מופז ונתניהו מצילים אותנו

ההבטחה לשנות שיטת ממשל עד סוף השנה היא בגדר מהפכה והצלת המדינה. המצב הנוכחי בלתי נסבל. הפקרנו את הכנסת לידיהן של מפלגות סקטוריאליות. ראש הממשלה בישראל מובל בידי אחרים ולא מסוגל להנהיג את הממשלה על פי דרכו. רוב העוולות המדיניות והחברתיות הן תוצאה ישירה של השיטה הנוכחית. בשמאל, "מגן הדמוקרטיה", הצביעות חוגגת. כיצד אפשר להיות תומכי שלטון החוק כאשר אי אפשר למשול? עד אתמול נתניהו הוא אסיר ציון בידי גחמותיהם של ליברמן וישי. כיצד יהיה אפשר לקיים ממשלה עם אידיאולוגיה אחת ברורה? האם לא ראויה לדמוקרטיה שיטה אמיתית שתשמור עליה ותבטיח יציבות שלטונית?

עוד בנושא זה בערוץ הדעות של ynet:

הברית החדשה והמבישה / זיו לנצ'נר

עסקה סבירה במחיר סוף עונה / שאול רוזנפלד

הליכה לבחירות בשיטה הקיימת תגרום לליכוד שוב למכור את המצע שלו. הרי גוש הימין הוא הרוב בימינו, אז מדוע הוא היה צריך להיות בן ערובה בידי אהוד ברק? אם הרוב מחזיק באג'נדה של בנייה ביהודה ושומרון, סיפוח שטחים אלו ונסיגה מפתרון שתי המדינות, מדוע לא ליישם אותה? לליכוד מגיע ראש ממשלה שמיישם את חזון ההתיישבות ולא כזה העוסק בלוליינות.

32 ממשלות ב-64 שנים

שיטת משטר חזקה תבטיח את המשילות לצד הייצוגיות ותוכל לאזן את המצב בין הרשויות במדינה. בעשור האחרון אנו עדים להתחזקותו של בית המשפט העליון ולביקורת השיפוטית שלו. קואליציה מתפקדת ללא סחטנות תוכל לעסוק ולהוביל מהלכים בוערים ולא להשאיר אותם לידי השופטים. אם לא רוצים לפנות את גבעת האולפנה, יש לעשות זאת בדרך מדינית, עם מנהיגות והחלטות דמוקרטיות, ולא באמצעות פלפולים משפטיים. יש שופטים בירושלים, הגיע הזמן שתהיה גם ממשלה. גם בנושא גיוס לכולם, היה ראוי שהכנסת תפתור את המצב בצורה מלאה לפני הרבה שנים. ראש ממשלה שאינו נתון לסחטנות יוכל להביא פתרון ראוי שיטיב עם כולם. 

64 שנות עצמאות יצרו לנו 32 ממשלות. כך לא ניתן לנהל פה את ענייני המדינה. לא ניתן להוביל מערכת מורכבת כמו ממשלה כאשר משך חייהם של השרים הוא לכל היותר שנתיים. לאחרונה הצטרפו אנשי עסקים מובלים במשק לתנועת "יש סיכוי" בהובלתו של מאיר דגן, הקוראת לתקן את השיטה על פי הצעותיהם של פרופ' אוריאל רייכמן ופרופ' אמנון רובינשטיין מהמרכז הבינתחומי. בין היתר הם קוראים להגביר את המשילות על חשבון הייצוגיות, על-ידי העלאת אחוז החסימה, דרישת רוב מיוחס להדחת ראש ממשלה וקיום בחירות אזוריות לצד ארציות. בעזרת דיון ציבורי ענייני ולא מתלהם נוכל למצוא איזון נכון שיבטיח יציבות שלטונית ראויה.

הציניים יאמרו בוודאי ששאול מופז ובנימין נתניהו שומרים על הכיסא שלהם. גם אם כן, הם הצילו את המדינה, במודע או שלא במודע. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה עוד כנסת כזאת. אנחנו לא יכולים לקבל את פירות הבאושים של השיטה הזאת. בואו נהיה פחות פופוליסטים וניתן להם הזדמנות. בכל מקרה, ליתר ביטחון, הכנתי כובע לאכילה ודלי להקיא בתוכו.

עמרי אריאב, סטודנט שנה רביעית למשפטים וממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il