בלי להוציא שקל: איך להכין את הילד לכיתה א' בבית

בשבוע שעבר הבנו מהן המיומנויות הנדרשות מזאטוט העולה לכתה א' . בדקתם איפה הילד שלכם ממוקם על הרצף? באיזה תחום הוא מרגיש טוב יותר ובאיזה פחות?

היום אנחנו עוברים לחלק המעשי: מה ניתן לעשות במהלך החודשים הספורים שנותרו עד לתחילת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה (וכמובן גם לאחר מכן), על מנת שהילד שלכם ישדרג את יכולותיו וירגיש בטוח יותר להתמודד עם משימת בית הספר. בלי חוברות עבודה, בלי "להושיב אותו" כי "צריך להתכונן לכתה א'", בלי לחץ - וכמובן בלי להוציא שקל מהכיס. איך עושים את זה?

נתחיל בכך שחשוב לדעת כי ילדים לומדים באופן טבעי וספונטני מהרגע בו הם מגיחים לאוויר העולם. עבורם העולם כולו הוא סוג של סדנה אחת גדולה ומרתקת המתרחשת כל יום, כל שעה, כל דקה. הם לומדים דרך התבוננות והקשבה, דרך חיקוי, ניסוי וטעייה. חלק גדול מההתנסויות האלה מתרחשות דרך ההתנהלות היום-יומית שלהם ודרך משחק. מטלות שאנו, המבוגרים, עושים באופן אוטומטי, מבלי לחשוב בכלל, מהוות עבורם שיעור חשוב ומשמעותי.

כתבות נוספות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

"לא בא לי!"; 10 כללים להתמודדות עם התקף זעם

"אבל למה את בוכה?"; 8 דרכים להתמודד עם בכי

6 שינויים שיהפכו את ההורות שלכם לקלה יותר

ככל שנהיה מודעים יותר לתהליך זה של הלמידה, כך נוכל לזמן לילדים שלנו עוד ועוד חוויות מעשירות ומצמיחות שכאלה בכך - והכל בדרך יצירתית ומהנה.

נתחיל  שנלמד להסתכל על הילדים שלנו דרך "העיניים של ההתפתחות" ונראה מה באמת קורה שם. כך נבין טוב יותר איך נוכל לתרום ולהעצים את תהליך הלמידה הספונטני המתקיים שם ממילא.

רוצים דוגמה? בואו ניקח פעילות שכיחה שאנו עושים כל יום על בסיס קבוע, הכנת ארוחת ערב, ונבחן אותה מקרוב. כמובן שאנחנו יכולים לארגן אחת כזו במו-עצמנו, צ'יק צ'ק, בעיניים חצי עצומות: חביתה, מלפפון, גבינה, פרוסת לחם. מה זה כבר בשבילנו? עניין של כמה דקות וזה מוכן. יושבים, אוכלים, והופ - למקלחת. ועשינו עוד "וי" מהיר.

אבל אפשר גם אחרת. אתם יודעים מה זה עבור ילד בן חמש-שש לחתוך ירקות ולסדר אותם יפה בצלחת חגיגית? או לשבור ביצה לקערה מבלי שיפלו לתוכה גם שברי קליפה סוררים ומיותרים? גם לערוך שולחן, לספור מזלגות וסכינים, להחליט באיזה צבע יהיו המפיות ולקפל אותן יפה-יפה, למזוג מים לכוסות, למרוח פרוסות לחם בחמאה - כל אלו מהווים עבורם אתגר של ממש, מטלות של גדולים שהוא יהיה גאה לבצע, הזדמנות לעשות שימוש ביכולות המתפתחות שלו ולשדרג אותן. אם רק ניתן לזה את המקום והחשיבות הראויים.

אני מזמינה אתכם לעצור לרגע את המרוץ ולשאול את עצמכם: אלו יכולות הילד שלי משכלל כרגע? במה הוא מתנסה עכשיו? איפה זה תורם לו? שימו לב כמה דברים הילד שלכם לומד כאן, על הדרך, מבלי ששמנו לב בכלל:

הוא הפעיל את שריריו: פרש מפה, הביא וחילק צלחות וכוסות, קיפל מפיות, חתך ירקות ושבר בזהירות ביצה - והנה תרגול של מוטוריקה עדינה וגסה גם יחד.

