גם העשיר בגברים לא יעשה אותך מאושרת

לפני מספר ימים נפלו עיני על כתבה ובה סקר שמסיק כי נשים מאמינות שרוב הגברים פשוט פגומים מהבסיס. מעליב קצת, במיוחד בהתחשב בעובדה שהכתבה לאו דווקא תיארה פגם בסיסי בגבר, אלא יותר את רשימת המכולת העדכנית, שמפרטת מה אנחנו לא אוהבות בגברים שלנו.

עוד בנושא:

עשיר, עני ומפוטר היי-טק - האלפיניזם  

אני יודעת איך לגרום לגבר שלי להיות מרוצה

הוא עסוק בלימודים, היא מתלוננת על הזנחה

הרשימה כללה 20 כללי התנהגות שהופכים את הגבר הטיפוסי ליצור כלאיים, העונה לשם "חיית-אדם", כזו שלא מתגלחת, לא מתקלחת, משחררת גזים בפרהסיה, לא קשובה לילדים ועוד כיד הביקורת הטובה. אומנם הזדהיתי עם חלק מההנחות שעלו בכתבה, אך אני מסרבת להסכים עם הגישה לפיה האשה מושלמת ורק הגבר עוד לא התאפס על המאה עשרים ואחת, ואי לכך הוא-הוא הגורם לכל השערוריה הזוגית.

מדוע אנחנו אף פעם לא מרוצות?

אני תוהה האם התלונות שלנו לא נובעות מהעובדה שנשים, בהרבה מקרים, פשוט לא מרוצות ממה שיש להן. כמו שאני מכירה את עצמי ועוד מספר לא מבוטל של נשים, נראה שלא יועיל כאן בעל עשיר כמו קרלוס סלים (הכי עשיר בעולם), מצליח כמו ברק אובמה, חתיך כמו בראד פיט, ובעל נימוסים של הנסיך צ'ארלס בטקס הכתרתו. בתוכנו עדיין יישאר חלק שיסרב להתרצות. אגב, ככל שיהיו יותר מעלות בבן זוגנו, כך תגדל תחושת הייאוש. כי איך זה שעם כל הטוב, ממשיכה ללחוץ בתוכנו ריקנות חצופה?

יתכן שחלק מהבעיה היא שתרבות האינסטנט הפכה אותנו לעצלנים חסרי תקנה, ולאו דווקא עצלים בעבודה - הרי רובנו מוכנים לכלות את חיינו ב'וורקוהוליות', כל עוד העבדות המודרנית תעניק לי מעמד סוציו-אקונומי ממוצע, ומזומנים בכיס לרכישת כל מה שאני רוצה. אני מדברת על עצלות ביחסים שלנו עם אנשים.

מאחר שהתרגלנו שהכל מוכן כל עוד יש לך בכיס די מזומן, הרי ברור לנו שגם בן הזוג צריך לבוא 'פאסט', לעבור חימום במיקרו של חצי דקה, ולהיות מוכן להגשה. ואם חלילה יש משהו שממנו אני לא מרוצה, הרי שברבות הימים, ה"פגם" הזה יהפוך עילה להחלפת המותג בזה של החברה המתחרה, שבדיוק יצא למבצע סוף העונה.

בקיצור, השפעת המסחריות על חיינו הופכת את האשה לדמות שטוחה, בדיוק כמו שמוכרים לנו שאשה צריכה להיות: שטוחה בגוף (מלבד באזורים משופעי הסיליקון), שטוחה במחשבה, שטוחה בהרגשה ושטוחה בלב. ואף אחת מאתנו לא אשמה – אנחנו אנוסות להתנהג כפי שמכתיבה לנו החברה. אבל האם דעת החברה תעצב אותי לחיי חיבור או לחיי חורבן? זו השאלה הגדולה.

הפוסל במומו פוסל

לדעתי, הכתבה על "פגמים בסיסיים בגבר", מעידה בדיוק על הפגם התפיסתי הזה שנוצר אצל האשה, כי "כל הפוסל – במומו פוסל". עם השנים התהווה בתוכנו דימוי נוצץ של יפהפיות דקיקות גזרה, שיושבות ומעשנות סיגריית סלים ארוכה, נזהרות לא להתלכלך מהמושג 'ילדים פלוס משפחה', ומבקשות מהגבר שלנו להוריד לעצמו את העור והשיער בשעווה חמה.

בעיני זה עצוב, כי היחס שסיגלנו לעצמנו מראה שהעוצמה האמתית של האשה נמצאת בהכחשה, בהדחקה ובהסתרה. ואני לא אומרת שנחזור לתקופת המערה, אני אומרת שככל שאנחנו מדחיקות את הטבע שלנו ומשתעבדות לאיזה דימוי פיקטיבי, באותה המידה אנחנו זונחות את היכולות הנשיות הייחודיות רק לנו, ואת טיפוח הקשר הרגשי שלנו עם בן הזוג, ועם כל האחרים.

זה קצת מצחיק שאנחנו צריכות מחקרים שיזכירו לנו שלאשה יש סגולות נדירות, ויכולת השפעה עצומה על הסובבים אותה. אשה היא בעלת הרצון, היא המחליטה על סדרי העדיפויות בבית, היא דוחפת את הגבר לעשות בעצם מה שהיא רוצה. אין הכוונה לנצל או להרקיד אותו לפי החליל שלה, אלא להעצים את האינטימיות והקרבה, ולהשפיע על בן הזוג שיתחשב קצת יותר בה ובסביבה.

יותר רכות והקשבה, פחות בוז ודחייה

אשה לא יכולה לעסוק ברכילות, ביקורת, להיות רק מרוכזת בעצמה, ולדרוש שהגבר שלה ינהג אחרת ממנה. אם היא רוצה שהוא יגלה רגישות, היא צריכה להיות רגישה. אם היא רוצה שיפגין התחשבות, עליה להתחשב ראשונה. הסוד הוא עקביות והתמדה.

בנוסף, הגיע הזמן שבימינו הנאורים, נבין ש"נאור" הוא קודם כל לכבד את טבע האדם ואת ההבדלים בין המינים, ולא לנסות לכפות על איש, את ההעדפות שלנו. תני לו מרחב נשימה, ונסי למדוד אותו כאדם ולא כמו הפוסטר שראית בתחנת האוטובוס. בואי נסיר את המשקפיים השיפוטיות, ונתחיל להסתכל על הזוגיות שלנו ממקום עמוק, שבו יש לגבר מקום להיות גבר, ולאשה מקום של אשה.

נרצה או לא, אנחנו שני הפכים שיכולים להגיע להשלמה מלאה. יש לך כוח לחנך אותו אבל בצורה עדינה, דרך החיוב ולא דרך השלילה. דרך הקשבה, רכות והערכה, ולא דרך בוז ודחייה. אם תיקחי אחריות על מערכת היחסים ותנווטי אותה בחוכמה, תראי שהשינויים שאת רוצה, היו תלויים בך מלכתחילה, וכל מה שהיית צריכה זה לקחת פיקוד, אבל כמו אשה.

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים