הנשיא וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס הלך לעולמו בגיל 93
שבועיים לאחר שלקה באירוע מוחי, נדם לבו של מי שהיה נשיא, ראש ממשלה, שר ביטחון ויועץ של דוד בן גוריון. הלווייתו צפויה להתקיים ביום שישי ב-11:00. כך נראית ההיסטוריה של האיש, ששזורה בכל צומת מרכזי שעברה מדינת ישראל מאז הקמתה. קווים לדמותו של מנהיג
מדינת ישראל מרכינה את ראשה: הנשיא התשיעי וראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס , הלך לעולמו הלילה (יום ד') בגיל 93. אחד המדינאים והפוליטיקאים הבולטים של המדינה, שליוו אותה בכל צומת מרכזי מאז היווסדה והיה המזוהה ביותר עם תהליך השלום, כיהן כמעט בכל התפקידים הבכירים במוסדות השלטון וההנהגה - ובנוסף לנשיא וראש ממשלה כיהן גם כשר ביטחון, שר חוץ, שר אוצר ועוד.
הנשיא לשעבר היה מאושפז בשבועיים האחרונים במצב קשה במרכז הרפואי שיבא בעקבות אירוע מוחי. משפחתו של פרס, שחתם על כרטיס אדי לתרומת איברים, מסרה כי תרמה את קרניות עיניו. בעקבות פטירתו, תכונס בשעה 10 בבוקר הממשלה לישיבת אבל, שבה ימסור ראש הממשלה בנימין נתניהו הודעה מיוחדת. לאחר מכן תתכנס ועדת השרים לסמלים וטקסים, בראשות השרה מירי רגב. הלווייתו של פרס תתקיים ביום שישי ב-9:30 בבוקר, בחלקת גדולי האומה בבית העלמין בהר הרצל שבירושלים. נשיא ארצות הברית ברק אובמה כבר הודיע כי יגיע להלוויה. ynet העביר משדר מיוחד, לאחר פטירתו של פרס.
מחר בבוקר (חמישי) יוצב ארונו של פרס ברחבת משכן הכנסת, והציבור מוזמן להגיע ולחלוק לו כבוד. הכנסת נערכת להגעה של עשרות אלפי אנשים. בשל כך תתבקש ועדת סמלים וטקסים לאפשר לציבור להגיע ולחלוף על פני ארונו ממחר בבוקר ועד יום שישי בבוקר - כולל לאורך הלילה.
בנו של פרס: "אבי שירת את עמו עד יומו האחרון"
אובמה: "פרס - מהבודדים ששינו את ההיסטוריה"
המשפחה, המדינה, החזון: תמונות חייו של פרס
סופדים לנשיא לשעבר: "מנהיג גדול, איש ענק"
פרס נולד ב-1923 בווישניבה בפולין (כיום בלארוס) למשפחה חילונית אמידה, תחת השם שמעון פרסקי. אביו היה סוחר עצים ואמו ספרנית ומורה לרוסית, והמשפחה עלתה לארץ בשנת 1934. הוא התחנך בבתי הספר "בלפור" ו"גאולה" בתל-אביב ובבית הספר החקלאי בבן שמן. מאוחר יותר השתלם באוניברסיטאות ניו יורק והרווארד. הוא נמנה עם מקימי קבוצת אלומות.
בשנים 1944-1941 כיהן פרס כמזכיר תנועת "הנוער העובד", ובמסגרת תפקיד זה התוודע לראשי היישוב והפך לבן טיפוחיו הפוליטי של דוד בן-גוריון. ב-1947 גויס לשורות "ההגנה", ועסק בניהול כוח האדם ורכישת נשק. ב-1948 מונה לראש שירותי חיל הים במשרד הביטחון, וב-1950 לתפקיד ראש משלחת משרד הביטחון לארה"ב.
בשנת 1952 שב לישראל, מונה לסמנכ"ל משרד הביטחון וכעבור שנה למנכ"ל המשרד. בתפקיד זה קידם את הקמת הכור האטומי בדימונה, עסק בפיתוח התעשייה האווירית והידק את הקשרים עם צרפת. ב-1959 נבחר לכנסת מטעם מפא"י ומונה לסגן שר הביטחון.
ב-1965 פרש ממפא"י על מנת להצטרף למפלגתו החדשה של בן-גוריון, רפ"י (רשימת פועלי ישראל). פרס מונה למזכ"ל המפלגה והיה חבר כנסת מטעמה. ב-1967 ניתק מפטרונו הפוליטי בן-גוריון והיה שותף פעיל באיחוד בין רפ"י למפא"י, שהביא בסופו של דבר להקמתה של מפלגת העבודה.
בכנסת השביעית כיהן פרס כשר הקליטה, שר התחבורה והתקשורת, וכאחראי על הפיתוח הכלכלי בשטחי יהודה ושומרון. בכנסת השמינית כיהן כשר ההסברה, וב-1974 החליף את משה דיין בתפקיד שר הביטחון בממשלתה של גולדה מאיר. באותה שנה, בעקבות התפטרותה של מאיר, התמודד נגד יצחק רבין על תפקיד ראש הממשלה והפסיד בהפרש זעום. הייתה זו תחילתה של יריבות מרה ורבת שנים בין השניים, שהפכו שותפים לדרך עם בחירתו של רבין לראשות הממשלה בשנת 1992.
ב-1976 היה שותף להחלטה לצאת ל"מבצע אנטבה" לשחרור חטופי מטוס אייר פראנס. ב-1977, עם התפטרותו של רבין בעקבות "פרשת הדולרים" של רעייתו, מונה לממלא מקום ראש הממשלה ובמקביל נבחר ליו"ר מפלגת העבודה, תפקיד שבו החזיק עד 1992.
פרס הוביל את מפלגת העבודה להפסד בבחירות 1977 מול הליכוד בהנהגתו של מנחם בגין,
שזכה לראשונה בבחירות לכנסת. גם בבחירות לכנסת ב-1981 לא הצליח פרס, כראש רשימת המערך, בהתמודדות מול בגין. לאחר בחירות 1984 מונה פרס לראש הממשלה בממשלת האחדות הלאומית, והוא מילא את התפקיד הזה במשך שנתיים - עד לרוטציה עם יצחק שמיר.
במהלך כהונתו כראש הממשלה הוביל פרס את מהלך נסיגת צה"ל מלבנון וההיערכות ברצועת הביטחון. כמו כן פעל יחד עם שר האוצר דאז, יצחק מודעי, ליישום תוכנית כלכלית מיוחדת - התוכנית הכלכלית לייצוב המשק - שהביאה לסיום משבר האינפלציה שזעזע את המשק הישראלי.
ב-1987 ניהל פרס מגעים עם המלך חוסיין על העברת השליטה בגדה המערבית לירדן. אולם ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, דחה על הסף את הסיכומים שנודעו בשם "מסמך לונדון". ב-1988, בממשלת האחדות השנייה, שימש פרס ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר. ב-1990 הוביל את מהלך הצבעת האי-אמון בממשלת שמיר בתמיכת הסיעות הדתיות, אלא שהמהלך להקמת ממשלה חלופית, אשר זכה בכינוי "התרגיל המסריח" נכשל, ופרס נאלץ להתפטר מממשלת האחדות. בעקבות המהלך שבה מפלגת העבודה לספסלי האופוזיציה.
לקראת הבחירות ב-1992 בחרה מפלגת העבודה ביצחק רבין ליושב ראש המפלגה. לאחר הניצחון בבחירות מונה פרס לשר החוץ בממשלת רבין, ובתפקיד זה פעל לניהול מגעים עם אנשי אש"ף להשגת הסכם אוסלו. כמו כן היה שותף להשגת הסכם השלום עם ירדן. על הישגי השלום קיבל פרס נובל לשלום, ב-12 לדצמבר 1994, יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת. למרות העימות הנצחי בין פרס לרבין הצליחו השניים להתגבר על משקעי העבר ולקיים במהלך כהונת ממשלת רבין שיתוף פעולה פורה.
לאחר רצח יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995 קיבל פרס את תפקיד ראש הממשלה, שר הביטחון ושר הכלכלה והתכנון. ב-1996 הלכה המדינה לבחירות, הפעם במתכונת של בחירה ישירה. פרס התייצב מול מועמד הליכוד, בנימין נתניהו, אך הפסיד בהפרש זעום.
ביוני 1997 בחר פרס לא להתמודד מול אהוד ברק בבחירות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, והאחרון החליפו בתפקיד. באותה שנה ייסד את מרכז פרס לשלום שמטרתו לסייע ביישום חזונו על "מזרח תיכון חדש". למרות יחסיהם המתוחים, דאג אהוד ברק לשריין את מקומו של פרס ברשימת "ישראל אחת" לכנסת ה-15. בממשלה שהקים ברק לאחר הבחירות לראשות הממשלה ב-1999, מונה פרס לתפקיד השר לשיתוף פעולה אזורי.
בשנת 2000 התמודד על משרת נשיא המדינה, אך הפסיד בכנסת למשה קצב. במרס 2001 מונה לתפקיד שר החוץ בממשלת האחדות, שהוקמה בראשות אריאל שרון. ביוני 2003 נבחר פרס ליו"ר זמני של מפלגת העבודה לאחר פרישתו של עמרם מצנע וכיהן כיו"ר האופוזיציה. בינואר 2005, עם הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלת שרון, התמנה לתפקיד המשנה לראש הממשלה.
בנובמבר 2005 הפסיד פרס לעמיר פרץ בבחירות לתפקיד יו"ר המפלגה. כמה שבועות לאחר מכן הודיע על פרישה מן המפלגה ומעבר למפלגת קדימה. בבחירות לכנסת ה-17, במרס 2006, מוקם במקום השני ברשימת קדימה ונבחר לכנסת זו. במאי 2006 מונה למשנה לראש הממשלה ולתפקיד השר לפיתוח הנגב והגליל בממשלה שהרכיב יו"ר קדימה, אהוד אולמרט.
שבע שנים לאחר שהפסיד בבחירות לתפקיד נשיא המדינה, הודיע פרס בראשית יוני 2007 על התמודדות נוספת לתפקיד נשיא המדינה, מול חברי הכנסת קולט אביטל וראובן ריבלין. במערכת בחירות זו נבחר פרס לתפקיד נשיאה התשיעי של מדינת ישראל.
גם בתפקידו כנשיא המדינה המשיך פרס בפעילות למען קידום השלום. בשנת 2012 הוא קיבל את מדליית החירות מנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בשנת 2014 סיים את תפקידו כנשיא המדינה, שבו מכהן כיום ריבלין.
פרס היה נשוי במשך 66 שנים לסוניה גלמן פרס, שהלכה לעולמה בשנת 2011. לזוג נולדו שלושה ילדים - צביה (ציקי), יוני וחמי. לפני שבועיים אושפז פרס בבית החולים שיבא לאחר שלקה באירוע מוחי קשה. הוא נלחם על חייו מאותו יום, ובין היתר ביקרו אותו הנשיא המכהן ריבלין וראש הממשלה נתניהו. אתמול חלה הידרדרות דרמטית במצבו, והלילה הלך לעולמו, בגיל 93.
לפנייה לכתב/ת 
