הכל תרבות: על תביעות של פועלים סינים בארץ
לקשר העסקי בין ישראל לסין פנים חיוביות רבות, אך שורת מקרים בהם פועלים סינים נפגעו בישראל חושפת צד נעים פחות. בעת תביעת פיצויים של פועל סיני, יש לקחת בחשבון גם את פערי התרבות, כי לא רק הדרך אל ההצלחה הכלכלית עוברת דרך ההבנה הבין-תרבותית, גם הדרך אל עשיית צדק
בשנת 2007 נפל מר מינג, פועל סיני שהועסק באתר בניין בישראל, מגובה של מספר מטרים, ונפגע קשות. תחילה היה בסכנת חיים ובהמשך נשאר מספר חודשים באשפוז לצורך טיפול ושיקום.
- עובדים זרים בתת-תנאים באתר בנייה: 'לא אנושי' 250 אלף עובדים זרים בישראל - ורק 9 מפקחים
- איך מסיימים כחוק התקשרות עם עובד זר?
- טורים נוספים מאת טל רשף
עד כאן תיאור עצוב ונפוץ של אנשים נפגעי תאונות עבודה, הקושי הנוסף היה בכך שמר מינג הוא סיני, פועל בניין שהגיע ממחוז ז'ג'יאנג מצויד באשרת עבודה, והתוקף של אשרה זאת פג בזמן בו הוא היה מאושפז בבית החולים הישראלי. הוא לא יכל להאריך את תוקף האשרה בזמן בו גופו נתון בגבס והוא מרותק למכשירים בבית החולים.
חוק הוא חוק ובהתאם לכל דין הוא הוכרז כשוהה בלתי חוקי והוצא כלפיו צו גירוש. אותו אדם שאינו שולט בשפה העברית וגם לא באנגלית לא ידע על כך דבר בעת האשפוז, הוא גילה זאת רק בצאתו מבית החולים כאשר הגיע לבית המשפט על מנת להגיש תביעת פיצויים.
לא עזרו ההסברים, הוא נאלץ להפקיד את הטיפול בנושא בידי עורך הדין שלו, לעלות על מטוס, לשוב לביתו ולהמשיך משם את תהליך התביעה בשלט רחוק. הקושי התעורר שוב כאשר היה צורך שיגיע לבית המשפט על מנת לתת עדות שבלעדיה לא ניתן להשלים את תהליך התביעה. אנו זוכרים כי הוא הוכרז כשוהה בלתי חוקי, נכון? יפה, לפיכך הוא מנוע מכניסה נוספת לישראל לכל מטרה שהיא. אז איך אומרים "קפקא" בסינית?
חומה בצורה
משרד עורכי הדין אשר טיפל בתיק של מר מינג פנה אל בית המשפט בבקשות לשנות את ההחלטה, אך אלה נתקלו בחומה בצורה של סירוב. לא נראה שהיה בכך דבר אישי, התופעה הזאת חזרה על עצמה בתיקים דומים אחרים. מדובר בגישה המקפידה על החוק היבש ושוכחת לעתים שהאדם שמאחוריה לא מצויד בכלים להבנת המצב שלו ומשלם מחיר כבד ברגע בו הוא הכי זקוק לסיוע ולחמלה. זה בעייתי לכל אדם, אך מבחינת הסיני נוסף גם פער של של הבנה בין תרבותית. דברים רבים הוא מבין אחרת מאשר פועל מערבי, ולא רק בגלל קשיי שפה.
את הפועלים הסינים אנו רואים היום בכל מקום, ניתן לזהות אותם על פי המראה הטיפוסי, לעתים כאשר הם רוכבים על אופניים לעבודה או למכולת, לעתים כאשר הם יושבים בחבורות בפינת רחוב וממתינים למעסיק שיבוא לאסוף אותם. במרבית המקרים הם יוצאי כפרים ממזרח סין שיצאו לחפש מקורות פרנסה מעבר לים, נוכח השינויים שעוברים על החברה כפרית בסין. הם מתקבלים לעבודה בישראל משום שהם בעלי מקצוע מיומנים אבל לא בהכרח בגלל שהם מצטיינים בתקשורת בשפות זרות או בהבנה בין תרבותית. במרבית המקרים אלה אנשים שמעולם לא יצאו את מחוז הולדתם, שלא לדבר על נסיעה לחו"ל, וההבנה שלהם את המציאות הישראלית בה הם נתונים היא אפסית.
