השתלות כליה: צריך לתת תמורה בעד התרומה

פעם היינו מדורגים במקומות הראשונים בהישגנו במדעים וברפואה. היום, על-פי דו"ח מבקר המדינה, ישראל מדורגת במקום הראשון במדינות המערב בתמותת חולי הכליות. איך הגענו למקום המכובד הזה?

מספר החולים הסובלים מאי-ספיקת כליות סופנית הזקוקים לטיפולי דיאליזה הולך וגדל בהתמדה, גידול שאינו פרופורציונלי לגידול באוכלוסיה. לי זה קרה בגיל 31. זה יכול לקרות גם לכם. מה תעשו? תבקשו תרומת כליה מקרוב משפחה או מחבר? ואם אף אחד מהם אינו כשיר (או מוכן) לתרום? האם תכלו את ימיכם מחוברים למכונת דיאליזה, שנים על גבי שנים בהמתנה לכליה מן המת, בתקווה שלא תאבדו בינתיים את כשירותכם לעבור השתלה, או אפילו את חייכם? או שמא תגייסו כל פרוטה שברשותכם, או שאינה ברשותכם, עד לכ-200 אלף דולר ותטוסו לארץ זרה על מנת לקנות שם כליה מאדם שאינכם מכירים?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תקועים בין הזרים לבין הקיצונים / רפאל עמרם

סרבני קשר: הקורבנות הקטנים של הגירושין / איימי בכור-בוני

עם יד על הלב, בהיעדר תורם אלטרואיסטי, אתם יודעים מה תעשו כדי להציל את חייכם. בהיעדר יד על הלב, הצביעו מרבית חברי הכנסת במרס 2008 בעד חוק השתלות איברים, שבגינו הפסיקו קופות החולים וחברות הביטוח את השתתפותם במימון השתלות כליה שבוצעו עד אז בחו"ל, מהנימוק שמדובר בסחר איברים. אמנם נעשה מאז מאמץ הסברתי להגדלת מספר תרומות הכליה מנפטרים, ומקרובי משפחה של החולים. המאמץ אכן הביא לעלייה משמעותית במידת התרומה של קרובי משפחה חיים ולבעליה מזערית במידת ההסכמה של משפחות נפטרים לתרומת איברי יקיריהם. אין שום סיכוי ששיפור זה יצליח להדביק את קצב ההתווספות של חולים חדשים למעגל מטופלי הדיאליזה הנזקקים להשתלה, והקטסטרופה משתקפת היטב בדו"ח מבקר המדינה האחרון.

מספרם של הממתינים להשתלת כליה עולה באופן עקבי מאז התקבל חוק ההשתלות ומספר הנפטרים מביניהם הוכפל. ראוי לציין, כי רק חולים בעלי רמת תפקוד גבוהה ומצב גופני תקין נמצאים ראויים להיכלל ברשימת ההמתנה הארצית להשתלת כליה מן המת. לשם כך אנו עוברים בדיקות מקיפות חצי שנתיות שמוודאות את כשירותנו להשתלה ומי שאינו "עובר" נפלט מהרשימה. לכן, פטירתו של כל ממתין להשתלה הוא מוות שניתן היה למנוע אילו רק הושתל בזמן. ככל שהאדם מטופל שנים רבות יותר בדיאליזה, מצטברים בגופו נזקים אשר מפחיתים את סיכוייו לעבור השתלת כליה בהצלחה. על כן, גם מי שזוכה להגיע להשתלה המיוחלת בדרך החוקית, ההמתנה הארוכה עלולה להיות בעוכריו. הסיבוכים עלולים להתבטא בעיכוב בהיקלטות הכליה מן המת ובשרידות נמוכה יותר בהשוואה להשתלת כליה מתורם חי.

החוק לא השיג את מטרתו

מבחינת הקופה הציבורית, אין ספק שמטופלי הדיאליזה מהווים נטל כבד לאין ערוך יותר מאשר לו היו מושתלים. גם מן הבחינה האתית והמוסרית לא השיג החוק את מטרתו. במקום לפתור את בעיית סחר האיברים הוא טאטא אותה אל מתחת לשטיח, לידי גורמים בעולם התחתון. בהיעדר צורך לנפק קבלות למוסדות רשמיים, פלשו לתחום גורמים מפוקפקים המנצלים את מצוקת החולים שאין להם תורם כליה אלטרואיסט. המחירים האמירו שחקים באופן שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם ניתוחים אלו והאחרים נאלצים לפנות להלוואות מעבר להישג ידם ולגייס תרומות מגופי צדקה.

הניתוחים עצמם מבוצעים בארצות זרות, הרחק מהסביבה הטבעית התומכת של החולה ולעיתים בתנאים שאינם הולמים. סחר האיברים מבוצע תוך כדי כך שנתח עיקרי מהתשלום נכנס לכיסי המתווכים, ללא פיקוח על האינטרסים של תורמי הכליה וכמובן, ללא כל דיווח לרשויות המס. יש לזכור, שאדם שתרם כליה יכול להמשיך לקיים חיים רגילים לחלוטין והסיכון הבריאותי בגין ההליך הרפואי לנטילת הכליה והתרומה עצמה קטן ביותר.

בישראל החוק מאפשר לאשה החפצה בכך להשכיר את רחמה תמורת תשלום לצורך הולדת תינוקות עבור זוגות עם בעיות פוריות. לשם כך, הוקמו סוכנויות תיווך בין נשים המעוניינות להיות פונדקאיות לבין זוגות המעוניינים בשרותיהן, וכן ועדות מטעם משרד הבריאות הכוללות רופאים ועובדים סוציאליים המפקחים שהתהליך ייעשה תוך שמירה על האינטרסים של שני הצדדים.

איני מוצאת סיבה שלא יוקם גוף ממלכתי בהתאם למודל זה, שיפקח ויתווך בין חולים הזקוקים להשתלת כליה לבין אנשים המעוניינים לתרום כליה, תמורת תגמול כספי נאות, שיסובסד על ידי קופות החולים והביטוחים המשלימים. מדוע תגמול כספי מותר בהשכרת רחם לצורך הולדת ילדים ונחשב למגונה במכירת כליה למטרת הצלת חיים?

יעל גליל, בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה (Ph.D) של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. חולה באי-ספיקת כליות סופנית משנת 2000.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il