האבטחה, המוסלמים והקזינו

היום הגדול הגיע. בשבוע שעבר ניסינו להפעיל את דובי גל כדי לפרוץ לכפר האולימפי אבל רמון, שוער הסף הספרדי, הדף את הניסיונות. בשבת הכניסה כבר הייתה קלה בהרבה, מהסיבה הפשוטה שהכפר נפתח סוף סוף למשחקי המבחן.

• לונדון 2012 - אל תחמיצו את העמוד המיוחד של ynet ספורט, המקיף ביותר למשחקים האולימפים
  

11 אלף עובדים אמורים להסתובב פה ולתפעל שישה אירועי ספורט בסדרת מבחנים. 3,000 אתלטים קיבלו הזדמנות לבחון מקרוב ולנסות את המתקנים, יחד עם 40 אלף אוהדים ביציעים.

פוליטיקאי לא קטן. סבסטיאן קו(צילום: מודי קרייטמן)

החדשות הטובות הן שהכל עבר בשלום ושלא היה צורך ליירט טילים כלשהם, למרות שהמשטרה והצבא כבר מוכנים לזה עם סוללות קרקע אוויר. החדשות

הרעות הן שהמארגנים מבטיחים שמי מביניכם שקנה כרטיס, לא יעוכב ליותר מחצי שעה בכניסה לכפר, מה שאומר שאם לוקחים בחשבון את מהומת התורים בהית'רו, שהחצי שעה הזאת עלולה להתארך.

כבר ביציאה מתחנת התחתית סטרטפורד, שממוקמת מתחת לתחנת הרכבת העילית, ניתן היה לחוש בהתרגשות, בעיקר של המארגנים. עשרות רבות של סדרנים וסדרניות בווסטים ורודים וצהובים עמדו שם וכיוונו את ההמון. חלק מהם מצויידים בכפפות ענקיות, שמצביעות על כיוון מסלול ההליכה כמו בדיסני וורלד. רבים מהם היו גם צריכים לכוון את הקהל שבחר להיכנס דווקא לקניון הקניות הענקי שהולך לעשות מכה בקיץ.

מחיר בקבוק שתיה 1.60 ליש"ט(צילום: מודי קרייטמן)

בסוף המסלול מחכים ביתני הבידוק הביטחוני, ערוכים לקבל קהל של אלפים במיומנות ובציוד של שדות תעופה. גם זה עבר בקלות, אחרי שיקוף ובדיקת

הזהות והנפקת תג כניסה. כמו בהית'רו, גם פה אסור להכניס בקבוקי שתייה והצמאים יצטרכו לקנות כאלה ב-1.60 ליש"ט לבקבוק.

לא ברור בדיוק לאן הלכו 10 מיליארד ליש"ט שנשפכו על האולימפיאדה הזאת. נכון שרק אחרי שזכו גילו האנגלים שהאדמה המיועדת מזוהמת מרעלים של מפעלים שעבדו שם יותר ממאה שנים, ופינוי האדמה דרש השקעת ענק. עם כל הכבוד לאצטדיון האולימפי והמתקנים האחרים המרשימים, הכפר נראה מטופח, אפר "לאכול על הרצפה" כפי שאיבחן שומר הסף הספרדי רמון, אבל 10 מיליארד זה עדיין הרבה כסף.

כניסת הספורטאים לאיצטדיון(צילום: מודי קרייטמן)

החלק המרשים בכפר הוא הפסל הענקי של אניש קאפור. עדיין אין גישה אליו, אבל אפשר לראות את התצפית המרהיבה בשיאו. האצטדיון כמעט מושלם.

פה ושם עדיין חלקים תחומים בחומרי בנייה, אבל היציעים על מושביהם המרווחים, מושלמים.

יציע העיתונות עדיין לא מושלם, אבל באולם העיתונות בקומת הקרקע של האצטדיון כבר אפשר לראות עיתונאים. רובם אמנם צופים במשחק גמר הגביע צ'לסי ליברפול שמתנהל באותה שעה, אבל התחרויות יימשכו עד הערב וגם למחרת.

לאחד מצלמי הטלוויזיה קוראים יוסי. מתברר שמדובר ביוסף רומנו, בן אחיו של יוסף רומנו ז"ל, מרים המשקולות שנרצח בטבח הספורטאים במינכן ב-5 בספטמבר 1972. רומנו הצלם נולד שנה אחרי הטבח ונקרא על שם דודו המנוח, שהיה זה שניסה לתקוף את המחבלים, הצליח לחטוף מאחד מהם רובה ואז נורה ונפצע קשה עד שמת מפצעיו אחרי שהמחבלים סירבו לאפשר לו טיפול רפואי.

