דוקאביב: האב המתעלל הגיע להקרנה של בתו

התרחשות לא צפויה בפסטיבל דוקאביב : היום (שבת) בצהריים, נערכה הקרנה של הסרט "כביסה מלוכלכת" בסינימטק תל אביב, שבסופה אמור היה להתנהל פאנל בנוכחות יוצרת הסרט, יעל שרר. הסרט עוסק בהתמודדות האישית של שרר ביומנים מצולמים במשך ארבע שנים, מאז שהגישה תביעה אזרחית נגד אביה, שהורשע בהתעללות מינית בה, וריצה עונש מאסר של שנתיים. כאשר שרר עלתה לבמה, היא סיפרה לנוכחים שאביה, המצולם בסרט, הגיע להקרנה והוא יושב עמם באולם.

הזוכים בפסטיבל דוקאביב 2012:

• הזוכה הגדול בדוקאביב: הסרט "Home Movie"
• סרט על משחק המטקות זכה בדוקו-צ'אלנג'
  

הטריילר לסרט "כביסה מלוכלכת"

"קצת לפני ההקרנה התקשרו ועדכנו אותי שהוא קנה כרטיס וירד למטה לאולם", מספרת שרר בשיחה עם ynet, "ישבתי למטה בשורה הראשונה, והוא ישב בשורה 13, מאחורה. עם תום ההקרנה העלו אותי לבמה ואמרתי לקהל שאלו החיים, משחררים אדם מהכלא והוא יכול ללכת לכל מקום, גם לקולנוע ולשבת פה, ושאני לא רוצה לדבר כל עוד אבא שלי נמצא באולם".

האב נותר במקומו, ומשך את תשומת לב הקהל, "ניסינו לנהל את הפאנל בכל זאת, אבל בזמן השאלות מהקהל אנשים הסתובבו ודיברו אליו. אמרו לו שהוא חוצפן, שהוא היה צריך לצאת ושהוא היה צריך להישאר בכלא כל החיים. חצי מהקהל היה על הרגליים", מספרת שרר, "הוא שתק, אבל חברה שלו ענתה להם. בשלב הזה אמרתי שמי שבא ומנסה לבייש אותי, אני יכולה לבייש אותו בחזרה. מבחינתי סגרתי את הפאנל ואמרתי מה שהיה לי להגיד".

כששרר ירדה מהבמה היא נתבקשה להישאר באזור התחתון של האולם, כדי לוודא שהצופים ואביה ביניהם מתפזרים באופן מסודר. "אנשים שאני לא מכירה פנו אלי, אמרו לי 'אל תדאגי, הוא לא ייגש אליך.' היתה לי הרגשה שאני צריכה להקדים תרופה למכה ולהגיד להם 'אני לא אתבייש".

סיני אבט, המנהל האמנותי של פסטיבל דוקאביב נכח בהקרנה וסיפר ל-ynet: "היינו קצת דרוכים כי ידענו מראש שהוא שם. ליתר ביטחון דאגנו שיהיו אנשים סביבו ובקרבתו בזמן ההקרנה, שהתנהלה כרגיל. במהלך זמן השאלות והתשובות יעל חלקה את המידע עם הקהל והורגש מתח באולם. זה קהל מאוד מאופק, אבל כן ראו שאנשים נרגשים, פנו אליו וכולם נעצו בו מבטים. הפאנל התנהל, הוא עצמו לא דיבר ובסוף יצא. היו חילופי דברים עם אנשים מהקהל וזה המשיך גם ללובי".

אבט אומר עוד שהאירוע השפיע גם עליו, "מבחינתי האישית זו היתה חוויה מאוד מטלטלת. שמעתי אנשים שמכירים אותו שאומרים שמה שבית המשפט גזר הוא שגוי. זו תחושה מאוד משונה ו

מאוד מטרידה, אני חייב להודות, לראות אותו שם. יעל היתה אמיצה ונחושה, היא לא התלהמה, רק דיברה באסרטיביות ומאוד הרשימה בהתנהגות שלה מולו".

מיכל לוי, חברה של הבמאית שישבה בקהל סיפרה על התחושות שעלו מהשורות סביבה: "היה עליהום. הוא קיבל את היחס שהיא קיבלה כל השנים כשהתנכרו לה בגללו. ישבתי בשורה 3, היו צעקות, הרבה אנשים תקפו אותו מילולית. הוא שתק רוב הזמן, כשאנשים אמרו שהוא נבזה. יש רגע בסרט בו יעל מספרת שהיא מרגישה כמו מצורעת, אז הפעם קראו לו מצורע, החזירו לו.

"חברה שלו ענתה לאנשים שירדו עליו והוא שתק רוב הזמן. נראה לי שהוא היה נבוך. אם לא היו מפזרים אותנו כי היה צריך להתחיל עוד סרט, אני מאמינה שאנשים היו נשארים לצעוק עליו. הוא נשאר שם בין האחרונים, עמד שם והסתכל עליה". בנימה אישית היא מוסיפה, "הכרתי כמה בחורות שלא התלוננו והסרט הזה מרגיש לי כמו שליחות אמיצה, לנשים וגברים שנפגעו באופן דומה".