הדברים נוכחים בחוות דעת מומחה אשר התבקשתי להגיש לאחרונה במשפט תביעת פיצויים עקב תאונת עבודה של פועל סיני אחר, מר וואנג. במקרה שלו התאונה הסתיימה במותו וזאת שמגישה את תביעת הפיצויים היא אלמנתו, אישה קשת יום בעלת השכלה נמוכה שכל מה שהיא יודעת אודות ישראל נובע מהמכתבים שבעלה המנוח שלח לה ולילדם לאורך עבודתו. הרקע וההבנה שלה אף לא מספיקים על מנת למלא הערכה מסודרת של גובה ההכנסה הצפויה שלו אלמלא היה נהרג.
חוות דעת המומחה במקרה כזה נדרשת לבחון את גובה המשכורת הצפויה היום לפועל דוגמת מר וואנג, את ההבדלים הכלכליים בין המחוזות השונים בסין, את המידה בה היא תעלה בשנים הבאות יחד עם התקדמות הכלכלה ורמת ההכנסה בסין, האפשרות שלו לנסוע שוב בעתיד לעבודה נוספת בחו"ל והפנסיה שאותה הוא היה צפוי לקבל בסין לעת זיקנה. כל אחד מהסעיפים הללו נושא משמעות כספית רבה והינו קריטי לאותה אישה קשת יום החיה מן היד אל הפה בכפר שלה בפוג'יאן, וחולמת לאסוף פרוטה לפרוטה על מנת לשלוח בבוא הזמן את בנה היחיד ללימודים גבוהים.
מכות ממשרד הפנים?
הקשיים בעת כתיבת עדות מומחה שכזאת הם גדולים, כי לא מדובר רק בתחשיב כלכלי ובדיון משפטי, אל גם בפערי הבנה תרבותיים. הדברים מתחילים מהתעתיק של שמות סיניים כאשר שם דוגמת וואנג יכול להיכתב במסמכים מסויימים גם כ"הואנג" או אף כ"חואנג".
פועלים רבים פועלים באופן המתנקם בהם מאוחר יותר עקב אי הבנה של המצב בישראל. פועל שמשכורתו נגזלה ממנו ואשר גדל על ברכי השיטה הסינית, עלול להתמלא יראה כלפי מעסיק המנופף בפניו באמירה "יש לי חברים במשרד הפנים, לא כדאי לך להתעסק אתי", קשיי שפה והבנה יכולים להביא אותו בקלות לחתום על הנייר הלא נכון, וזה אשר מורגל במערכת המשפט הסינית, שבה הנתונים לעתים חשובים פחות מאשר ההשפעה על ליבו של השופט, יכול למלא פרטים לא מדוייקים שיכולו לסייע בבוא הזמן לדחיית תביעתו.
יש עוד. מה שתואר כאן הוא החלק ה"רך" יחסית של המצב בישראל. קיימים גם מקרי קצה של פועלים ששכרם הולן וביריונים נשלחו להכות אותם כאשר העזו לתבוע את המגיע להם. פועל כזה, המגיע ממערכת של חוק-מפלגה-עסקים בדרך הסינית יחשוש לעתים להתלונן במשטרה, כאשר הוא אינו יודע עד כמה יוכל לסמוך עליה. האם גם שם הוא יקבל מכות? הרי הכל סובב סביב קשרים, סביב גואן-שי.
הבה נחזור למקרה הראשון ההוא של מר מינג. הפרשנות המקובלת במקרה כזה אצל סיני תהיה שסירוב השהיה בישראל הינו תרגיל מתוחכם של פקיד משרד פנים ושל שופט על מנת לסייע לחבר שלהם שהעסיק את אותו פועל. לאחר מקרה מסוג זה יורדת המוטיבציה של פועלים אחרים להגיש תביעות דומות.
לקשר העסקי שבין ישראל לסין פנים רבות: יצוא, יבוא, טכנולוגיות ועוד. במקרה של הפועלים הסיניים בישראל מדובר בקשר עסקי שבמרכזו עומד אדם קשה יום ונמוך השכלה. כאשר בעת תביעת פיצויים של פועל סיני ישראל נדרשת לעשות דין צדק צריך לקחת בחשבון בין שאר השיקולים גם את פערי התרבות, כי לא רק הדרך אל ההצלחה הכלכלית עוברת דרך ההבנה הבין-תרבותית, גם הדרך אל עשיית צדק.
טל רשף יועץ, מרצה ומפתח עסקי לעסקים בסין , מנהל את פורום אסיה – ישראל לעסקים, מחבר הספר המדריך הישראלי לעסקים בסין. מרצה לתרבויות בחברות ובחוגי בית.
לפנייה לכתב/ת 
