פרידה ממוריס סנדק: איש יצורי הפרא
מוריס סנדק החל את דרכו כמאייר, עד שהתגלה כישרון הכתיבה האדיר שלו לילדים. הסופר המשפיע נודע בעיקר בזכות ספרו "ארץ יצורי הפרא", אך כתב עוד עשרות יצירות נפלאות העוסקות באמת האנושית וכיצד היא מתבטאת בעולמם של קוראיו
מעט מאוד ענקי ספרות עוד נותרו בחיים, והנה הלך מאיתנו היום ענק נוסף; אחד מהיוצרים החשובים, המשפיעים והמקוריים ביותר של ספרות הילדים העולמית. מוריס סנדק -מאייר וסופר אמריקני, המוכר בעיקר בזכות ספרו "ארץ יצורי הפרא", שזיכה אותו במדליית קלדקוט היוקרתית - הלך לעולמו והוא בן 83. סנדק נולד בשנת בברוקלין, ניו יורק, ב-1928 ולאורך חייו אייר למעלה ממאה ספרי ילדים, שאת חלקם גם כתב.
סנדק היה מאייר קודם שהיה סופר, ומאז ומעולם נהג לרשום ולצייר, עד שגילתה אותו עורכת ספרי הילדים המיתולוגית, אורסולה נורדסטרום, טיפחה אותו והעניקה בית לכישרונו העצום. סנדק עורר סערות רבות במהלך שנות עבודתו, והעלה את חמתם של גופים שמרניים, משום חתירתו האמיצה לכנות בלתי מתפשרת באיוריו ובטקסטים שכתב. הקהל היה שבוי בקסמו ובעוצמה הוויזואלית החזקה של איוריו, וברבות השנים - חרף, ואולי דווקא בשל הביקורת - זכה סנדק בפרסים רבים, בהם פרס אנדרסן היוקרתי לספרות ילדים ב-1970.
הצלחה מסרסת
"ארץ יצורי הפרא", שראה אור ב-1963 הוא, כאמור, יצירתו המצליחה והמוכרת ביותר. אך ההצלחה הכבירה לה זכה הספר, והפיכתו לקלאסיקה בספרות הילדים האמריקנית, היתה לרועץ עבור סנדק, אשר יטען בראיונות מאוחרים כי היא היוותה מקור להשוואה מסרסת לכל יצירותיו שבאו אחריה.
ואכן, על אף מקומו המרכזי בספרות הילדים, בעשורים האחרונים התבודד סנדק בביתו שבמדינת קונטיקט, בו התגורר עם בן זוגו מזה חמישים שנה, עד שהלה נפטר ב-2007. הצצה נדירה לחייו העניק לנו הבמאי ספייק ג'ונז, בסרט תעודי שערך אודות סנדק. ג'ונז גם ביים את העיבוד הקולנועי ל"ארץ יצורי הפרא" ולווה בעיבוד ספרותי רחב יריעה, שכתב דייב אגרס על פי הספר המאויר. בחודש ספטמבר האחרון ראה אור ספר חדש שכתב ואייר סנדק בשם "במבל ארדי", הראשון מאז ספרו המדהים " outside over there" שפורסם ב-1981.
יהודה אטלס, שתרגם את ספרו של סנדק, "היגלטי פיגלטי פופ", כתב אודותיו במאמר בכתב-העת "הפנקס", שכותרתו 'הסנדק של ספרות הילדים', וטען כי "בספריו הוא נוהג לחשוף רבדי-עומק ולעצב ילדים שיש בהם עיקשות, גחמנות, מרדנות, הרפתקנות, שקיקה לסכנות, יכולת להשתנות. מותר להם גם לשנוא את אחיהם, לכוון כעס כלפי ההורים, להתחצף, אפילו לבלוע את אמא. גיבוריו נאבקים בשדים ובאימה של עולם הילדות".
לא ניתן לחשוב על תיאור מדויק יותר של יצירתו של סנדק, המבהירה גם מדוע גופים שמרניים נטו לצאת כנגד יצירתו אשר טמון בה גרעין של אמת, ללא טיפה של התייפייפות והסתרה. יצירתו הוכתרה כפורצת דרך באשר לאופן התפיסה הצורני והתודעתי של ספרות הילדים, וכמנפצת טאבויים. סנדק עצמו טען כי אין להסתיר מהילדים דבר, ושיש לומר להם את הדברים לאשורם, משום שילדים מזהים זיוף ורמאויות בן-רגע.
לאורך כל שנות פועלו סנדק לא פחד מדבר, וטיפולי האנליזה שעבר, אשר עימתו אותו עם אותם שדים ואימה של עולם הילדות, ניכרים ברבדים הפסיכולוגיים העמוקים בספריו, ובאופן בו חוויות אישיות שעבר ודמויות ממשיות מופיעות בהם. טראומות, אובדן, מוות ותחושת זרות - כל אלו היו מנת חלקו של סנדק הילד והמבוגר, ואלו הם רק כמה מהנושאים המרתקים בהם הוא עוסק ביצירותיו.
הילד הוא עירום
נקודת המבט הייחודית שלו על עולם הילדות באה לידי ביטוי למשל בספר הנהדר "In the night kitchen", שראה אור ב-1970; פנטזיה סוריאליסטית שזכתה להתנגדות מצד הספרניות בארצות הברית בעיקר בשל התעוזה (או החוצפה וההשחתה המוסרית, על פי השמרנים) של סנדק לאייר ילד עירום שאיבר מינו גלוי לגמרי. לדברי אטלס, הספר "שגם הוא צלילה עמוקה אל התת-מודע הילדי, הוא מחווה לילדותו של סנדק בשנות ה-30, לפחדיו, לחלומותיו, לסרטי התקופה, לקומיקס, לחדוות האכילה, לניו יורק, למשפחתו".
יחד עם זאת, מוסיף אטלס, "למרות שספריו נסובים על ילדים 'גיבורים' ומסתיימים בדרך-כלל בסוף טוב, הם עוסקים תמיד בטרגי". על כך טען סנדק כי "ילדים חשופים למוות ולאסון בדיוק כמו מבוגרים, אבל יש להם איכויות מיוחדות של חייתיות, סקרנות עזה והתבוננות רעננה. הם רוצים לקרוא את האמת ואני לא אמור לשקר להם".
רק שני ספרים שכתב ואייר מוריס סנדק תורגמו לעברית: "ארץ יצורי הפרא" (הוצאת כתר) ו"היגלטי פיגלטי פופ" (הוצאת שבא), אולם ברחבי העולם ספריו, שעדיין מעוררים מחלוקת, נחשבים לפסגת היצירה האמנותית לילדים; בטקסט ובאיור. "אותי מעניינת הילדות כמצב של הוויה", אמר סנדק בעבר, "נראה לי כפלא, שהילדים בכלל מצליחים לגדול". וילדים עדיין גדלים על ספריו ואיוריו המרהיבים, שכן חרף התכנים הקשים, סנדק אפשר לילדים חירות, נתן להם עוצמה, ובהתאמה למנטרה שמשננת ג'ני הכלבה מ"היגלטי פיגלטי פופ", הוא הציב בפניהם יצירות אמנות המתעקשות כי "חייב להיות לחיים איזה טעם נוסף!".
הכתבה נעשה בשיתוף עם כתב-העת המקוון "הפנקס " לספרות ותרבות לילדים.
