פרידה מאדם יאוך: אדם לאדם חבר
מותו של אדם יאוך ממחלת הסרטן הותיר את מעריצי הביסטי בויז המומים וכואבים, וכך גם את אור ברנע שנזכר בריקודי הפוגו לצלילי הלהקה, בלהיטיה הגדולים, וגם בסרטון האחרון של היוצר שהלך בטרם עת. הספד למוזיקאי בחסד, שיישאר תמיד חבר
בשנים האחרונות של בית הספר היסודי לחברים שלי ולי היה משחק מפגר. היינו מתקבצים בחדר של אחד מאיתנו, בערך עשרה חבר'ה. מכבים את האור, סוגרים את הדלת ורוקדים פוגו בעלטה. שלא כמו במסיבות של השכבה, במשחק שלנו פעל אלמנט ההפתעה כשאתה לא יכול לצפות מי עוד שנייה נכנס בך בכל הכח, או לעבר מי אתה דוהר בעצמך.
אם מישהו היה נפצע הוא היה צועק "להדליק את האור" והיינו מפסיקים. במזל אף אחד מאיתנו לא הגיע לבית חולים, אני לא בטוח שאפילו ההורים שלנו ידעו מה קורה. מדובר היה במשחק מסוכן ומטומטם, אבל ללא ספק גם משחק שגם הקנה לנו בריחה ממה שחשבנו אז שאנחנו בורחים ממנו: מבית הספר, ההורים או ילדים אחרים שלא אהבנו. זו היתה הזדמנות להוציא כמות אדירה של אנרגיה, ולמרות המכות, לצחוק אחד עם השני.
כשרוקדים פוגו, חייבים מוזיקה מכסחת ברקע, ובמשחק שלנו, לא משנה כמה פעמים שיחקנו, תמיד התנגן בקולי קולות ובחשכה רק שיר אחד: "Heart Attack Man" של הביסטי בויז. השיר, יוצא דופן באלבום הלהקה - "Ill Communication", הוא חזרה של שלושת חבריה אל שורשי הפאנק שלהם. קצרצר, מלא בדיסטורשן, בתופים מלוכלכים ובצרחות.
הלהקה מבצעת את "Heart Attack Man" ו-"Sabotage". יאוך על הבס
בדיעבד, אני חושב שיצרנו את משחק המטופש בגלל השיר. כשהקשבנו לו, הוא העביר בנו תחושת חופש אדירה. אולי היינו חבורה של זאטוטים מתלהבים משום מקום, אבל באותם הרגעים, ידענו שאנחנו יכולים לעשות הכל.
כמובן שלא היינו היחידים. אינספור מעריצים ברחבי העולם חוו את התחושה הנדירה שמעניקים חברי הביסטי בויז. שלושה מוזיקאים וראפרים מניו יורק, מלאים בכריזמה פנומנלית, רעיונות מקוריים ובתשוקה אדירה למוזיקה שהם יוצרים ואוהבים. אתמול בלילה, חבר אחד כתב לי שהוא לא חושב שיש חובב מוזיקה אחד בעולם שהכיר את הלהקה ושלבו לא נצבט, כששמע על המוות הנורא של אדם יאוך.
מולטי-טאלנט
האמת? אני מאמין לכך גם. יאוך שנפרד מהעולם בגיל 47, והשאיר מיליונים בעצב ובדמעות, היה איש בעל נשמה מוזיקלית ענקית. מספיק לשמוע רק לרגע את קולו המחוספס באחד משירי הלהקה ולהבין שמדובר באישיות מוזיקלית מיוחדת שלא דומה לאף אחת אחרת.
יאוך והלהקה באחד משיריה הגדולים, 1992, So What'cha Want
זו כנראה הסיבה שגם אף פרצוף מפורסם לא נשאר אדיש לידיעה על מותו. גם אלה שמעולם לא פגשו את האיש הרגישו אמש את הצורך לכתוב, להגיב ולצייץ. מקולגות כמו אמינם וצ'אק די, דרך שחקנים הוליוודים כמו גווינת' פלטרו ועד ליוקו אונו. כולם הרגישו את הצורך לשתף את הקהל שלהם בבשורה הקשה על לכתו של האיש הכל כך מוכשר.
ולא רק קולו של יאוך העביר צמרמורות: מלבד היותם ראפרים ויוצרים מופלאים, הביסטי בויז הם גם נגנים נפלאים. אדם הורוביץ (אד רוק) בגיטרה, מייקל דיאמונד (מייק די) בתופים ויאוך, MCA כינויו, היה הבסיסט, ובו טמון היה כישרון אדיר.
הלהקה מבצעת את "Ricky's Theme". יאוך על הקונטרבס החשמלית
הביצועים של שלושת הראפרים על כלי הנגינה שלהם היו לקסם אמיתי. עד היום מעריצים חדשים המומים כשהם מגלים שלצד הסימפולים והסקרטצ'ים, הביסטי בויז הם גם אלה שמנגנים את השירים בעצמם ועוד בדרך מעוררת השראה כל כך, עמוסה בהשפעות מוזיקליות מהקצה אל הקצה. מהקצב האחיד והמקפיץ של ההיפ-הופ, דרך אלתורי הג'אז, ועד הפאנק המכסח.
במשך יותר מ-25 שנה, יאוך היה לכוח יצירתי וביצועי וכנראה המסקרן ביותר מבין השלושה, עם עיניים חודרות ומבט רציני ומלא ביטחון, כאילו רקם בראשו תוכנית על. כתיבה, ראפ ונגינה על הבס לא היו רק הכישרונות היחידים שבו. עוד רגעים שהרחיבו את אהבת המעריצים אליו אלה הרגעים בהם יאוך עמד מאחורי המצלמה בתור במאי. תחת השם הבדוי, נתנאל הורנבלוואור, הוא ביים רבים מהקליפים היצירתיים והמלאים בהומור שהיו לכרטיסי ביקור של הלהקה.
צפו: הסרט הקצר, המצחיק והאחרון בבימויו של יאוך
עבודתו המופתית האחרונה נגלתה בשנה שעברה, כשהביסטי בויז הציגו סרט בן חצי שעה כקידום לאלבום האחרון. שם צחקו על עצמם, וגייסו מספר מרשים של שחקנים הוליוודים שהפילו את הצופים לרצפה, כמו סת' רוגן, דני מקבייד ואלייז'ה ווד (שגילמו את הצעירים מהעבר), וויל פארל, ג'ק בלאק וג'ון סי. ריילי (שגילמו את הביסטי בויז הזקנים מהעתיד), סוזן סרנדון, אורלנדו בלום, לורה דרן ועוד רבים. יאוך ביים וגם כתב. מצד אחד, עצוב כל כך כשמבינים שזוהי היתה יצירתו המצולמת האחרונה. מצד שני, מעודד לחשוב שהוא הספיק אותה.
קולעים בול
אחד מחברי הילדות שלי (שפעם גם חטף מכה רצינית במשחק הפוגו ביסטי בויז שלנו) סיפר לי כשהיינו קטנים שבניו יורק לביסטי בויז יש בניין משלהם והם שלושתם גרים יחד - שהקומה הראשונה זו קומת המגורים, בקומה השנייה נמצא אולפן ההקלטות, ובגג יש להם מגרש כדורסל משלהם.
זה כמובן היה שקר של מעריץ מתלהב וכולנו היינו כאלה. אבל בגלל אותו משפט קטן, אני עד היום מדמיין את הביסטי בויז ככה. מתעוררים בבוקר, קמים באיטיות לעבודה באולפן ופורשים לקלוע סלים כשמתחשק להם על רקע ניו יורק האורבנית.
תחילת הדרך: הקליפ המצחיק לשיר "No Sleep Till Brooklyn"
אבל הסיבה האמיתית שאני עדיין מדמיין את חיי הלהקה כך, היא שמתחילת הדרך ועד הפעם האחרונה שלהם יחד, אי אפשר שלא לשמוע את החברות הגדולה שהתקיימה בין השלושה. לדמיין איך הם חולקים את חייהם יחד. אי אפשר שלא לחוש את הדינמיקה יוצאת הדופן ביניהם. כאילו במקום מיקרופון הם העבירו אחד לשני מקל שליחים ורצו איתו במעגלי קסמים.
עכשיו יאוך מת. מחלת הסרטן הארורה לקחה אותו מוקדם מידי. בלעדיו נשארו אישה ובת אוהבות, ומיליוני מעריצים שהיו מכושפים מקסמיו בזמן אמת. מאחוריו נשארו שני חברים שחייהם השתנו עד שיבוא גם יומם האחרון. הרבה אמנים שנפרדנו מאיתנו בטרם עת ווידאו בעזרת כשרונם שהמוזיקה שלהם, כפי הקלישאה, תישאר איתנו כאן תמיד. אבל במותו, יאוך יכול להזכיר לכולנו גם משהו על החיים הפרטיים שלנו - שלא רק שירים יישארו איתנו לנצח, גם חברות אמיתית.
