דוקאביב: המחאה תחזור בקיץ, הסרטים באביב
פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי דוקאביב נסחף השנה אחר רוח המהפכה שפשטה במצרים, סוריה, ואף ישראל. סרטים מהארץ ומחו"ל מנסים להביא את תחושות ההתעוררות מהרחובות למסך. זאת ועוד בהמלצות של שמוליק דובדבני לקראת הפסטיבל
הבולט בהם הוא "התעוררות", פרויקט שייזמו וערכו הבמאים אסף סודרי וטלי שמש, ובמסגרתו יצאו כמה במאי תעודה מובילים – בהם ברק היימן, רן טל, גל גבאי ותאופיק אבו ואיל – כדי להציג את נקודת מבטם על אירועי ואנשי "מחאת האוהלים". התוצאה (שכבר שודרה בעבר בערוץ יס דוקו) מורכבת מסדרה של סרטים קצרים בני כשבע דקות כל אחד, המספקים פריזמה רחבה של החברה הישראלית ברגע ההיסטורי ההוא.
"חיפה כימיקלים צפון" - מתוך פרויקט "התעוררות"
סרט נוסף הוא "עדה למהפכה" של מאי איסקנדר האמריקאית, שבו היא עוקבת אחר עיתונאית מצרית צעירה המסקרת את המהפכה בארצה. סרט זה מצטרף אל "בחזרה לכיכר" של פטר לום הקנדי, שמביא חמישה סיפורים אנושיים היישר מכיכר תחריר, בהם נער המפגין למען שחרור אחיו הבלוגר שנעצר על ידי השלטונות, ואישה צעירה שנעצרה ביחד עם בעלה וחווה איומים והשפלות כדי שתעיד נגדו.
הדיכוי האכזר של משטר אסד את ההתקוממות העממית בסוריה עומד במרכז "האור בעיניה", סירטן של ג'וליה מלצר ולורה ניקס, שהגיבורה שלו היא פמיניסטית מוסלמית המייסדת בית ספר מתקדם בדמשק. מעברו האחר של המזרח התיכון מביא "מהפכן בעל כורחו", סרטו של הדוקומנטריסט האירי, שון מקאליסטר ("ליברצ'ה מבגדד"), את סיפור ההפגנות ההמוניות שהובילו להדחתו של השליט עלי עבדאללה סלאח, מבעד לעיניו הספקניות של מדריך טיולים מקומי.
"האור בעיניה". יש פעילות חברתיות בסוריה
האי הזעיר בנישאנטה שלחופי בנגלדש הוא, קרוב לוודאי, בית הזונות הגדול ביותר בעולם. מאה מטרים אורכו ו-10 מטרים רוחבו, הוא מאכלס כ-65 נשים המתפרנסות ממתן שירותי מין. אלא שעל תושבי האי ולקוחותיו מאיימת סכנה קיומית של ממש – העלייה במפלס המים עתידה להביא, תוך זמן לא רב, לשקיעתו.
"רוח רעה", סרטו של ג'ובאני ג'ומי, מגולל את סיפוריהן של כמה מהנשים באי וחיי היומיום שלהן, מבלי לחטוא בהתנשאות מביכה וסנסציוניות זולה. ישנה מי שהגיעה למקום מסיבות של מצוקה כספית, אחרת – מהטעם הפשוט של החיפוש אחר חום ואהבה. ילדיהן סופגים השפלות ואלימות בבית הספר משום שהם מתגוררים ב"אי הזונות", וגם זכויות סוציאליות אינן דבר מובן מאליו. אחת הגיבורות כאן אף יוצאת לייצג את חברותיה במאבק הבסיסי הזה.
הטריילר של "רוח רעה"
אין כאן עשייה דוקומנטרית החורגת מהשגרה – להבדיל, נניח, מ-"Born into Brothels" זוכה האוסקר מ-2004, על ילדי רובע האורות האדומים בקולקטה – אך הדיוקן הפיזי והחברתי שהסרט משרטט מעניין דיו כדי לעקוב אחריו עד תומו.
זוגיות מופלאה עם עיוותים
"כוכב השבלול" של סאונג-יון יי הקוריאני, שזכה בפרס הגדול בפסטיבל IDFA האחרון, עוקב אחר חיי השגרה של צעיר חרש-עיוור החווה את העולם אך ורק דרך מגע ומתקשר עם סובביו באמצעות תיפוף על האצבעות. הוא נשוי לאישה מקסימה שעיוות בחוט השדרה הותיר אותה נמוכת קומה, והעובדה הזאת הופכת את הזוגיות המופלאה שלהם לסוג של עבודת צוות יומיומית (סצינה נפלאה אחת מתארת את שיתוף הפעולה המדהים ביניהם בפעולה הפשוטה של החלפת נורה).
הטריילר של "כוכב השבלול"
למרבה המזל, לא מדובר בעוד יצירה דידקטית שעניינה מותר רוח האדם על מוגבלויות הגוף, אלא בסרט מאופק, כמעט אפילו מרוחק, שמתבונן בזוג מבלי לגלוש לאמפטיה נדושה או צקצוקי לשון מעצבנים. עובדה, אפילו סצינה בעלת מקדם קיטש גבוה כמו זו שבה הגיבור מחבק בחום עץ, מצליחה לעבור פה בשלום.
הסרט מתאר, בין היתר, את החזרות למחזה שכתב ומביים הגיבור, ובמהלכן הוא מצליח להדריך את שחקניו ממש כאילו היה רואה ושומע לכל דבר ועניין. רצף של דימויים פיוטיים, חלקם מובא כשורות ליריות שחיבר האיש יוצא הדופן הזה, משלים את היצירה לכדי חוויה קולנועית-תיעודית של ממש.
התחרות הישראלית: מהאישי לציבורי
כמדי שנה, גם הפעם תעמוד במרכז העניינים התחרות הישראלית, ובמסגרת זו בולטים סרטים תיעודיים שיוצריהם יוצאים למסע אישי כואב. "ימי הזהר" של זהר וגנר עוקב אחר קלטות וידאו מן העבר בעלות תוכן מטלטל; "כביסה מלוכלכת" של יעל שרר עוסק בתביעה תקדימית של הבמאית נגד אביה שניצל אותה מינית; ואילו ב"הנכה המאושר והבודהיסט המיוסר" שב הבמאי, נועם פנחס, אל הקיבוץ בו גדל על מנת לשקם את חבר ילדותו שהפך לנכה מר נפש.
יעל שרר על "כביסה מלוכלכת"
גם מקומו המסורתי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו נפקד. "גברים בלתי נראים" של יריב מוזר מספק מעקב מדוקדק אחר הומוסקסואלים פלסטיניים הנאלצים להתחבא בתל אביב מחשש לחייהם בשטחים.
יריב מוזר על סרטו "גברים בלתי נראים"
סרטים נוספים שעוסקים בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני הם "יום אחד אחרי השלום" של מירי לאופר וארז לאופר מביא את סיפורה של אם שכולה, ילידת דרום אפריקה, המבקשת לבחון אופציות של פיוס ישראלי-פלסטיני על פי המודל שייושם במולדתה; ואילו "לילה לבן" של עירית גל עוקב אחר פועלות ניקיון פלסטיניות המסתננות אל מעבר לגדר ההפרדה, לעבודתן בישראל.
הסרטים הללו, ועוד רבים-רבים מעוררי סקרנות ועניין, יוצגו במהלך עשרת ימי הפסטיבל (3-12.5) באולמות ההקרנה השונים, שיכללו מלבד הסינמטק התל אביבי גם את מוזיאון תל אביב, הנמל המקומי, בית ציוני אמריקה, וכן "בית העם" בשדרות רוטשילד שהפך למרכז התוסס של המחאה החברתית.
