כמו ציפור את חופשייה
החיידק הפוליטי של לבני לא מת. היא מציגה שאיפה לפוליטיקה בלי פוליטיקה, ולתמימות הזו יש מקום. השאלה היא אם יאיר לפיד ירצה ליפול על ברכיו ולהתנצל
"נתראה מתישהו, איפשהו", אמרה ציפי לבני לתומכיה בלילה שבו הפסידה לשאול מופז את כס יושב הראש. כבר באותם רגעים, ידעה לבני שעם קדימה זה נגמר, שהפרק הזה בחייה תם. השבועות הלא רבים שעברו מאז הפריימריז לא שינו אצלה דבר.
היא נותרה איתנה בדעתה לפרוש, לעזוב את המפלגה שהקים אריאל שרון. מאות השיחות שהיא ניהלה עם פעילים, תומכים, חברים וסתם אזרחים, לא הזיזו אותה מן ההבנה כי היא צריכה ללכת הלאה. המחשבה לשבת לצדו של שאול מופז, אשר לו היא בזה מעומק לבה – החריבו כל חשק, אם היה כזה, להישאר אחרי התבוסה. גם מופז, מצדו, לא ממש חפץ בה. אם היה מעוניין, הוא היה צריך להציע לה את הכוכבים והירח כדי שתסכים להיות מספר 2 שלו.
היום, אחרי הפרישה מן הכנסת, ציפי לבני היא אשה העומדת בצומת מרכזי בקריירה שלה. היא תוכל לעשות עם עתידה ככל העולה על רוחה. ציפור חופשייה. ההערכות לגבי המשך דרכה רבות: אולי מפלגה חדשה, אולי חיבור למפלגה קיימת, אולי פסק זמן. הכול יכול לקרות, ותוך זמן לא רב, יש להניח, יידע הציבור אם לבני תתמודד בבחירות הקרובות, או תעדיף לקחת צעד אחורה ולשוב בעוד שנתיים שלוש.
בכל מקרה, מן הדברים שהשמיעה לפני זמן קצר בכנסת, ברור לגמרי כי החיידק הפוליטי של לבני לא מת. הוא עדיין שם, חי ובועט, ולבני מחפשת את הדרך החדשה שלה. לפי שעה, עדיין לא ברור מה היא תהיה, ולאן היא תוביל. רוב חבריה מן התחום הפוליטי הציעו לה להישאר בקדימה, ולהמתין בסבלנות להתפתחויות. עמרי שרון, צחי הנגבי, חיים רמון, רוני בר און – כולם אמרו לה להתאזר בסבלנות. אך לבני סירבה, אמרה שהיא לא יכולה לבזבז את הקרדיט הציבורי שנותר לה בישיבה על כיסא.
הדרך שבה הציגה לבני את עקרונותיה בנאום הפרישה, מאותתת כי אף שהפרק בקדימה תם ונשלם, את העקרונות האלה היא דווקא תמשיך לשווק. "במשך כל חיי הציבוריים פעלתי למען אותם עקרונות", אמרה לעיתונאים. "אני לא מצטערת שסירבתי להיכנע לסחטנות פוליטית, שסירבתי לספסר בכספי הציבור. אני לא מצטערת שלא הסכמתי למכור את המדינה לחרדים כדי להקים ממשלה ואני לא מצטערת שלא הסכמתי להיות שותפה לקואליציה הנוכחית".
הנה לכם המצע של ציפי לבני מודל 2012: פוליטיקה בלי פוליטיקה. מרק דגים בלי דגים. נכון, היא הפסידה את ראשות קדימה בדיוק בגלל העקרונות האלה, אבל היא לא מתכוונת לוותר עליהם. בציבור הישראלי יש לא מעט אנשים שמתחברים לנרטיב הזה, של פוליטיקה נקייה, פוליטיקה שלא נכנעת לדילים ולקומבינות. מן ההיבט הזה, לבני יכולה להיחשב, אולי, לתמימה. אבל ל"תמימות" הזו יש מקום בפוליטיקה הישראלית, השוחה בתוך ביצה של אינטרסים סקטוריאליים צרים.
יש מי שמעלה את שמם של יאיר לפיד ושל מפלגת "יש עתיד" כאופציה לבית חדש עבור לבני. בינתיים, לפיד עשה כבר טעות אחת עם לבני, והתייחס אליה בזלזול ובבוטות באחד הפוסטים שלו
בפייסבוק. כיום, אם יירד על ברכיו ויתנצל, הוא יוכל להסביר כי כששפך רפש על קדימה, לא התכוון אליה, אלא לחבורת שנלר-שמאלוב. לפיד, אגב, עוד עלול למצוא את עצמו נזקק ללבני כמו אוויר לנשימה. יש עוד לא מעט זמן עד הבחירות, זמן שבו הוא עלול להישחק. אם מספר המנדטים שמנבאים לו הסקרים יילך ויקטן, הבאתה של לבני לרשימה עשויה להפיח בה רוח חיים. על פי סקר "ידיעות אחרונות", חיבור בין לפיד ללבני עשוי להקפיץ את המפלגה בראשותם למרכז הבמה הפוליטית. אלא שכדי שזה יקרה, מישהו יצטרך לוותר על האגו.
לפנייה לכתב/ת 