הוא ארגן את סביבת העבודה שלו: פינה את השיש על מנת שיוכל לעבוד עליו, התנסה והבין משמעות של רצף פעולות במהלך הכנת החביתה - מה קודם ומה אחר כך. בין לבין הוא רכש ידע בנושא של כמויות, מנייה וספירה ונחשף למושגים חדשים שהעשירו את שפתו: למעלה-למטה, סמיך-דליל, נוזל-מוצק. הוא גם הבין משמעות של סיבה ותוצאה (למה החביתה נדבקה למחבת? אולי כי לא שמנו מספיק שמן?) והתמודד עם פתרון בעיות כשלא הצליח למזוג מים לכוסות מבלי לשפוך.

הוא "עבד" על החלק הרגשי: נהנה, למד להתמודד עם מטלות מאתגרות, תחושות של כשלון ותסכול ואפילו התאמן בדחיית סיפוקים (מתי זה כבר יהיה מוכן?).

אפילו התחום החברתי "נתרם" במהלך הכנת הארוחה: הוא התנסה בשיתוף פעולה (גם אח שלו רצה לעזור), למד לחכות, לנסח את רצונו, לעמוד על שלו.

האם העלתם בדעתכם שכל זה קורה בזמן הכנת ארוחת ערב אחת סטנדרטית?

אז כן, זה מה שקורה שם - בכל פעילות אחרת שילד עושה, אם רק נייצר את המרחב ונאפשר להם להתנסות. כמובן שלא בכל יום. למי יש כוח וזמן? ובכל זאת, ככל שאנחנו, ההורים, נהיה יותר מודעים לחשיבות העניין, כך נפנה לזה יותר מקום. יכולים לראות את הקשר בין כל זה לבין השתלבות טובה יותר בכתה א'?

אז על מה לשים את הדגש? הנה כמה נקודות מפתח מרכזיות:

1. עברית שפה יפה

מכירים את המצב בו אנחנו מדברים עם הילדים שלנו ולא מוצאים את המילים? זה יכול להגיע למשפט הזוי כמו "תביא לי את זה, נו, הדבר הזה, ליד הזה על המדף". חשוב שתשימו לב לכך. ותרו על ה"זה" וכנו את החפצים בשמם. דברו איתם בשפה של גדולים, מבלי להתיילד. אל חשש, גם אם הם לא מכירים מילה מסויימת, הם יבינו את משמעותה מתוך ההקשר, והנה עוד מילה נוספה לאוצר המילים שלהם. בנוסף, הקריאו להם סיפורים על בסיס קבוע (שזה בכלל רעיון טוב), כולל המילים ה"קשות".

2. כמה מתסכל להיות מתוסכל

על מנת לעזור לילד שלנו להתמודד עם כתה א' (והחיים בכלל) כדאי שנלמד אותו לחוות את הדבר הזה שנקרא תסכול מבלי להתמוטט. איך? כשהוא מנסה לעשות משהו ולא מצליח, כשהוא רוצה ולא מקבל ומתחיל לצאת מאיפוס (כעס, צעקות, בכי, השתוללות) נשמור על איפוק, נזכיר לעצמנו במה מדובר (הילד מתאמן על הכלת תסכול ואנחנו אמורים לעזור לו) ונפעל בשיקול דעת. נשחרר משפט אמפטי אמיתי: "כן, מתוק שלי, אני יודעת שאתה רוצה" או "באמת מרגיז שהציור לא יצא לך כמו שרצית" ונחכה בסבלנות עד שיצליח "לעשות את הסוויץ'".

בלי נאומים והסברים מייגעים, בלי הבטחות מבוהלות, בלי כעס "מה כבר קרה?". ניתן לילד את המרחב לעכל את הקושי ולהכיל אותו. המסר שעובר יהיה: כן, תסכול זה קשה, אבל לא מתים מזה. כמה פעמים כאלה יאמנו את הילד המתוק שלנו לעזור לעצמו, לבלוע את הצפרדע ולהמשיך הלאה.

3. צאו לאחו!

פעם ילדים גדלו "למטה", בחצר. היום הם מבלים שעות מול מסכים. הקפידו יותר על בילוי מחוץ לבית: גינה שכונתית, גן שעשועים, חוף הים. המרחבים מזמינים את הילד להפעיל את גופו: לרוץ, לקפוץ, להתנסות במתקנים השונים, לנסוע באופניים, ברולר-בליידס, לשחק בכדור. כל אלו יתחזקו את גופו ויאמנו את שריריו. חגיגה למוטוריקה הגסה!

ואם אתם כבר בגינה, המציאו משחקי כדור המשלבים מסירה ותפיסה (החלק המוטורי) עם משחקי מילים - לומר תוך כדי זריקת הכדור שמות של ילדים, מאכלים, צבעים, חיות וכדומה. אפשר גם לספור יחד בקול רם כמה פעמים הכדור עובר מיד ליד מבלי ליפול. עד כמה נגיע?