צלם הטלוויזיה יוסי רומנו נקרא על שם דודו, יוסף רומנו ז"ל, מחללי מינכן(צילום: מודי קרייטמן)

רומנו הצלם עובד עבור סוכנות ידיעות והוא חמוש במצלמת וידיאו ענקית. מתגורר כבר תשע שנים בלונדון. הכל טוב לדבריו, חוץ ממזג האוויר. בארץ צילם

הרבה פיגועים שעדיין מעיקים על זכרונו. הוא מנסה לברר אם בטקס הפתיחה יוזכרו קרבנות הטבח, דבר שאלמנת דודו, אילנה רומנו מנסה לקדם ללא הצלחה.

בערב, אגב, משדרים בטלויזיה את הסרט "מינכן" של סטיבן שפילברג. אני מנסה לברר בשגרירות ומתברר שגם במשרד החוץ "עובדים על זה", אבל שהסיכויים דלים. הוועד האולימפי לא רוצה לזכור ולא להזכיר, רק רוצה משחקים נקיים מפוליטיקה. רומנו יורד אחר כך לעמדת הצילום והוא ממוקם שלושה מטרים מסבסטיאן קו, יו"ר הועדה המארגנת.

אזור מיוחד לעישון(צילום: מודי קרייטמן)

קו לא רק אלוף אולימפי שזכה בזהב, אלא גם פוליטיקאי לא קטן. בעברו ישב בפרלמנט ולא עשה הרבה, אבל היום הוא כנראה הגשים חלום, לשלב

פוליטיקה וספורט. הוא עומד מתחת לרומנו ולוחץ את הידיים של הסטודנטים שהתחרו במקצה 200 מטר שליחים, לוחץ כמו נשיא מדינה כלשהי, כולו חיוכים ומצדדיו שתי עוזרות.

באצטדיון בודקים את הכל. את השילוט האלקטרוני, את ההזנקות שפה ושם נפסלות בגלל סטודנטים שמרוב התרגשות יצאו מוקדם יותר, את התאורה, הכל עובד. גם אני בודק את המשטח. מפתיע שמניחים לרדת ולדרוך במקום בו אוסיין בולט יניח רגליים. במגרשי כדורגל למשל, אסור לגעת בדשא למי שאינו כדורגלן בתפקיד.

אנגליה מדינה של מהמרים. קזינו בלונדון(צילום: מודי קרייטמן)

ביציעים כבר למעלה מ-40 אלף איש. הסדר מופתי. גם מחוץ לאצטדיון, האנגלים מוכיחים שבתורים אין להם מתחרים והם עומדים בתורים ארוכים ומתפתלים לפני

דוכני הנקניקיות והשתייה. יש אפילו פינות עישון. צמד חברים עומד עם כוסות בירה ומחכה בתור לנקניקיות (5.90 ליש"ט לאחת). "קרובים של אחד הסטודנטים מלידס", מספר אחד מהם, "קיבלנו הזמנות בזכות הקירבה המשפחתית, אבל לאולימפיאדה אין לנו כרטיסים".

אלה שזכו במכרזי האבטחה מנסים להפחיד את הציבור על בסיס יומי. השבוע למשל, מצאו דרך חדשה להפחיד, בתסריט שאיזה מחבל יטיס מטוס קל ויפזר רעל מעל לכפר. לא ממש משכנע ולא רק משום שאסור יהיה להזיז משהו באוויר ברדיוס של כמה ק"מ מהמתחם בלי אישור בכתב, אלא גם מהסיבה הפשוטה שרבים מהעובדים במתחם הם מוסלמים וגוייסו מהשכונות הסמוכות לכפר האולימפי ושם מספרית, הקהילה המוסלמית ענקית.

ראש המועצה של טאוור המלט, שגובלת בכפר הוא לוטפור רחמן. לרובם זה ניסיון עבודה שעשוי לחלצם משכונת המצוקה. הרבה מהסדרניות לבושות בלבוש מוסלמי מלא ומוקפד. אחת מהן מנסה לעזור בצילום. "אני סטודנטית לצילום", היא מצחקקת ומנסה לייעץ. לרוב הסדרנים אין ממש עבודה, כי השילוט מושלם ובהיר ורק בכניסה ליציעים נותר להם לכוון לשורה הנכונה.

בדרך ליציאה אני שם לב שלמעשה השדרה המרכזית של הכפר שנקראת "דרך סטרטפורד" מובילה מהאצטדיון ישירות לקזינו של מרכז הקניות, בקו ישר. אנגליה, אחרי הכל, היא אומה של מהמרים עם ממוצע גבוה של השקעה לנפש הימורים שבועיים (למעלה מ-50 ליש"ט), מה שקובע את הסיסמה הבלתי כתובה של המשחקים האלה, שבסוף האולימפיאדה מחכה קזינו.