השרים תומכים: המדינה לא תשלם בשוטף פלוס

ועדת השרים לחקיקה אישרה היום (ב') את תמיכת הממשלה בהצעת חוק פרטית האוסרת על מוסדות המדינה לשלם לספקים תמורת טובין ושירותים בתשלומים דחויים (מנהג ה"שוטף פלוס 30 ו-60 יום"). ההצעה צפויה לעלות להצבעה בקריאה טרומית עוד השבוע. על הצעת החוק של ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו) חברת ועדת הכספים, חתומים 8 ח"כים נוספים מהקואליציה והאופוזיציה. מאחוריה עומדת לשכת ארגוני העצמאים ועסקים "להב".

• העצמאים עשירים יותר - האמנם?
  

ח"כ קירשנבאום אומרת בדברי ההסבר להצעתה כי מוסר התשלומים הממשלתי והציבורי הקיים, המעכב אותם למשך חודשים, מקשה על מגזר רחב של עסקים במשק. "מנהג ה'שוטף פלוס' פוגע באיתנות הפיננסית של העסקים, באיכות ניהולם ואף בשלטון החוק ובמוסר העסקי בכלל. מהמכה הזאת נפגעים בעיקר עסקים קטנים ובינוניים המתקשים לשרוד והיא עלולה לגרום לקריסת חברות, לפגיעה בצמיחה ולעליה באבטלה".

קירשנבאום מציינת כי להבדיל מהצעות קודמות לשיפור מוסר התשלומים, הצעתה מתבססת על הנחיות החשב הכללי במשרד האוצר מאוגוסט 2008. הן קובעות, בין השאר, מועדי תשלום לספקים חיצוניים של טובין ושירותים למשרדי ממשלה, בהתאם ליום הגשת החשבון על ידי הספק. לפיכך, נותנת הצעת החוק שלה טווח אשראי של עד 45-29 יום ולא עוד מועדי תשלום הגולשים היום בפועל למשך חודשיים-שלושה ויותר.

הצעת החוק מאמצת גם רעיונות שעלו בעבר לאסור תשלומי "שוטף פלוס", על כלל סוגי ההתקשרויות של מוסדות המדינה, לרבות בסכומים הנמוכים מ-50,000 שקל, שאינן חייבות במכרז ומתבצעות לרוב באמצעות עסקים קטנים. עם זאת הצעת החוק מאוזנת במתן אפשרות למנכ"ל הגוף הממשלתי לדחות את התשלום ב-30 יום מעל המועד שנקבע בנסיבות שיוגדרו בתקנות ואפילו במתן פטור ממגבלות החוק לעסקאות מסוימות.

"על המדינה להיות דוגמא למשק כולו"

נשיא "להב" עו"ד יהודה טלמון, שמאחורי הצעת החוק, אומר כי ניתן להבין מקרים שבהם מוסדות פרטיים נקלעים לקשיי נזילות ומבקשים לדחות את מועדי התשלומים שהם חייבים. אבל לעומתם אין הצדקה לעיכוב התשלומים מצד המדינה שמנהלת את עסקיה במסגרת תקציב מובטח וחוקי, המשוחרר אותה מהאילוצים של עסק פרטי קטן.

"בעסק הקטן, בניגוד למדינה, האשראי לא מצוי בשפע ובכל מקרה עלויותיו מכבידות על קיומו", אומר טלמון. "לכן לא מוצדק שהמדינה המבקשת את שירותיו תנצל את העדר יכולת המיקוח שלו ותקבע לו תנאי תשלום בלתי סבירים. מה עוד שהספקים שלו דורשים ממנו, בדרך כלל, לשלם להם במזומן. העסק הקטן נמצא בין הפטיש לסדן. המאבק היומיומי שלו הוא לגשר על הפערים בתזרים המזומנים הבעייתי שלו".

טלמון מדגיש: "התנהלות המגזר הממשלתי-ציבורי כלפי העסקים הקטנים הופכת להיות במקרים רבים סמן ימני למשק, כשהוא מנהיג מדיניות של תנאי תשלום בלתי סבירים בעליל. המדינה צריכה לאמץ את הצעת החוק כדי להיות דוגמא ומופת למשק כולו בהנהגת מוסר תשלומים הוגן בכלל ובפרט כלפי העסקים הקטנים, כמקובל בהרבה מדינות בעולם, ובודאי במדינות החברות ב-OECD".