמותם מחוקי המדינה, ועושים זאת מתחת לאף של המשטרה ובזלזול לא ייאמן. עד לאחרונה לא התעסקתי בזה וחייתי את חיי כרגיל, ככל אזרח תורם למדינה אחר. עד שבא נהג מערבל בטון ערבי והרג את אבי ז"ל כשחצה באור אדום.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
דין אחד לגבעת האולפנה ולאוניברסיטת תל-אביב / חיים משגב
יש סיכוי להבריא את הפוליטיקה / איציק שמולי
גם אם עכשיו אתם קוראים את הטור הזה, וחושבים פחות או יותר בצורה דומה, הבעיה הזאת לא תיראה לכם אקוטית עד שלא תיפגעו ממנה בעצמכם. גם אם אתם לא מסכימים, אי אפשר להתווכח עם סטטיסטיקה. לפי נתוני המשטרה, ערבים מהווים כ-41% מהחשודים במקרי הרצח, 41% ממקרי ההצתה, ו-43% מתיקי השוד בנסיבות מחמירות. מדיון שהתקיים בכנסת בנוגע לאלימות במגזר הערבי בדצמבר עולים נתונים גבוהים יותר: 80% ממקרי הירי ו-52% ממקרי השוד. נזכיר שהם חמישית מן האוכלוסייה.
זו בעיה ארצית, אך נדמה לי שבירושלים, שאליה עברתי לפני כחודשיים, היא חמורה אפילו יותר. וגם אם חמורה באותה מידה, העיר לכל הפחות מאפשרת עדות אישית לבעיה. איך היית מרגיש אם מתחת לבית שלך היו מנסים להרוג מישהו עם גרזן? זה קרה לחבר לעבודה לא מזמן. איך היית מרגישה אם בתחנת האוטובוס הקבועה שלך היה מקרה דקירה שנגמר לגמרי בנס? זה קרה לי. מה אם היו זורקים עליכם בקבוקי תבערה ליד האוניברסיטה או מיידים עליכם אבנים בדרך לחתונה? הכול מהחודש האחרון.
גרתי בחיפה, גם בכפר סבא, ואני נוהג לפקוד מדי פעם את תל-אביב. מעולם לא נתקלתי בתחושת פחד ברחוב. לפני כמה ימים הלכתי ב-22:30 הביתה ממרכז ירושלים לדירתי. הליכה של חצי שעה. יש לי ניסיון מסוים בהליכה בסמטאות מסוכנות מהשירות הצבאי, ולמרות זאת, פשוט מפחיד ללכת בעיר. מדובר במצב שאנשים לא מודעים לו מחוץ לירושלים. הירושלמים הוותיקים, כנראה, התרגלו.
לא ממהרים לטפל בבעיה
לזכות התושבים הערבים ייאמר: פריקת העול היא לא תמיד בלי סיבה. לפי מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2010, הם עושים זאת בגלל חוסר הזדהות עם המדינה. תחושת ניכור כלפי המוסדות הרשמיים גורמת להם לפשיעה ולאלימות. איך שלא תהפכו את זה, זה לא מצדיק התנהגות אלימה. ואם אפשר, בנימה אישית, אני מבקש מכל אזרח ערבי שקורא את הטקסט הזה וחושב שנעשה לו עוול ושלא כל הערבים ככה (והוא צודק), שיצטרף למחאה נגד הפשיעה במגזר. מי שמרגיש מקופח ופגוע כנראה אינו עבריין. אין זו רק בעיה של יהודים-ערבים, זו בעיה חברתית של כל ישראל.אי אפשר להתעלם מהנתונים המצביעים על כך שהפשיעה במגזר היא בעיה משמעותית, על הפתרונות אפשר להתווכח. צריך לשפר את החינוך במגזר הערבי, צריך לשפר את האכיפה, אבל לפני כן: הצעד הראשון בפתרון של כל בעיה הוא להצביע עליה. קודם להגדיר את זה כבעיה בראש סדר העדיפויות. ברגע שמגיע קצין משטרה לדיון בכנסת, ומספר על שלושה צוותים שהוקמו לפתרון בעיות הפשיעה במגזר הערבי (שלושה? אתה רציני?), ברגע שראש הממשלה אומר בדיון מפברואר השנה שמדובר בבעיה קשה אך באותה הנשימה מנמק את חוסר התקצוב בבעיה בסעיפי תקציב, זה אומר שלא עושים מספיק.
לא יודע, חינכו אותי בצורה מסוימת. חינכו אותי שאם אתה שומר חוק והגון, זה יהיה היחס שתקבל בחזרה. בינתיים, אני הגון ורק סופג וסופג. בתאונה של אבא מדברים על להאשים, אם בכלל, במוות ברשלנות, עבירה שתיתן במקרה הטוב כמה חודשי מאסר לנהג ששינה את חיינו. אני גם לא יכול להחנות את הרכב שאבא קנה לי (וכאמור, נגנב) בבטחה מול משטרת ישראל ולהרגיש בטוח. מי שגנב מול המטה הארצי של המשטרה, צוחק עלינו.
ריבונות אמיתית חייבת לכלול גם ביטחון מפשיעה לאומנית פנימית. אבא, אם היה קורה לי משהו, כמו אריה היה מתייצב. אין לי שום כוונה לא לעשות זאת עבורו, קודם כול בשביל הצדק שלו - ואחר כך גם בשביל הצדק של האזרחים שומרי החוק.
יאיר נתיב סיים את לימודיו במשפטים ובמדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. הוא כתב את המדור "שווה בשווה" בערוץ המעורבות של ynet.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
