אל תחכו לרבנים, פנו לפוסקות הלכה

אוניברסיטת בר-אילן החליטה להעניק למלכה פיוטרקובסקי תואר דוקטור של כבוד. מגיע לה, ומהרבה סיבות. פיוטרקובסקי היא חלוצה של לימוד תורה. שנים ארוכות של לימוד שו"תים והיכרות אינטימית עם הגמרא הפכו את ההלכה עבורה לשפת אם. כך, כבר שנים שהיא מהווה סמכות תורנית לתלמידותיה, ומעניקה מענה בשאלות בכל תחומי החיים היהודיים.

• מה, עוד לא עשיתם לייק לפייסבוק של ynet יהדות?!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מהחינוך החרדי לא יוצאים רוצחים/ דעה
• הרב עמאר: הרציחות - בשל המתירנות והפריצות
• גורש מהקריה האקדמית אונו בגלל מכנסיים קצרים
  

אבל פיוטרקובסקי הופכת דוקטור של כבוד גם בגלל מעורבות אמיצה בחיים הציבוריים. היא נשמעת תכופות בענייני פורום תקנה, בעניין פסיקה המתירה תכנון משפחה של זוגות שאך נישאו, בענייני חברה ב"מעגלי צדק", במכון הישראלי לדמוקרטיה, ובכל כלי התקשורת - והכל בהתנדבות.

מאין יש לה כוח? כל מי שפגש אותה יודע - זה כוח שנובע מלימוד תורה, שמצטרף לאישיות ערכית וכריזמטית. והיא למדה בעיקר לבד, מכינה שנים על שנים שיעורים בפרפקציוניזם קיצוני. בקיצור: אוטודידקטית אוהבת תורה.

אוניברסיטת בר אילן מכבדת את מלכה פיוטרקובסקי באופן ראוי, ונשים רבות בציבור  מתכבדות בבחירה זו. אבל האם מעבר לפרגון של בר אילן (והקופון שהאוניברסיטה גוזרת לעצמה) מחזקת בחירה זו נשים צעירות אוהבות תורה והלכה? האם הן יכולות לקבל ממנה השראה? למען האמת, לא כל-כך.

יש גבול

פיוטרקובסקי, בניגוד לגברים רבים ברמתה התורנית, אינה שייכת לאף ארגון. כוחה הציבורי בא לה מעצמה - מהכריזמה, החום, הידענות ואהבת האדם.

אוטודידקטיות ומעמד ציבורי נטול גב ארגוני ראויים להערכה רבה, אולם אין בהם הבטחה לדור נשי צעיר. אולי להפך. הישג ייחודי זה מעלה ביתר שאת את השאלה היכן יכולות נשים לבטא את כוחן בתורה?

בואו נאמר את האמת: הקהילה הדתית עדיין סגורה בפני נשים. בבית כנסת באלון שבות יש דיון מתוח עם הרב בשאלה אם לתת לאשה להעביר שיעור בפרשת שבוע בתוך בית הכנסת לאחר התפילה, ארגון "נשמת" מתנאה ביועצות הלכה - אך הן כפופות לחלוטין לרבנים שהסמיכו אותן, ולא נראית באופק הכרעה עצמאית של נשים. וב"מתן" נסגר המכון התלמודי. איפה ראיתן מנהיגת קהילה או פוסקת הלכה עומדת בראש ישיבה? (אם אביך לא רב דגול) בכל המדרשות המרכזיות, גברים מובילים תכניות לנשים.

נכון, גם לאחר מהפכת לימוד התורה אין גדודי נשים צעירות שהידע שלהן יכול להביא אותן לכהן כמנהיגות קהילה, אלא שגם למעולות, ליחידות הסגולה שגדלו בתוך בתי המדרש של הנשים, אלה שיכולות ומעיזות לחלום על הנהגה אין באמת לאן לשאוף, העולם הדתי חסום בפניהן.  

יש שופטת, אין דיינית

אוניברסיטת בר אילן מעניקה למלכה פיוטרקובסקי תואר דוקטור של כבוד על הישג אישי, על הנהגה נשית תורנית שמתחילה מלמטה בלי משאבים ועם אמביוולנטיות מובהקת של ההנהגה הרבנית. היא פוסקת הלכה כבר שנים למאות נשים שסומכות עליה בלי שקיבלה סמיכה פורמלית

משום שהן יודעות שיש לה ארגז כלים הלכתי עשיר. אט אט, בלית ברירה, יחד עם האוניברסיטה, גם רבנים מכירים בכך.

כנראה שהמסקנה המתבקשת היא שגם הפעם לא צריך לחכות למנהיגות רבנית אמיצה, אלא הציבור הוא שצריך להביע אמון בתלמידות חכמות פוסקות הלכה. אנחנו זקוקים לעוד ועוד גברים ונשים שישאלו אותן באיסור והיתר, אישות וממונות, שיהפכו אותן למנהיגות על אף המחסומים העצומים שעומדים בפניהן. אנו זקוקים לנשים מנהיגות משום שבפשטות, הנוכחות הנשית הזו חיונית עד מאוד ליהדות וליהודים שאנחנו היום. כמה שנים עוד נוכל לחיות במדינה יהודית בה אשה יכולה לשמש נשיאת בית משפט עליון אך אינה יכולה להעיד או להתמנות לדיינית בבית דין רבני.

אני יודעת, הדרך עוד ארוכה אבל אני מאמינה בכל לבי שאין יאוש בעולם כלל. 

• גילוי נאות: מלכה פיוטרקובסקי היא חברה שלי מכיתה ה', ואני גאה בה מאוד. לעיתים יש בינינו מחלוקת. (חנה פנחסי היא דוקטורנטית במחלקה למגדר בבר אילן, מנחה במכון הרטמן ועמיתה במכון שחרית)