רובי קין - "רגל הנפץ" של אירלנד
53 שערים, 115 הופעות, מעמד בלתי ניתן לערעור בנבחרת. רובי קין הוא השחקן היעיל והחשוב ביותר של נבחרת אירלנד, והיא תסתמך על הכיבושים שלו בניסיון להגיע רחוק בבית 3 של אליפות אירופה
הצעד של מעבר לאסיה או לארה"ב הפך פופולרי אצל כוכבי כדורגל בשנים האחרונות - אבל בדרך כלל הוא קורה כאשר השחקן מגיע למיצוי מסוים באירופה או לשלב מאוחר בקריירה שלו. במקרה של רובי קין, כוכב נבחרת אירלנד, זה נראה מעט אחרת.
- לונדון 2012
- אל תחמיצו את העמוד האולימפי של ynet ספורט, המקיף ביותר למשחקים האולימפים
- יורו 2012
- כל הנבחרות, כל הכוכבים, כל האצטדיונים וכל הסיפורים החמים
בסוף 2011, אחרי שירד ליגה עם ווסטהאם של אברם גרנט כמושאל, קין מצא את עצמו במצב מוזר. בסך הכל בן 31, חלוץ מוכח שכבש בכל מקום בו שיחק בליגה האנגלית - אבל נע ונד בגלל העובדה שלא הצליח לתפוס מקום קבוע בטוטנהאם. ההחלטה שלו נפלה על לוס אנג'לס גלאקסי, לצידו של דייויד בקהאם, והוא היה האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון.
קין הספיק להגיע לרגעי ההכרעה של העונה, ותרם המון לזכייה של הגלאקסי באליפות. העונה הוא קפץ בהשאלה לאסטון וילה והמשיך
לכבוש בתקופה הקצרה שם, לפני שחזר לקליפורניה למסע ההגנה על התואר שנמצא בעיצומו. היכולת הזו עשתה חיים קלים למאמן הנבחרת ג'ובאני טראפטוני. הוא יודע שלמרות שמעבר לליגה המרוחקת, הכוכב שלו עדיין בכושר הבקעה רגיל, והוא יכול לבנות עליו בעיניים עצומות.
ואירלנד, למען האמת, לא יכולה להסתדר בלי קין. הוא שיאן ההופעות מבין שחקני השדה (115), ושני באופן כללי רק לשוער שיי גיבן (121). קין הוא גם מלך השערים של הנבחרת בהפרש ניכר, ועוד יש לו שנים של תרומה לפניו - הוא כבש 53 פעמים, כשבמקום השני נאייל קווין עם 21.
ולמרות כל המספרים האלה, ההרגשה היא שאיפשהו בדרך קין התפספס ולא הפך לחלוץ הענק שהיה אמור להיות. אחרי שצמח בוולבס והרשים
בקובנטרי ובנבחרת, אינטר רכשה אותו כשהיה בן 20 תמורת 13 מיליון ליש"ט. זו הייתה אמורה להיות הפריצה שלו, אבל ברגע שמרצ'לו ליפי שהביא אותו עזב, הוא נמחק בסן סירו.
משם, הדרך חזרה לאנגליה הייתה מהירה. עוד באותה עונה הוא נשלח בהשאלה ללידס, שגם רכשה אותו בהמשך. הצעד הבא היה מעבר לטוטנהאם, שם נתן את שנותיו הגדולות ביותר. הוא זכה רק פעם אחת בתואר, גביע הליגה, אבל חצה בכל עונה את רף עשרת השערים ובסך הכל תרם 82 שערי ליגה לתרנגולים.
בקיץ 2008 הוא עשה צעד שהיה אמור להקפיץ אותו שוב - ליברפול. האדומים שילמו עליו לא פחות מ-20 מיליון ליש"ט, אבל מקרה אינטר חזר על עצמו בצורה מעט שונה אבל כואבת יותר עבור החלוץ האירי. הוא לא פגע בכלום, קיבל ביקורות קשות, ואחרי חצי שנה במועדון חזר לטוטנהאם - אבל זה כבר לא היה אותו דבר. המקום שלו בהרכב כבר נתפס, הוא עבר בהשאלה לקבוצות אחרות - ואז הגיע לנקודה בה פתחנו ונחת בארה"ב.
בנבחרת, כאמור, הוא מבריק. לצערו, הניסיון היחיד במפעל גדול היה במונדיאל 2002, אז הרשים עם 3 שערים, כולל שערי שוויון דרמטיים מול גרמניה וספרד - אבל גם הדחה בשמינית הגמר מול אותה ספרד. עכשיו, כשהוא מבוגר ומנוסה יותר, הוא חוזר כמנהיג של הנבחרת במטרה להפתיע את כל אירופה.
לפנייה לכתב/ת 
