רוצים צדק חברתי? תלמדו לכבד אחרים בפיצה

שוק חופשי משמעו תחרות. זה מתחיל באדם סמית שמתאר כיצד מצבים של שיווי משקל נוצרים באמצעות תחרות חופשית בין אנשים רציונליים (תבוניים) ואגואיסטים; כאלה שיודעים לדאוג לעצמם בצורה הגיונית.

• לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם קראוס
  

דיברנו על זה באחד הטורים הקודמים: אני רוצה לייצר כיסאות. יש לידי עוד עשרה יצרנים. אני נאלץ להוריד מחיר, כדי להשיג עוד לקוחות. כתוצאה מזה ההכנסות שלי קטנות, אבל אני גם קונה בזול יותר מיצרנים אחרים שגם הם מצויים בתחרות.

אדם סמית אופטימי. הוא מאמין ששיטה כזו שמבוססת על אנשים שדואגים רק לעצמם תביא טוב לכולם. משהו כמו "אם כל אחד ידאג רק לעצמו, ויתפקד למען קידום האינטרסים שלו עצמו בתוך שוק תחרותי פתוח, הרבה יותר אנשים ישגשגו ורמת החיים תעלה".

אבל האם זה באמת ככה? ומה באשר לאלה שנכשלים בתרות הזאת? והאם התחרות הזאת הוגנת? במסגרת הדיון שלנו בשוק חופשי ובשוק מתוכנן, נמשיך היום בנושא הזה.

חופשיים למות?

בואו נתאר שני מצבים. באחד חיה משפחה של עבדים בכפר בדרום ארצות הברית. הם חיים בביקתה קטנטנה באחוזת האדון שלהם. אם המשפחה עובדת כטבחית בבית האדון והאב עובד בשדות. הילדים הקטנים מסתובבים חופשיים ובאיזשהו שלב (בגיל עשר-שתיים עשרה) מצטרפים לעבודה. הם לא חופשיים בבחירת העבודה שלהם. הם עובדים שישה שבעה ימים בשבוע. הם מקבלים מספיק מזון. הם לא רעבים ללחם. הם מקבלים ביגוד ומחסה.

עוד על השוק החופשי:

• האם אנחנו באמת רוצים את בר רפאלי?
• האם זה מוסרי להשמיד עגבניות?
• חוכמת ההמונים: על אנשים, מוצרים ומחירים
  

האם החיים שלהם טובים? לא ממש. אני מניח שציירתי תמונה אידיאלית מדי. בעלי עבדים רבים מכים, משפילים, אונסים. יש עבדים שילדיהם נמכרים לעבדות באחוזות אחרות, ובכלל, הם לא חופשיים. משהו שבין חיות המשק לבני אדם.

עכשיו נעבור לצורת חיים אחרת. אותה משפחה חיה בעולם חופשי לגמרי. שם מתנהל השוק באמצעות משחק הנקודות. כל אדם יכול להחליט מה לעשות עם עצמו. האם לעבוד או לא לעבוד. האם ללמוד או לא ללמוד. כל אחד יכול לקבוע לעצמו איפה לגור, מה לאכול.

אבל מה? הכל תלוי בנקודות שהוא מקבל תמורת עבודה שהוא עושה. אם הוא מצליח לקבל נקודות הוא מחלק אותן לפי הצרכים שלו. הוא יכול לעשות בהן מה שהוא רוצה. הבעיה: אין לו שום בטחון שבאמת יצליח לאסוף מספיק נקודות בשביל לקנות משהו.

והנה, זה תיאור של חברת שוק חופשי. הנקודות מכונות בימינו כסף. בניגוד למצב הראשון שבו יש לך בטחון של מינימום מסוים אבל אין לך חופש, כאן אתה אדון לעצמך, אבל אתה גם חופשי למות מרעב אם לא השגת נקודות.

בואו נבהיר: קצת הגזמתי פה. בשוק החופשי שלנו קיימות רשתות הצלה לאנשים שלא הצליחו להשיג נקודות והם מקבלים מינימום של סיוע. ומצד שני, גם לעבדים לא תמיד חמים ונעים ובטוח. ככה זה כשנותנים דוגמה. מציגים את שני הקצוות בצורה מחודדת.

אז תחרות זה טוב או לא טוב?

השאלה העולה משתי הדוגמאות שלי, היא שאלת העדיפות: בטחון של מינימום כלכלי נטול חופש לעומת חופש ללא בטחון. במידה מסוימת (עם הרבה אי דיוקים), זו גם השאלה של שוק חופשי מול שוק מתוכנן.

אנחנו יודעים שבמדינות הקומוניסטיות לשעבר, אנשים זכו להגנה כלכלית רבה יותר ממה שהם, אותם אנשים, זוכים לה כיום במדינות הקומוניסטיות לשעבר. אז ידעו זקנים שיוכלו לחיות בכבוד מינימלי ולהתפרנס. היום כבר לא. אבל המערכת ההיא פשטה את הרגל ואנחנו נשארים בינתיים, עד שיועלו רעיונות חדשים, עם מערכת השוק החופשי.

וכעת נשאלת השאלה; איך אפשר לטפל במערכת הזאת ולעדן אותה. איך להפוך אותה לנסבלת יותר בקצוות הקשים שלה? איך ליהנות מהיתרונות שלה, אבל להקהות את החלקים הקשים שלה?

במקום הזה אנחנו מוצאים את הפילוסוף הפוליטי האמריקאי ג'ון רולס, אחד מחשובי הפילוסופים הפוליטיים של המאה ה-20. רולס מבקש לשלב בין ליברליזם, חופש ושוק חופשי, מצד אחד, ומן הצד השני במדינת רווחה ובהגנה על החלשים.

אבל איך עושים את זה? איך מכליאים בין שתי השיטות האלה? רולס מציג תהליך תיאורטי ארוך ועשיר. מעין תרגיל מחשבתי או משחק מחשבה שעניינו פתרון בעיה חברתית. בואו נתחיל.

צורות שונות של צדק

נניח שהזמנתי פיצה משפחתית. אנחנו חמישה איש. כולנו מבוגרים כבר וכולנו רעבים באותה מידה. איך ראוי לחלק את הפיצה בנינו? מהי החלוקה הצודקת במקרה הזה? כולנו, אני מניח, נסכים, שהדרך לחלק היא בצורה שווה. כל אחד יקבל את אותה הכמות. סביר, נכון?

לצורה כזו של צדק אנחנו קוראים צדק נהלי שלם. היא מאופיינת בכך שיש לנו תיאוריה ברורה של מהו הצדק ואמצעים מספיקים כדי ליישם אותה. כאן התיאוריה אומרת משהו כמו: מאחר שכולנו רעבים וכולנו שוקלים אותו דבר, ראוי שנקבל חלקים שווים.

והכלים הנחוצים להוצאה לפועל נמצאים גם הם: סכין מדויק, מחוגת לייזר וכדומה. כל מה שיאפשר חלוקה מדוייקת מאוד. והנה זו דוגמה לעולם צודק. זה מתחיל בזה שאנחנו יודעים מה צודק ויודעים להוציא את זה לפועל.

אבל מה, הבעיה היא שזה לא תמיד מאפיין את המציאות. קחו למשל את מערכת המשפט. כאן ברור לנו מה היא תגובה הולמת לפעולה פושעת. זה כתוב ומוסכם. מוכרת לנו תיאורית הצדק: על אונס מקבלים כך וכך. על רצח כך וכך. על הונאה כך וכך.

אבל מה, המערכת לא תמיד מצליחה להוציא לפועל את תיאוריית הצדק שיש לנו. יש טעויות, יש עיסקות טיעון שמוציאות פושעים בזול ויש מקרים של סחבת. למצב כזה אנחנו קוראים מצב של צדק נהלי בלתי שלם. התיאוריה מוסכמת אבל לא תמיד הולך לנו להוציא את הצדק לפועל.

ובכן? מה עושים? המצב האידיאלי הוא שבו יש תיאוריה של צדק וגם דרכים מושלמות להוציא אותו לפועל נדיר. בדרך כלל אנחנו נתקלים במצב השני, המצב של בתי המשפט.

אז מה הפתרון? הפתרון הוא בצדק שכולו עולה מהתהליך. צדק שנובע מזה שהמשחק שיצר אותו הוגן. מה? אנחנו שואלים.

נדגים! מליון איש קנו כרטיסי לוטו. אדם אחד בלבד זכה. הוא הרוויח חמישה מיליון שקלים. אז מה? זה צודק? איך אפשר להסכים לכך שמיליון אנשים ישלמו, כל אחד, חמישה שקלים ורק אחד יגרוף את כל הקופה? ובכן, זה מאוד צודק.

זה צודק, כי היה כאן משחק (נוהל) ידוע מראש, עם כללים ברורים. כל אחד שילם, קנה כרטיס, היתה הגרלה מפוקחת ורק כרטיס אחד זכה. כולם ידעו לקראת מה הם הולכים. כולם ידעו שההגרלה הוגנת וכולם הסכימו לנוהל הזה.

ניתן עוד דוגמה. נניח שמכבי חיפה מתמודדת על האליפות מול הפועל תל אביב. בעצם האלופה צריכה להיות הקבוצה הטובה באמת. אבל איך נדע? גם אם יש לנו קריטריונים ברורים למה נקרא טוב בכדורגל, אין לנו דרך בדיקה מושלמת. הרי לא נעביר את הקבוצה עשרות מבחנים. לכן יש לנו נוהל הוגן שיקבע. זהו נוהל עם חוקים מוגדרים והוא נקרא משחק כדורגל. שתי הקבוצות תשחקנה ואחת תנצח ותוכתר כאלופה.

אבל שימו לב, יכול להיות מצב שמכבי תזכה באליפות, כי היא ניצחה ברוב המשחקים, אבל פרשנים יסכימו שבכל זאת הפועל משחקת יותר איכותי, או "כדורגל אמיתי". אבל גם הפרשנים האלה לא יטענו שזה לא פייר שמכבי זכתה, כי יש משחקים ותקנון וזה מה שקובע. כל עוד הכל נוהל בהוגנות. מי שזוכה במשחקים הוא האלוף, גם אם יש מומחים שיגידו שהמפסיד יותר איכותי ופשוט היה לו "יום רע".

ואיך זה קשור לצדק חברתי ולסיוע לחלשים בתחרות הגדולה של החיים? על כך בשבוע הבא. 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. ניתן לפנות אליו בushik42@gmail.com ולהכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il . באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים. הוא מזמין אתכם: תכנסו, תורידו, תשתמשו, תלמדו ותנו לאחרים ללמוד להנאתם. זה בחינם.