4. ומה עם המוטוריקה העדינה?

זוכרים שפעם הכנו מתנות לאנשים אהובים עלינו? הילדים שלכם יאהבו את זה. השחילו איתם חרוזים למחרוזות, ציירו תמונות, צרו קולאז' מגזירי מגזין צבעוני, אפו עוגות ועוגיות בצורות, צרו פסלים מחמר, דאס או פימו. כל אלו מזמנים זמן משפחה מהנה ועל הדרך גם תרגול חוויתי וכייפי של אותם שרירים קטנים שכה חשובים למשימת הכתיבה העתידית.

5. הפכו את הלמידה למשחק

נוסעים עם הילדים במכונית? זה הזמן למשחקי מילים: "מה מתחיל ב..."; "מה נגמר ב..."; "מה מתחרז עם"; מה ההיפך מ...". ספרו מכוניות אדומות, נסו לזהות ספרות בלוח הזיהוי של המכונית שלפניכם, מנו את ימות השבוע קדימה ואחורה. הרבה יותר מוצלח מלריב על מי נכנס לטריטוריה של מי במושב האחורי.

גם בבית אפשר לשחק וללמוד תוך כדי: מי יכול ללכת על המרצפות מבלי לגעת בקווים? ללכת על הקו מבלי ליפול? למיין זוגות גרביים, כביסה על פי צבע, וכדומה. והנה הם גם עוזרים במטלות הבית.

6. כתיבה תמה

רוצים שהילד יתאמן על כתיבת אותיות או מספרים? מי אמר שצריכים לעשות את זה דווקא על דף? ישנן עוד אפשרויות, הרבה יותר מהנות, לעשות זאת: לחרוט במקל על חול רטוב, לפסל מפלסטלינה או מבצק, שאפשר גם לאפות ולאכול אחר כך, לצייר בצבעי אצבעות, במכחול על הגוף, בטוש על לוח מחיק. כיף!

7. הילד שלכם מתקשה ללמוד את הספרות?

 היעזרו בו כשאתם צריכים להתקשר למישהו. בקשו ממנו שיחייג עבורכם. מניסיון, תוך ימים ספורים הוא יצליח להתמודד עם המטלה.

זה הרבה יותר מאתגר כשהמטרה היא "אמיתית".

8. סופר הוא בעצם סוג של אוניברסיטה

עורכים קניות עם הילד? בקשו ממנו לבחור ולשים בשקית שמונה קלמנטינות יפות, עשר עגבניות - והנה הוא מונה! השוו איתו מחירים: עוד דרך להכיר את הספרות וערכן. הוא רוצה ממתק? תנו לו מטבע של חמישה שקלים, שיבחר בעצמו משהו בתקציב הזה. למדו אותו להבחין בין סוגי המטבעות השונים ואת ההבדלים ביניהם, למשל כמה מטבעות של שקל אחד שווים חמישה שקלים, תנו לו לספור את העודף. רואים את הערך?

9. היה לי חבר, היה לי אח

תנו לו להתמודד בחיכוכים עם אחיו וחבריו. גם כאן - זהו כר נרחב של למידה והתפתחות. במידת הצורך עזרו לו להבין מה קרה, חפשו יחד פתרונות, היו שותפים אך תנו לו להוביל. אפשרו (ועזרו אם צריך) להישאר לבד אצל חבר. תנו לו להסתדר באופן עצמאי עם ילדים ומבוגרים גם כשאתם לא בסביבה.

10. העבירו לו מסר שהוא באמת בוגר

התייעצו איתו, התפעלו מרעיונות שהוא מעלה, גם אם הם לא לגמרי ישימים. עודדו יוזמות: "יופי שקבעת עם איתי ללכת לבריכה! עכשיו בוא נראה מתי זה מתאים". תנו לו לבחור (במקומות שמתאים לכם), להתנסות - גם במחיר של טעויות. אל תמהרו להשיא עצות ולפתור עבורו בעיות שהוא נתקל בהן. תנו לו להתמודד בכוחות עצמו. הוא מסוגל.

חשוב לציין שגם אם הילד שלכם מתקשה עדיין בחלק מהמיומנויות, הלמידה לא מסתיימת ביום הראשון של כתה א'. המשיכו בכל אלה גם אחר כך. הרעיון הוא לטעת בילד שלנו תחושה שהוא יכול, שהוא מוצלח, שאנחנו גאים בו ורואים אותו בגדולתו. מן "רוח-גבית" הורית, המלווה אותו במעבר החשוב הזה.

מאחלת לכם המון הצלחה והנאה!

אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומנהלת פורום הורים ראשל"צ. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן