פרשת שבוע כלכלית: המהפכה החברתית הבאה

בפרשת השבוע - פרשת "בהר" - מופיע רעיון כלכלי חברתי מהפכני שנקרא יובל. עיקר הרעיון נכתב בשני פסוקים: "וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" (ויקרא, כה, י). "במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואות יימכר לך" (ויקרא כה, טו).

• לכל המאמרים במדור "פרשת שבוע כלכלית"
  

רעיון היובל מהפכני בחדשנותו, הוא מהפכני בעוצמת השינוי שהוא מחולל במצבם החוקי והכלכלי של האזרחים בשנת היובל עצמה, ובשינוי שהוא יוצר בשווקים הכלכליים בכלל ועל תמחור עסקאות הנדל"ן בפרט, בין יובל ליובל.

כפי שכתב עליו ז'בוטינסקי בשנת 1927, אז הציע לממש את עקרונות היובל בימינו אנו: "לפנינו תנופה נועזת להפליא של מחשבה רפורמטורית. בעצם הרי זה ניסיון לקבוע עקרון המחייב מהפכות סוציאליות לעתים מזומנות". (מאמר רעיון היובל, 8/1927).

זאב ז'בוטינסקי. רצה להקטין את הפער בין עשירים לעניים(באדיבות מכון ז'בוטינסקי)

עיקר הרעיון הוא חלוקה לתושבי הארץ אדמות שווה בשווה, אז מתחיל משחק כלכלי. כל אדם מנסה להשתמש באדמתו כאמצעי ייצור כלכלי כאוות נפשו. אם הצליח - יופי. אם נכנס לחובות ואיבד נזילות - הוא מוכר את אדמתו לאחר. במקביל, נערך מסחר שוטף באדמות. עם השנים, העם מתחלק לעובדים ועבדים ולבעלי הון שצוברים עוד ועוד אדמות.

עברו חמישים שנה. עכשיו בבת אחת קורים שני דברים: מי שהפך לעבד יוצא לחופשי, מושגת שמיטת חובות וכל משפחה מקבלת חזרה את האדמה שהיתה שלה בחלוקה המקורית ורק את האדמה. את יתר ההון שהצליחו העשירים לצבור הן בגלל מידת ההשקעה שהשקיעו הן בתבונתם והן במזלם הטוב, הם שומרים לעצמם. וכך, ציבור שלם של עבדים ועניים מקבלים שמיטת חובות ואת אמצעי הייצור הבסיסי: חלקת אדמה כדי לנסות להתפרנס ממנה ולהתעשר באמצעותה.

חלק שני במשוואה הוא השינוי שמחולל היובל על המסחר. אין טעם לחשב ערך נכס על פי ערך ה"גרט" שלו - התנובה שיניב בשיווי משקל. ולכן, חישוב ערך הנדל"ן יהיה על פי שווי התפוקה שהנדל"ן ייצר עד שנת היובל הבאה. אם מוכרים אדמה שנה לפני היובל, מחירה שווה לרווח שניתן להפיק ממנה בשנה. זוהי משמעות הפסוק: "במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואות ימכר לך" (ויקרא כה, טו).

האם זה מנגנון שמונע התעשרות יתר?

ז'בוטינסקי ראה ביובל מנגנון שמקטין את הפער בין עשירים לעניים מבלי למנוע מהכוחות הבסיסיים בטבע האנושי, שכלול ותחרות על משאבים להתרחש. בלשונו (המתורגמת מיידיש): "הסם שכנגד למשטר החופש הכלכלי הוא היובל. גרזן ענקי חולף כסופה מפרק לפרק מעל ליער אנוש וכורת כל אותן הצמרות שגבהו מן הרמה הממוצעת. בטלים החבות. אדם שנתרושש מחזירים לו את רכושו. המשועבד נעשה בן-חורין. שוב מתכונן שיווי משקל. התחילו במשחק מראשיתו, עד להפיכה חדשה" (מאמר רעיון היובל, 8/1927).

היובל, בעיני, הוא כלי משוכלל יותר מגרזן שמונע התעשרות יתר. היובל מנסה למנוע התעשרות על גבם של עניים, בשלש דרכים שונות: דרך השפעה על אפיקי ההשקעה של העשירים, באופן שמוריד את המוטיבציה להשתלט על קרקעות ודרך מניעת התפתחות תעשייה שניזונה מחולשתם של החייבים והעניים.

אם רופא ימציא תרופה נדירה, או יזם יפתח חברה שמפרנסת את סביבתו, הם לאו דווקא ישלמו מחיר כלכלי ביובל, כל זמן שלא ישתמשו בהון שלהם על מנת לרכוש נדל"ן מעניים ישירות כפרטים או ישפיעו על מחירי הנדל"ן ברכישות למטרות השקעה, היובל יעבור לידם ומס לא יגבה מאותם עשירים. אבל אם ירכשו קרקעות כדרך להפגין את עושרם, היובל כן ישפיע והקרקעות תחזורנה לבעליהן. התורה מכירה בכך שהאדמה היא משאב מוגבל שבו חל משחק סכום אפס, כשהעשירים מתעשרים העניים נפגעים. היובל מתעניין במציאת משאבים שיאפשרו לעבדים והעניים להתחיל מחדש.

באותו אופן, אם תתפתח תעשייה שמנצלת את החלשים, על ידי הלוואה לתמימים בימים טובים, והשתלטות על נכסים בתקופות משבר (בתקופת המקרא הם גם איבדו את מעמדם והפכו לעבדים), מנגנון היובל יתערב ויפזר את הנכסים מחדש בין הלווים שאיבדו את אדמתם.

מימוש רעיון היובל בתקופתנו

אם מנסים לתרגם את רעיון היובל לימינו, צריך באותו אופן להיזהר מלהניף את הגרזן אחר מי שהתעשר יותר מחבריו, אלא צריך לחפש את הסיטואציות שבהן ההתעשרות באה על חשבון החלשים, שבמזלם הרע, או בחולשתם נקלעו לחובות.

אחד מסוגי העסקים שבבירור מתפרנסים כיום מחולשתם של החייבים הם הבנקים, וקודם כל בנקים למשכנתאות ולעסקים קטנים. האם אפשר להחליט לחייב את הבנקים לחלק פעם בכמה שנים את עודף הרווחיות שלהם לעשירון התחתון של לקוחותיהם, שפשטו רגל וזקוקים לחמצן חדש ולשמיטת חובות כדי לנסות להתחיל מחדש?

האם אפשר שחלק מהרווחיות העודפת של מי שהרוויח באופן גורף בבורסה, ושל גופי ההשקעות כך שיחולק בין הלקוחות שהשקיעו בבורסה אבל הפסידו את התחתונים, הן בתמימותם והן בחוסר מזלם, כך שהאחרונים יקבלו שוב סכום להשקיע?

וכמובן נותר לשאול האם נדרש לחלק את אוצרות הטבע של ישראל מחדש לכלל האזרחים פעם בחמישים שנה.

ונסיים בציטוט נוסף של ז'בוטינסקי: "...הניחו נא לכל אדם בממלכתנו, לחיות, לייצר, לסחור, להמציא, לשאוף, לחתור אל מטרתו ללא צנזורה מוקדמת ובאותה שעה גם לדעת שמפרק לפרק יבוא היובל ויועבר שופר תרועה בכל הארץ ויקראו דרור בארץ לכל יושביה".