מדוע אנשים מעדיפים לצאת עם מי שדומה להם?
אילו צרכים עומדים בבסיסו של האדם, ואילו מניעים עומדים מאחורי בחירותיו הרומנטיות? טל איתן חוזר לפסיכולוגיה ההומניסטית
מזה מאות בשנים עוסקים הפילוסופים, המשוררים, הסופרים והיוצרים בשאלות יסוד אוניברסליות הנוגעות לחיינו, כמו: "מהי אהבה" ו-"מהו היעוד שלנו כבני-אדם בעולם". מבין כל שאלות העומק הללו, מסתמנת שאלה מרכזית אחת שמגדירה שאלות רבות ותחומי ידע שונים הנגזרים ממנה: מהם הגורמים המניעים אותנו, או במילים אחרות - מדוע אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים.
עוד בנושא:
זה יכול לקרות לכולם: פסיכולוגיה של אין אונות
למה אנחנו שונאים ומה זה אומר עלינו?
למעשה, אפשר לומר שהפסיכולוגיה כולה בנויה על השאלה היסודית הזו. הניסיון להבין את ההתנהגות האנושית, את מערכת הדחפים שלנו, את התגובה לגירויים ומצבים שונים, הוא זה העומד ביסודו של כל תהליך שינוי וטיפול באשר הוא.
אחת התיאוריות היותר מעניינות בהקשר הזה, היא תיאורית הצרכים של הפסיכולוג החברתי אברהם מאסלו, הזוכה לפעמים לכינוי "מדרג" או "פירמידת מאסלו". הגישה של מאסלו היא העומדת בבסיסה של הפסיכולוגיה ההומניסטית השמה את האדם במרכז, וטוענת בין היתר, כי המניעים שלנו כבני-אדם נובעים בראש וראשונה משאיפה פנימית להגשמה ולפיתוח של מה שמכונה "העצמי".
מאסלו הגדיר חמישה צרכים המכתיבים את התנהגותנו. כל שלב במדרג מבוסס על קודמו, ואי-אפשר להתקדם כלפי מעלה לפני שהגענו להגשמה מלאה ויציבה של השלב הקודם. המדרג מתחיל בצרכים פיזיולוגיים יסודיים, וככל שמתקדמים מעלה הולכים ומשתנים הצרכים מצרכי יסוד גופניים או כמו-גופניים, לצרכים רגשיים יותר, עד שמגיעים לצרכים העליונים היכולים להיחשב ל"רוחניים".
שלב א': צרכים גופניים
לפי המדרג של מאסלו, בבסיס הפירמידה עומדים צרכים גופניים יסודיים כמו אוויר לנשימה, תזונה, מים לשתייה, שינה וכיוצ"ב. אלו צרכי הבסיס הנובעים מהיותנו בעלי-חיים. לפי הגישה ההומניסטית, שלילת צרכים אלו מאנשים מביאה למצוקה קשה ומשאירה צלקות קשות ביכולת ההתקשרות והתפקוד של האדם, העסוק כולו בהישרדות ולא יכול להתפנות רגשית לדברים אחרים.
ביטחון פיזי-גופני
ברמה השנייה נמצאים צרכי ביטחון הקשורים לקיום הפיזי-גופני. תחילה נהגו לשייך לקטגוריה זו צרכים כמו מקום מגורים ולינה, אך כיום נהוג לשייך גם צרכים כמו ביטחון תעסוקתי ויציבות כלכלית למדרג השני. אנשים הנמצאים בשלב הזה יתקשו ליצור קשרים חברתיים ובין-אישיים ויפגינו דפוסי הימנעות ממגעים חברתיים לאורך זמן.
גם אנשים שחווים חוסר ביטחון ממשי לפרק זמן קצר (כמו למשל, לאחר משבר כלכלי), מראים סימני מצוקה עמוקים ביותר בזמן יחסית קצר. בהיעדר תמיכה מסביבתם, עלולים המצויים ברמה השנייה להידרדר במהירות למצבי דיכאון וסטרס על רקע של חוסר ביטחון תעסוקתי, למשל.
הצורך להשתייך
הרמה השלישית מדברת על מושג אמורפי למדי והוא: "הצורך להשתייך". כאן נהוג להכיל צרכים אנושיים של אהבה דו-כיוונית (מתן וקבלת אהבה), שייכות לקבוצה/קהילה/משפחה, וכן תחושות של זהות המתבססות על מערכות יחסים והשתייכות.
בשלב זה ניתן להבחין בהתגבשות של זהות עצמית, שבה האדם מגדיר עצמו, בין היתר, באינטראקציה עם סביבתו: אדם א' יראה את הזהות האתנית שלו כחשובה לצורך הגדרה עצמית, בעוד שאדם ב' ימצא דווקא את זהותו הדתית כחשובה, ואדם ג' ישים במרכז את נטייתו המינית או המקצועית. בשלב הזה אנו עוברים מהגוף אל הרגש, ולמעשה מדובר במעין שכבת תיווך בין העולם החיצוני והפיזי לבין העולם הפנימי והרגשי שלנו.
למי יש יותר כבוד?
ברמה הרביעית מדבר מאסלו על צורך בהערכה חברתית וכבוד. לדבריו, כל בני-האדם שואפים להגיע למעמד מכובד בתוך המרחב החברתי בו הם פועלים/חיים, והם מכוונים להשיג סמלי סטטוס המציינים הצלחה ומזמנים הערכה: קריירה טובה, כסף, זוגיות מוצלחת, משפחה.
הרבה מאוד בני-אדם נותרים כלואים בין השלב הקודם לשלב הזה, מתוך קושי ממשי להתגבר על הערכה עצמית נמוכה או על תחושות של כישלון כתוצאה מאי-הצלחה בהשגת הסטטוס הנכסף. רווקוּת מאוחרת וקריירה כושלת, לדוגמה, שתיהן סיבות "טובות" ליצירת משבר רגשי אצל אדם התקוע בשלב הצורך בקבלת כבוד והערכה.
מימוש עצמי
ברמה החמישית והאחרונה, שלפי מאסלו היא הנכספת והנשגבת ורק מעטים מגיעים אליה ושומרים על מקומם בה, היא הצורך במימוש עצמי. מהו מימוש עצמי? כאן טמונה בעיה ממשית בהגדרה: מאסלו אומר שזו היכולת המוטמעת בנו להביא לכדי מימוש וביטוי מלא ושגרתי את הכישורים שלנו ואת "הפוטנציאל" שלנו להצלחה.
כדי להצליח להגיע למימוש עצמי אמיתי ושלם, עלינו קודם כל לזהות את הכישורים שלנו, לאמוד את הפוטנציאל הממשי והאמיתי שלנו, להתגבר על דימוי עצמי קלוקל ושאר קשיים שאנו סוחבים מהעבר (כמו ביקורת קדומה, התנסויות שליליות או טראומות קדומות) - ורק אז נוכל "להגשים" את עצמנו.
מדרג המניעים של מאסלו במערכות יחסים
אפשר להשתמש במדרג המניעים שמאסלו תיאר כדי לפענח את מערכות היחסים שלנו עם הסביבה. בפרט הדבר נכון במערכות יחסים זוגיות, המשקפות כמעט במדויק את המיקום שלנו בשלבי ההתפתחות. לדעתי, חשוב לעשות זאת מדי פעם, כדי לבדוק האם מצוקות וקשיים המתגלים בתוך המרחב הזוגי, נעוצים בעצם בנו-עצמנו ולא בבן הזוג שלנו. האם הם לא משקפים לנו פחד כלשהו, או צורך שאינו מתמלא, ושפתרונו ומילויו יכולים לסייע לנו להתקדם ולשחרר אותנו מרגשות קשים ומכאיבים.
דוגמה טובה היא אנשים הבוחרים לנהל מערכות יחסים עם אנשים הדומים להם - או אפילו זהים להם. אני מכיר מישהי שמחפשת בן זוג שיעסוק באותו מקצוע כמוה, מתוך חשש "שלא יהיה לנו על מה לדבר", או מפחד של "תחומי עניין שונים שלא מתחברים". במקום לרכך את הגישה שלה עם השנים, היא הקצינה אותה: אם פעם היא חיפשה אדם שעוסק בתחום המקצועי שלה, היום היא מחפשת מישהו שעובד בדיוק באותו תפקיד כמוה.
