לא יהרסו את השכונה שלי בבית אל

"היכן הם ה'מבנים' המיועדים להריסה?", היא השאלה המהדהדת בשכונה בכל פעם שמגיח האורח התורן לבקר בה. רק עם הגשת המנה השנייה בסעודה מתחיל המבקר ההמום להפנים שהמארח לא מתבדח על חשבונו ואכן, הדירה המהודרת שבה הוא סועד כעת היא אחת מ-30 הדירות המיועדת להריסה בשלב זה.

עכשיו מערערים על עצם הלגיטימיות של השכונה שבנה עבורנו בזמנו ראש הממשלה, אהוד ברק, שסלל את הכבישים והמדרכות, חיבר את התשתיות ומעל הכול - העניק 90 אלף שקלים מענק לכל משתכן לצד תמריצים והנחות משמעותיות במשכנתאות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

רק רצינו להגיע הביתה בשלום / אמיר שגב

צה"ל מגן עלינו יותר מהתורה. האומנם? / שי הורוויץ

השיחה השחוקה ביותר בשכונה היא "היכן היית כששמעת לראשונה שהמדינה שבנתה לנו את השכונה וקראה לנו לגור בה לפני חצי דוֹר, הודיעה לבג"ץ שתהרוס את ביתך". אחת הייתה במכולת ואחר היה במשרדו בעבודה. המג"ד אמיר פיקד על חיילי הגדוד שלו בעזה בסבב האחרון. השכונה השקטה והוותיקה שלנו, בת 14 בניינים רבי קומות, הפכה בִּן-ליל לשכונה המפורסמת בעולם. תמונת השכונה בת ארבעת הרחובות התנוססה אפילו בעמוד הראשון של ה"ניו יורק טיימס", ובה נראו בבירור כל 84 הדירות וגגות הרעפים האדומים.

לשכונת האולפנה אין אויבים. היא רק נפלה קורבן לרצף של טעויות וכשלים. 40 שרים וח"כים מכל סיעות הכנסת (מלבד הערביות) ביקרו וסעדו בה. זה אולי המקום היחיד על פני כדור הארץ מלבד הכנסת ששליש מהכנסת הגיע לביקור בו. הטעות הראשונה הייתה הודעת הממשלה לפני שנה ש"בנייה על קרקע פרטית תוסר". איש לא התכוון ל-9,000 יחידות הדיור ביו"ש, שרבות מהן עומדות על תילן כבר 40 שנה. הטעות השנייה הייתה של הפרקליטות: לפני חצי שנה, בתגובה לעתירה לבג"ץ של דודן של הערבי שמכר את הקרקע לפני 15 שנה, היא מסרה שהיא תהרוס את השכונה לפי הודעת הממשלה הזו.

הטעות השלישית הייתה של הנשיאה לשעבר ביניש, שלא טרחה לשאול את הפרקליטות - האם הבתים מאוכלסים? והאם התושבים שיושבו בה בתום לב יודעים בכלל שיש עתירה על ביתם? לאן יילכו ומדוע בכלל? בבג"ץ, התברר לנו, אין סדרי דין ולא נשמעים ראיות ועדויות. הפרקליטות קבעה בפניהם באופן שרירותי שהקרקע שייכת לערבי העותר, גם אם נזכר שמונה שנים לאחר האכלוס. השופטים אפילו לא ידעו שבבית המשפט המחוזי מתנהל דיון על בעלות הקרקע. כיצד זה קורה שאדם רוכש קרקע ואחרי 12 שנים, שבהן התגורר בביתו שנרכש כדת וכדין בתמרוץ הממשלה, הפרקליטות פשוט מובילה להרס ביתו, בניגוד לעמדת הממשלה ששולחת אותה?

סוף לסאגה המביכה 

כשראשי פרקליטות המדינה סעדו בתורם את ארוחת הצהריים בבית אחת המשפחות בשכונה החל לרדת האסימון. כך החלה להיוולד הודעת העדכון לבג"ץ. לא הייתה יכולה להיות סיומת אחרת לסאגה המביכה הזו מלבד הודעת עדכון של הפרקליטות לממשלה שכלל אין הוכחה שהקרקע פרטית ושבכל מקרה הממשלה תעדכן את מדיניות האכיפה שלה ביו"ש. כמעט שהוחרבה לשווא שכונה פורחת. למן הרגע הראשון, אנו התושבים הבנו שנפלה בידינו הזכות להיות קו פרשת המים שיחזיר את השפיות, המוסר, הצדק, שלטון החוק ושמירת זכויות האדם של יהודי יו"ש. כאן בשכונה ייעצר הסחף של הריסה מטורפת בכמות העולה פי עשרה על חבל קטיף.

בגליל, בנגב, במזרח ירושלים ובעולם החופשי כולו, לא הורסים שכונה מאוכלסת, ותיקה ופורחת גם אם יתברר כי היה כשל בירוקרטי ברכישת הקרקע. לעומת זאת, מפצים את העותר אם הוכיח טענותיו.

הריסה לשם תאוות הריסה בלא כל הסתברות שהעותר יוכל להתגורר בקרקע, שנמצאת כידוע בלבו של היישוב בית אל בן 7,000 התושבים, היא כדרישת האם המזויפת במשפט שלמה הדורשת "גִזרו את התינוק, גם לי, גם לך לא יהיה". ממשלת ישראל וגם מערכת המשפט הישראלית לא ייתנו לכך יד.

בסופו של דבר, השכונה לא תיהרס, אבל דרושה כפרה על הייסורים שעברו ועוד יעברו על תושבי השכונה בחודשים הקרובים. דרוש גם חשבון נפש מוסרי-משפטי-חוקתי שלא יִישַנה כדבר הזה שבג"ץ מקבל "עמדת מדינה" על הריסת שכונה פורחת מבלי שבדק את האמת ואת ההשלכות.

הראל כהן, תושב ודובר שכונת האולפנה, בית אל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il