רק רצינו להגיע הביתה בשלום

בסך הכול רצינו להגיע הביתה בשלום. לא מגבעת התחמושת, אלא מהפארק פה מתחת לבית. לרדת למטה עם הכלב בלי שינסו לשדוד אותנו ולבקש מהמתודלקים קצת שקט בלי שידקרו אותנו בלב. אז רצינו. עוד משהו הצטרף לרשימת הדברים הבסיסיים מאוד שהשתבשו פה.

פעם הדבר הכי פלילי היה לגנוב מפתח של חביתוש, ואפילו דוברמן מפחיד למדי היה נחמד מספיק בשביל לעזור לילדים לעבור את הכביש בבטחה. שמענו סיפורים על ארצות רחוקות שאהבנו לנסוע אליהן אבל פחדנו מרחובות עריהן שטופי הכנופיות. אז עכשיו לא צריך לנסוע להארלם בשביל להישדד ולא צריך להרחיק עד אל-איי כדי שנער הלום אלכוהול יממש עליך את זכותו לשאת נשק. זה פה בבאר שבע וברחובות, על הכביש ובתור בסופר. אולי הפכנו להיות עם ככל העמים, כי סוף סוף אנחנו מתים סתם ברחוב על כלום ולא רק במלחמות על הבית. לכל החוששים מילדים בני 18 נושאי נשק, הסירו דאגה מלבכם. חלק לא קטן מהמתבגרים שלנו כבר חמושים הרבה קודם וספק אם תמצאו אותם בצבא.

העיר על רעש ונרצח בבאר שבע. גדי ויכמן ובתו הקטנה (צילום רפרודוקציה: הרצל יוסף)

עוד בערוץ הדעות של ynet:

צה"ל מגן עלינו יותר מהתורה. האומנם? / שי הורוויץ

משאירה את העבר באיטליה, ישראל היא העתיד / ענת לוי

ונעבור לכללי הטקס בעקבות אירועי סוף השבוע: בהתחלה ינהלו מצוד אחרי החשודים, אחר כך יביאו אותם להארכת מעצר ויטענו שיש למצות עמם את הדין. המצלמות בכניסה לבית המשפט יראו את משפחות הקורבן זועקות זעקות שבר ואת העבריינים הכפותים עם החולצות המורמות עד מעל לראש. ואז יגיע רגע העימות שכולנו חיכינו לו בין הקורבנות למקרבנים. ועורכי הדין יתראיינו ויספרו על להט הרגע, ועל הכשל המערכתי ובכלל ש"קשיים מערכתיים" הם קשים במיוחד למתבגרים ואחת מדרכי ההתמודדות שלהם היא בעזרת אולר. הנה משהו שלא חשבו עליו בשווייץ. באיזשהו שלב תבוא הבעת החרטה, כלולה בתנאי הריטיינר של עורך הדין, ואיתה גם אולי איזו כיפה שמעולם לא עלתה הראש לפני שהכול קרה, כשעוד היו מדליקים נרגילה וסיגריה בערב שבת כדי לתפוס ראש טוב. ובסוף זה ייגמר בשמונה שנים. איך זה בדיוק עונש מרתיע על רצח, ולמי אכפת מי התחיל ומה שירות המבחן אומר? 

איפה להתחיל בתיקון המצב? בדברים קטנים. אפשר לעשות דברים נפלאים עם קנסות שאינם הופכים למיסוי. בתור התחלה אפשר להעסיק בעזרתם פקחים שיעצרו את חלוקת האלכוהול למתבגרים. מי שגר במדינה הזו מעל פארק או גינה יודע שבסופי השבוע ובחופשים האלכוהול נשפך שם כמו מים, הצעקות מגיעות עד השמיים ולעתים סכין הפרפר היא הגורם המגשר. זה בדיוק המקום לשים בו מצלמות, ואנשי זכויות האזרח וחסידי החופש להתבגר יכולים לדאוג עד מחר אבל בבריטניה זה עבד ובלונדון עדיין יש מוזיקה טובה וטלוויזיה מצוינת.

אורגיל מואטי בן 17. נדקר למוות ברחובות

אפילו האמיצים שבינינו כנראה כבר לא יכולים לפתור את הסכסוכים הללו בבקשה פשוטה ומנומסת כי מבעד לענני האלכוהול, הילדים לא רואים בעיניים וכל מה שהם רוצים זה לפרק אותך ואת עצמם. זה זמן מתנדבי הקרבין של המשמר האזרחי, ומי שמפחד ממדינת משטרה יתגעגע אליה כאשר ילדיו או הוא עצמו יפגשו בילדים הללו.

נכון שהפייסבוק והריאליטי משחיתים כל מידה טובה, ושהמידות הטובות הן כבר מזמן עניין למבצעי סוף עונה ולא לפוליטיקאים. זה גם נכון שהפכנו מחברת מופת לחברת אינסטגרם, שמעדיפה את הפילטר על פני המציאות כי זו בפני עצמה כנראה כבר לא מספיקה לנו. אבל כל הדברים האלה הם כאן בשביל להישאר, ונצטרך ללמוד לחיות איתם.

אז אם עברתם בשלום את החופש הגדול ובמיוחד אם לא, בארבעה בספטמבר תהיה הזדמנות טובה להזכיר למי שלמעלה שהרבה לפני האיום הגרעיני מפורדו ובושהר, בישראל 2012 הספסל למטה בפארק הוא המקום שבו הסוף של חלקנו מתחיל.

אמיר שגב, בן קצת יותר מ-30, נשוי אבל בלי ילדים עדיין, גר מעל הגינה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il