אפשר היה להניח שהשנים ילמדו אותה לחפש משהו אחר, ירגיעו אותה ויגרמו לה למצוא בן זוג מעניין בפני עצמו, בלי קשר לזהותו המקצועית. אבל בפועל, קרה תהליך הפוך. איך מסבירים את זה? מה בדיוק בחירות כאלה אומרות עליה, ואיזה מסר מעבירים הקשיים הנוראיים שהיא מערימה על עצמה - קשיים שרק מעמיקים ומחריפים את בדידותה?
אם נשתמש בשיטה של מאסלו, נוכל לראות שהיא נמצאת בשלב השלישי, של צורך בשייכות ואהבה, מתוך רצון לגבש זהות כלשהי. היא מרגישה שהזהות שלה אינה יציבה מספיק, שהיא עצמה לא מספיק מעניינת מלבד לתחום העיסוק שלה, ושהדרך היחידה שלה לקבל אהבה ולהרגיש שייכת היא למצוא מישהו שחולק את אותו מקצוע כמוה.
משום שלפי מאסלו לא ניתן להתייחס כלל לשלב הבא בתהליך לפני שהשלב הקודם התגשם במלואו, אזי למרות שאותה בחורה זוכה להערכה רבה וכבוד עצום מהסביבה שלה (בשל העיסוק שלה), היא לא יכולה ליהנות מהם או להפיק מהם כל תועלת. היא עדיין מרגישה בודדה, עזובה ומדוכאת, ולא פלא שהיא מפיקה ביטחון בעיסוק אובססיבי כמעט בעבודה ובמקצוע שלה, ובו בזמן ממלאה את החוסר הרגשי אצלה בשלב הנמוך יותר בפירמידה.
מ-1 ועד 5: הגיע הזמן לטפס בסולם
אפשר לעשות תרגיל קצר שידגים לנו איפה אנו עומדים במדרג המניעים והצרכים של מאסלו ואולי גם יתווה לנו דרך לפתרון תחושות של תקיעות וקשיים ברגעים הפחות-יפים של החיים, אליהם כולנו מגיעים מפעם לפעם. רשמו את חמשת השלבים, ונסו לבדוק האם הצרכים בכל שלב ושלב מתמלאים בצורה טובה ומלאה.
שימו לב שהגשמת הצרכים צריכה להיות יציבה, קבועה ומתמשכת: כשמדברים על ביטחון תעסוקתי יש לבדוק אם מתקיים ביטחון תעסוקתי לאורך זמן ממושך, ואם הוא מגובה ברשת ביטחון ממשית כמו: תוכנית חיסכון, קרן פנסיה וכו'. במילים אחרות: האם מלבד המצב הנוכחי אנו יוצרים לנו "רזרבות" ליום סגריר.
מחקרים מראים כי אנשים עם רזרבה מקבלים החלטות טובות יותר עבור עצמם, מדווחים על תחושות ביטחון גבוהות יותר ובאופן כללי, מאושרים יותר. למעשה, אין מדובר ברזרבה ממשית או גבוהה במיוחד: לפעמים מספיק שאנו יודעים שיש לנו קרש הצלה כלשהו, אפילו חלקי וקטן, כדי להרגיש טוב יותר עם עצמנו.
לאחר שזיהינו את המיקום שלנו בתהליך אנו צריכים לשאול את עצמנו מה נוכל לעשות כדי לעבור לשלב הבא. אם אנו זקוקים לכבוד והערכה, עלינו לחפש אסטרטגיות שיעזרו לנו להשיגם בצורה טובה. ברגע שנמלא את אותם צרכים נוכל לטפס אל השלב הבא בתהליך, ובתקווה שגם לחוש טוב יותר עם עצמנו ולשפר את חיינו בצורה משמעותית ויציבה.
רוצים להיות מעודכנים בכל הכתבות? בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק